אלי פלאי מציג בהתרגשות מאופקת ובביטחון פנימי עמוק את התוכנית "חרדים לביטחון ישראל", ומבטיח לי: "זה עלי". "אתה בטוח ש־20 אלף גברים חרדים יתייצבו מבחירה לשירות קרבי בצה"ל?" אני שואלת אותו בסקפטיות, אחרי מפח הנפש שפקד אותי בכל מועדי הגיוס האחרונים, שכללו טפטוף קל בלבד של צעירים חרדים לבקו"ם, לצד הפגנות אלימות של חרדים אחרים נגד גיוסם. "זה עלי, יפעת", הוא מרגיע אותי, מבין עד כמה לקחתי את האירוע אישית, כי במשפחתי ובסביבה החברתית שלי כורעים ונקרעים תחת נטל הביטחון.
"החברה החרדית מבינה שעומס נטל המילואים חייב להשתנות", מוסיף פלאי, איש עסקים חרדי. "אנחנו נייצר עתודה של 10-15 אלף לוחמי מילואים חרדים, שייכנסו למערך בטווח הקצר ויורידו נטל מחיילי המילואים. ישבנו כבר עם בכירים באכ"א, והם אמרו לנו שמכל התוכניות שמונחות כעת על השולחן - זו היחידה שנותנת מענה מיידי למשבר המילואים של 2025. בהמשך נגיע גם ל־20 אלף גברים חרדים, ואני מאמין שהפוטנציאל גדול יותר.
"יש יותר מ־80 אלף גברים חרדים נשואים ועובדים מעל גיל 24, וסקר שעשינו מצא ש־70% מהם היו שמחים לשרת במילואים. נכונות יש. צה"ל 'הקטן והחכם' של 6 באוקטובר לא רצה לגייס אותם. אבל כיום, אחרי 7 באוקטובר, וכשצורכי הביטחון השתנו, צה"ל משווע לכוח אדם. אפשר להמשיך להתווכח על גיוס חובה של בני ישיבות צעירים. אנחנו לא נוגעים בסוגיה הפוליטית הזו ולא עוסקים בחוק הגיוס, אלא מציעים ערוץ מקביל, פתרון מעשי ומיידי למחסור של צה"ל בכוח אדם.
"בנינו צוות מקצועי של מומחי ביטחון מהשורה הראשונה, שבראשו עומד תא"ל איתמר רייכל, שהיה ראש תחום ארגון באג"ת (אגף התכנון ובניין הכוח הרב־זרועי בצה"ל) וראש להק כוח האדם בחיל האוויר. נפגשנו עם בכירי מערכת הביטחון, והתוכנית זוכה לתמיכה ולהסכמה. אני מאמין שזו תהיה תחילתם של שינוי משמעותי, מענה אמיתי וריפוי חברתי".
תוכנית "חרדים לביטחון ישראל", הנחשפת כאן לראשונה, לא מתיימרת לפתור את משבר חוק הגיוס. היא מדלגת בקלילות מעל המחלוקת שקורעת את החברה הישראלית, שמפילה ממשלות ושמביאה את המתח בין הרשות השופטת לרשות המחוקקת לנקודת רתיחה הרת־אסון. ליבת התוכנית מציעה לגייס גברים חרדים בני 55-24 למילואים שיכללו הכשרה קרבית (רובאי 03 עד רובאי 05) במשך שלושה חודשים, ולאחריה לגייסם לשירות מילואים כלוחמי טרור וחי"ר קל, שיחליפו כוחות מילואים ביהודה ושומרון ובקו התפר ויגנו על נכסים אסטרטגיים.
את התוכנית הגה ויזם המכון לאסטרטגיה ולמדיניות חרדית (בשמו הקודם: המכון החרדי למחקרים ולמדיניות), שהוקם בשיתוף קרן משפחת פלאי. הקרן, על שם יהודה פלאי, עוסקת בקידום מרכזי תורה ויוזמות חברתיות בחברה החרדית. אלי, בנו של יהודה, הקים אותה לפני 12 שנה ("ומאז העיסוק העיקרי שלי הוא בפעילות ציבורית ופילנתרופית").
פלאי (60), אב לשישה, נולד בירושלים למשפחה חרדית־ליטאית ממייסדות ישיבת חברון. הוא למד בה בעצמו, ולאחר נישואיו התגייס לצה"ל במסגרת "שלב ב'" ושירת ברבנות הצבאית. "צמחתי מתוך המילייה החרדי־ליטאי, ועד היום אני חרדי הארדקור. הבית שבו גדלתי היה צומת של מפגש בין החברה החרדית לחברה הלא־חרדית. אבי היה פעיל מאוד ציבורית החל משנות ה־60, אז אסף ילדים שהגיעו מצפון אפריקה והקים עבורם מוסדות חינוך תורניים, ואף היה ממקימי שכונת הר נוף החרדית. אבי גם היה פעיל בליכוד, כחלק מאותן תפיסת עולם ועשייה ציבורית רחבה".
עם סיסמאות לא מתקדמים
ב־35 השנים האחרונות פלאי הוא הבעלים של קבוצת התקשורת "משפחה", והמוציא לאור בעברית ובאנגלית של עיתון בעל אותו שם. "'משפחה' הפך להיות חלון הראווה שדרכו ניתן לזהות תהליכים בחברה החרדית", הוא אומר. "העיתון תמיד היה צעד אחד קדימה בתחומי העיסוק ובסדר היום החברתי שהעלה, והוא גם מין חלון שמתווך לחברה החרדית את העולם שבחוץ. הבית שבו גדלתי והעיסוק בתקשורת בנו אותי כאדם הנטוע עמוק מאוד בחברה החרדית, אך מעורב בהוויה הישראלית. כבר שנים אני עוסק במתח שבמפגש בין החברות".
לא פעם השבועון חטף אש מתוך החברה החרדית, שהתקשתה להכיל כלי תקשורת שאינו מפלגתי או שייך לזרם מסוים, אלא מנסה לדבר אל הקולקטיב החרדי ומרשה לעצמו לעסוק בסוגיות רגישות, כמו נוער נושר, גירושים, אפליה בין אשכנזים לספרדים ועוד. גם מבחוץ סופג העיתון ביקורת על כך שהוא לא מפרסם תמונות של נשים. השיא היה כשהילארי קלינטון נמחקה מתוך תמונת חדר המצב של הבית הלבן. פלאי: "אלה הקודים של החברה החרדית, ואנחנו מחויבים אליהם ומכבדים אותם. עם זאת, יותר מ־80% מהעובדים בשבועון הם נשים, כולל בתפקידי עריכה בכירים".
במקביל ללימודיו בישיבה, פלאי למד גם לתואר ראשון בתלמוד ובהיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים ("הייתי בין החרדים הבודדים שלמדו אז באקדמיה"). הוא לא פצח בקריירה אקדמית, אלא פנה לעסקים, אבל המשפחה שהקים בהחלט בעלת אוריינטציה אקדמית. "אשתי פסיכולוגית קלינית בוגרת אוניברסיטת תל אביב, בתי עושה דוקטורט באוניברסיטה העברית, בת נוספת לומדת כלכלה, וכלתי סיימה לימודי נוירו־פסיכולוגיה".
פלאי שלח את בנו לתלמוד תורה בנווה יעקב, ששילב לימודי ליבה מלאים. היתה זו סנונית ראשונה בדרך למה שמכונה היום ממ"ח - חינוך ממלכתי חרדי, שהולך וצובר תאוצה בחברה החרדית. בניו, שלמדו בישיבות תיכונית חרדיות, המשיכו בלימודים בישיבת חברון, אך לא התגייסו לצה"ל כמו אביהם. "לפני 20 שנה צה"ל החליט לוותר על 'שלב ב', שבה גויסו בכל שנה מאות חרדים מעל גיל הפטור והשתלבו בהגנה המרחבית. הצבא החליט שחבל לגייס חרדים מבוגרים ונשואים, כך שנוצר מצב שבחור חרדי שלא התגייס בגיל 18 כבר לא התגייס בכלל".
לפני עשור הקים אלי את המכון לאסטרטגיה ומדיניות חרדית, מתוך ההבנה שלגורמי התכנון במדינה "אין כלים ונתונים כדי לעסוק בשאלות של החברה החרדית. אין תכנון מדיניות - יש נרטיבים, אמוציות וסחר־מכר פוליטי. גם גורמים שלכאורה אמורים לעשות תכנון מקצועי, מתקשים להפריד בין שאלות מקצועיות לבין המאבק הנרטיבי. האתגר של המכון היה לייצר גוף שיהיה לו ידע מקיף ומעמיק על החברה החרדית, שיאפשר תכנון ארוך טווח בחינוך, בבריאות, בדיור, בתעסוקה ובביטחון. כשהגענו לשדה לא היו נתונים על החברה החרדית. השקענו סכום פסיכי, יותר מ־2 מיליון דולר, כדי לייצר תשתית של נתונים על החברה החרדית שתהיה נגישה לכל דורש, באנגלית ובעברית.
"הדבר השני שביקשנו לשים על השולחן היה תכנון מקצועי. הגיע הזמן להפסיק את שיטת השטיבל. לצערי, גם כשאני פוגש גורמים חילוניים שעוסקים בחברה החרדית, הם מתכננים כמו חרדים. כששאלתי על סמך מה הם קיבלו החלטות, המענה היה בסגנון של 'מה זאת אומרת? בן דוד של שכן שלי הוא חרדי והוא אמר לי'. זה רציני? מדובר בשאלות מיקרו־כלכליות. בלי נתונים, תכנון מקצועי ארוך טווח והכרה לעומק של החברה החרדית ושל האתוס החינוכי החרדי, רק משתמשים בסיסמאות ולא מתקדמים".
אירוע של פיקוח נפש
המכון, המעוצב בהידור מודרני, חולק אותה קומה עם מערכת השבועון "משפחה" בגבעת שאול בירושלים, אך מדובר בשני אגפים נפרדים פיזית ורעיונית. פלאי: "העיתון שייך לקהילת הקוראים. עמדתי האישית, האופן שבו חינכתי את ילדיי, אינם הקו הרשמי של העיתון. אני לא מתיימר לקבל החלטות לגבי החינוך החרדי. גם המחקרים והמדיניות שהמכון מקדם, שמעודדים שילוב של החברה החרדית, מופרדים ממערכת העיתון".
את העיסוק בתחום הביטחון החל פלאי עוד לפני 7 באוקטובר, בעקבות השסע החברתי סביב המהפכה המשפטית. "זה הדיר שינה מעיניי. הבנתי שאנחנו נמצאים על סף מלחמת אחים ושדם יישפך ברחובות. באותה תקופה כל מי שהעז לדבר עם הצד השני נחשב בוגד ולא לגיטימי. אני מדבר המון ומנסה להבין מה קורה, ואני מבין שמה שיצא כאן החוצה ושמבעבע כבר שנים הוא לא דמוקרטיה, אלא דמוגרפיה. הבחירות האחרונות ונתוני הדמוגרפיה יצרו בקרב מתנגדי הרפורמה את התחושה שזה הקרב האחרון. אם הבעיה היא איך עושים רפורמה נכונה - אפשר לשבת סביב השולחן, להתווכח ולמצוא פתרון. אבל הבעיה היא אותה אוכלוסייה שמרגישה איום כשמערערים לה את מערכת המשפט, את שומרי הסף, שאמורים להציל אותה מהדמוגרפיה.
"אני אחד שחושב שצריך לעשות 'אמא־של' רפורמה במערכת המשפט, שלא מייצגת את החברה הישראלית ושהפרה את האיזון מול המערכת המחוקקת, ובכל זאת ישבתי עם בכירים במערכת המשפט כדי לנסות לרכך אותם. בחורף 22' ביליתי שבת בקיסריה יחד עם רעייתי בביתו של ד"ר גיורא ירון, לצד 130 מראשי המחאה, ובהם שקמה ברסלר, דן חלוץ ואמיר השכל. הלכתי כי הבנתי שאנחנו באירוע של פיקוח נפש".
למה הלכת? הם לא רוצים דיאלוג.
"כי אני רוצה דיאלוג. מי שיזם את השבת הזו היה הטייס זאביק רז, אשר אמר שצריך לרצוח את ראש הממשלה. שאלו אותי שם למה באתי, ועניתי: 'גיורא הזמין אותי כי הוא רוצה שאראה את האור ואפגוש את כל האנשים החכמים והנאורים, אבל באתי לכאן כי אני לא יודע לחיות במדינה שבה אנשים שתרמו כל כך הרבה לכלכלה, לביטחון ולמדע מסתובבים בתחושה שאין להם פה עתיד'. אמרתי שאני חושב שחייבים לעשות רפורמה, כי באותה נשימה אני גם לא יודע לחיות במדינה שבה 50% מהעם מרגישים שלא משנה מה הם יבחרו - בסוף יעשו את ההפך. ואני גם לא רוצה לחיות במדינה שבה נשיאת העליון היא אויבת העם, אף על פי שיש לי איתה מחלוקת חריפה. כיהודי וכחרדי, אני לא יכול לאפשר לעצמי לוותר על ציבור שהוא כבר עם רגל אחת בחוץ. לא כי בלעדיהם לא יהיו כלכלה וצבא, אלא כי חזרנו לכאן אחרי 2,000 שנה כדי לבנות מחדש את העם היהודי, ולא כדי שנתפרק. הבנתי שצריך להפוך כל אבן כדי להגיע לדיאלוג. אגב, זה היה באותה השבת שבה נרצחו שני ילדי פלאי מרמות, שהם בני דודים שניים שלנו. לכן אני זוכר את זה".
בעקבות התובנות הללו, במאי 2023 המכון הפך מגוף שעוסק בתכנון של תעסוקה ושל דיור לחברה החרדית לגוף שמעז לגעת בסוגיות הכבדות והמורכבות שמונחות על סדר היום החברתי: ביטחון, חינוך, כלכלה ותעסוקה, דת ומדינה. "הבנו שאלה הסוגיות שמטרידות כיום את החברה הישראלית, ושהגיע הזמן לשבת על המדוכה, להושיב סביב השולחן אנשי מקצוע ממגוון החברה הישראלית ולחשוב על העשורים הבאים, תוך ראיית התמונה הגדולה. כך הגענו לעסוק בביטחון. אלא שבאותה העת הלקוח, כלומר צה"ל, לא היה מעוניין בגיוס חרדים.
"צה"ל לא קידם תוכניות לחרדים. הוא אפילו טרפד תוכניות קיימות, וגם המציא נתוני פייק על גיוס חרדים - רק שלא יטרידו אותו. צה"ל רצה יותר נשים בצבא, ולכן העדיף שהחרדים יעשו שירות לאומי. לכן הסקנו אז שאין כאן שאלה אמיתית של ביטחון, אלא שאלות של שוויון והזדהות עם המדינה. כל זה, כמובן, התהפך ב־7 באוקטובר. כיום ברור שלצה"ל חסר כוח אדם ושהוא זקוק לחרדים, ולכן בנינו את תוכנית 'חרדים לביטחון ישראל'".
פלאי מדגיש כי תוכנית ההכשרה של לוחמי המילואים החרדים תהיה ללא הנחות, ובסופה הלוחמים לא יהיו שומרים בש"ג, אלא יתרמו תרומה משמעותית לביטחון. "יש כמיהה לזה בציבור החרדי. אלפי חרדים אחרי גיל הפטור פנו עם פרוץ המלחמה וביקשו להתגייס, אבל צה"ל לא ידע מה לעשות איתם. אז לקחו כמה מאות מהם ועשו להם הכשרה מצחיקה של שלב ב', של שבועיים וחצי. המטרה שלנו היא לייצר תשתית של לוחמים חרדים, לא לסדר להם ג'ובים בצבא. הם יעברו הכשרה של שלושה חודשים בחטיבה החרדית, ואחר כך ישרתו שירות מילואים משמעותי בהגנה מרחבית.
"בפעם הראשונה, המשפחה החרדית והאישה החרדית, שתעמוד מאחורי הבעל שיוצא למילואים, יוכלו להיכנס באמת לאירוע ולתרום תרומה משמעותית. תיווצר כאן שותפות אמת ונתחיל תהליך בונה אמון, שבו החרדים ירגישו שהם יכולים לשרת ועדיין לשמר את אורח החיים שלהם. כרגע הצבא מאוד רוצה צעירים חרדים, אבל אין לו באמת היכולת לתת מענה שיניח את דעתם של האמא החרדית או של ראש הישיבה החרדית ויבטיח להם שהבחור יסיים את הצבא כחרדי. כשיהיו מסגרות מתפקדות ומשמעותית של חרדים מבוגרים ונשואים בצבא - יהיה קל יותר לשלב גם צעירים מתחת לגיל הפטור".
האסטרטגיה הכוללת של "חרדים לביטחון ישראל" היא רתימה של 50 אלף חרדים בחמש השנים הקרובות לצורכי הביטחון של ישראל, בשלושה מישורים: 20 אלף לוחמי מילואים בהגנה המרחבית ובעורף; שילוב של 15 אלף חרדים וחרדיות בתעסוקה הביטחונית, באמצעות הרחבת תוכניות קיימות כמו "קודקוד" ו"עתידה", והשקת יוזמות חדשות להשתלבות במשרות במערכות הביטחון ובתעשיות הביטחוניות; ושילוב של 15 אלף חרדים נוספים ברתימת מערך המתנדבים החרדי הקיים, לשדרוג המוכנות של רשויות לתרחישי חירום מורכבים.
פלאי: "לחברה החרדית יש תשתית של ארגוני חברה אזרחית מדהימים. ראינו אותם ב־7 באוקטובר. כל מה שצריך לעשות זה לקחת את התשתית הזו - עשרות אלפי מתנדבים, מתוכם אלפים שמיומנים בתחומים של הצלה, עזרה ופינוי, חוסן נפשי ואספקת מזון - ולחבר אותם למערך החירום הלאומי. דיברתי עם גורם בחסידות תולדות אהרון, והוא אמר לי: 'במערך החירום הזה אנחנו חלק'. צריך למנף את הערך המוסף של החברה החרדית ואת היתרונות שהיא יודעת להביא אל השולחן. לצד זה, התוכנית מציעה מיפוי של האתגרים של כוח האדם האנושי שנדרש לתעשיות הביטחוניות.
"יש כבר פיילוטים מעולים. תוכנית 'עתידה' הכשירה 400 נשים חרדיות בתפקידי פיתוח תוכנה במערך הביטחון, והבוגרות שלה תורמות לביטחון כאזרחיות עובדות צה"ל. מי היה מאמין שנשים חרדיות הארדקור יהיו חלק מהמערך הלוחם? והנה נמצאה נוסחה. תוכנית 'קודקוד', שמכשירה גברים חרדים בתחום ההייטק, היא מודל מצליח שצריך להרחיב אותו. בוגרי התוכנית פונים באלפים להשתלב ב־8200, וצה"ל מאפשר להם לשרת בלי מדים. יותר מ־6,000 גברים חרדים בני 21-28 הגישו מועמדות להצטרף ל'קודקוד', מתוכם התקבלו כ־500, והמחזור השלישי כבר יוצא לדרך.
"בוגרי התוכנית נותנים מענה מדהים כיום ביחידות שבהן הם נמצאים, ורבים מהם גם רוצים להמשיך בשירות, כי הם רואים כמה התרומה שלהם משמעותית. הצגנו את התוכנית הכוללת של 'חרדים לביטחון ישראל' לגורמים ביטחוניים רבים ובכירים, ואין אחד שלא אמר לנו שזו תוכנית פורצת דרך, כי היא נוגעת בצורכי הביטחון האמיתיים. היא לא אומרת לחרדים 'תשרתו כדי שגם אתם תשרתו, בשביל השוויון', אלא 'תשרתו איפה שהכי צריכים אתכם, ואיפה שיש לכם ערך מוסף לתרום'".
לדעת שמשהו קורה בחוץ
מי שעמד בראש תוכנית קודקוד היה משה לייטר ז"ל, לוחם שלדג וסטודנט לרפואה שנפל בקרב ברצועת עזה. עבור פלאי, הלווייתו היתה חוויה מכוננת. "הקרן שלנו ליוותה את תוכנית קודקוד ותמכה בה, אבל לא הכרתי את משה אישית. מעבר לכאב על נפילתו של האיש המיוחד הזה, זו היתה הפעם הראשונה במלחמה שראיתי כמעט 100 גברים חרדים בהלוויה צבאית. הם היו באירוע כי משה היה המנהל שלהם, האיש שהם עבדו איתו, וזה היה כל כך טבעי עבורם".
הציונות הדתית הציבה במלחמה הזו דגם של לוחמים שהם גם גדולי רוח ותלמידי חכמים, ספרא וסייפא. האם זה לא מאיים על האתוס של החברה החרדית? הציונות הדתית גם שילמה מחיר איום, ובגלל זה יש בה כעס על החברה החרדית.
"אני מרגיש את הכעס הזה. אשתי מקימה מרכז לנערות חרדיות עם הפרעות אכילה. היא ראיינה אשת מקצוע ששייכת למגזר הציוני־דתי. כשהיא שמעה שמדובר בנערות חרדיות, היא הבהירה שלא תרצה להיות שותפה. אני מבין את הכעס הזה. ראיינו ב'משפחה' את האדמו"ר מסאטמר. במהלך הראיון שאל אותו העורך, אריה ארליך: 'מה עונים על הכעס של הציונות הדתית, שהילדים שלהם נהרגים ונפצעים?'. האדמו"ר אמר: 'לא עונים. הם קוברים את בניהם, נשים שולחות את בעליהן למלחמה'. האמפתיה הזו היתה כל כך במקומה.
"יש ויכוח עמוק בין האדמו"ר מסאטמר לבין הציונות הדתית, ואגב, גם בינו לבין החברה החרדית הרגילה - אבל זו לא השעה לנהל בה ויכוח, אלא להביע אמפתיה ולעשות חשבון נפש. גם היום אני לגמרי תומך בבן שלי, שלומד בישיבת חברון ומאמין שהוא עושה את הדבר הנכון, ועדיין אני מבין את הכאב הגדול, ומבין עד כמה חשוב לתת מקום לנשים שלא ישנות בלילה. של נעליך מעל רגליך. החברה החרדית תמיד התפללה לשלומם של החיילים, אבל בתחילה הנוסח הפורמלי של תפילת 'מי שבירך לחיילים' לא נכנס לבית הכנסת החרדי. אחרי 7 באוקטובר זה השתנה. בתי כנסת חרדיים אימצו את התפילה הרשמית, או תפילה דומה לשלום חיילי צה"ל והחטופים. כיום גם החברה החרדית נושאת על נס את מסירות הנפש של כלל הציבור הישראלי, ושל הציונות הדתית בפרט".
פלאי מספר על רגע מכונן נוסף שעבר במלחמה. זה קרה כשהבן שלו, תלמיד ישיבת חברון, ביקש לשוחח איתו. "חודש אחרי פרוץ המלחמה, ישי לקח אותי לשיחה ואמר לי: 'אני לא יודע אם אני במקום הנכון'. אהבתי את השאלה, אלה שאלות כבדות משקל. מצד אחד לדעת שאני נמצא בישיבה, ואני מבין עד כמה זה חשוב, אבל מהצד השני גם להבין שקורה מחוץ לישיבה משהו גדול, של מסירות נפש פיזית, ושאני לא חלק ממנו. עשינו יחד את הבירור מה המקום הנכון עבורו כיום. אני לא יודע איפה זה יסתיים אצלו, אבל אהבתי את היכולת להיות בתוך החוויה של לימוד תורה, ובמקביל
להיות נטוע בהבנה שבחוץ יש משהו גדול."החברה החרדית צריכה לשאול אותה עצמה למה מסתכלים על הישיבות בעין רעה, ואני אומר את זה כמי שמאמין שלימוד תורה הוא קריטי לבניין העתיד של העם היהודי. בדור שלי, בזמן מלחמת לבנון, היינו קרועים בדילמה מוסרית. בדור הזה נוצרה קהות חושים, כך שהיום להיות בישיבה זו ברירת מחדל, זו הנורמה. אולי המלחמה הזו באה להעיר אותנו, כדי שנבין שזו החלטה מוסרית כבדה שצריך להתייסר בה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו