האישיות משתנה, הזיכרון נפגע, הריכוז נעלם, והשיקום דומה לגידול של ילד מחדש, מגיל אפס • 377 לוחמים נפגעו בראשם במלחמה, ובהם עוז אוקמפו, איתי רג'יניאנו ואביעד אקדמאי • בזמן שפגועי הגפיים מקבלים סיוע משמעותי, הם נשארים בצד, והוריהם נאלצים להתחנן לטיפולים ולשעות שיקום• סמדר (אמו של עוז), לילך (אמו של איתי) ואלון (אביו של אביעד) יצאו לקרב נגד המערכת בשם ילדיהם הגיבורים • "כל הורה יגיד לך 'קחו לבן את הרגליים, רק תביאו לי את הראש שלו בחזרה'" • אגף השיקום במשרד הביטחון: "אנו קשובים לקושי ולאתגרים שעמם מתמודדים הפצועים ובני משפחותיהם, והקמנו מענים ייעודיים לפגועי הראש הקשים ביותר" סיפורה של רבקה נדיבי, בת 98, הוא תמצית המסירות ואהבת הארץ • היא ברחה מאימת הנאצים, עסקה בקליטת ילדים יתומים שורדי שואה, נפלה בשבי הירדני ושכלה את בנה, צוער בקורס קצינים, שנעלם במדבר וגורלו לא היה ידוע במשך תשע שנים • לפני כארבעה חודשים איבדה את נינה, עברי דיקשטיין, קצין בגולני שנפל בלבנון: "כשבישרו לי עליו רציתי לבכות, ולא הייתי מסוגלת. זה כבר יותר מדי" • ולמרות הכל היא נחושה ואופטימית, ומייעצת לסבתות ולאימהות השכולות: "תחשבו על כל הדברים הטובים והחשובים שעשו הנופלים והנופלות. הם הספיקו להשאיר משהו בעולם, ואנחנו יכולים להמשיך בדרכם" "אשתי היקרה, אני כותב לך שוב מהצפון הרחוק, מקווה שבפעם האחרונה. אני שמח ועושה משהו משמעותי עבור העם שלנו. אני מבקש ממך לחייך ולהיות עם ראש מורם" • כך נפתח מכתבו של סגן עברי דיקשטיין לאשתו מרים, שהגיע אליה עם שוקולד וזר פרחים כשהיתה בדרך חזרה מהלווייתו, לאחר שנפל בלבנון • מרים, שקראה את המכתב בדמעות, מספרת על אדם עם אישיות נדירה שמשלבת ערכיות, אומץ לב ורגישות יוצאת דופן בקשר עם חייליו בחטיבת גולני, עם משפחתו ועם אהובתו, שהתקשתה מאוד להיפרד ממנו לפני התמרון האחרון • "עמדנו יחד מול הכנרת והרי הגולן ואמרתי לו: 'עברי, לא בא לי עוד תמרון. די, כמה אפשר? חלאס'. עברי ביקש שאסתכל על הנוף ושאל אם אני רוצה שחיזבאללה ישלוט פה. הוא אמר לי: 'זה צו השעה. אין מישהו אחר שיעשה לנו את העבודה'" 
