מותו של עומר נאוטרה ז"ל מוכיח את חובתנו לדור שלם

התלבטתי אם לשאול את השאלה. זה היה בראיון עם הוריו של החטוף עומר נאוטרה לפני חודש. אמו אורנה שיתפה ברגע של שבר שעבר עליהם, כאשר התבשרו על רצח ששת החטופים. "היה לנו קשה, גם כי התקרבנו מאוד למשפחה של הרש גולדברג־פולין ז"ל. הוא גם אמריקני, ובכל זאת הורעב ונרצח. ואמא של הרש הרגישה את השחרור שלו בצורה מאוד חזקה".

"ומה את מרגישה, כאמא, ביחס לעומר?", העזתי לשאול. "שהוא חייב לחזור. שהוא יחזור", ענתה לי אורנה, והעיניים הכחולות שלה, שהיה בהן ים של עצב, נדלקו בתקווה ובאמונה. נשאבתי אל תוך עוצמת הביטחון שלה.

בשורת האיוב שעומר איננו בין החיים ניפצה לי את האמונה ואת הלב לרסיסים. קשה לנשום לנוכח הסבל הממושך וכאב האובדן של רונן ואורנה ההורים ושל דניאל האח. קשה לנשום כשחושבים על סופו של עומר, עלם החמודות, הבחור שנולד וגדל בלונג איילנד.

וכמו שרונן אביו תיאר: "עומר היה יכול לבחור בחיים הטובים בניו יורק, ללכת לקולג', לשתות בירה, לעשות כיף - והוא החליט להשאיר הכל מאחור, כי מה שחשוב עכשיו זה לתת למדינה. מדינה שהוא לא גדל בה ולא היה חייב לה דבר".

שנה מהגיהינום

כמה אנחנו חייבים לו, לעומר, כעם. כמה אנחנו חייבים לאורנה ולרונן, שבחרו לא לחיות בישראל, אך חינכו את בנם ליהדות ולציונות ולאנושיות, ותמכו בבחירה שלו לעלות לישראל ולשרת כקצין בודד.

כמה אנו חייבים לחבריו לטנק - התותחן נמרוד כהן שנחטף ב־7 באוקטובר, הקשר־טען סמל עוז דניאל ז"ל, והנהג סמל שקד דהן ז"ל - שבהובלת מפקדם, סרן עומר נאוטרה, יצאו ראשונים להילחם בגבורה על הגדר מול שטף המחבלים.

כמה אנחנו חייבים לדור שלם של לוחמים צעירים וגיבורים שנלחמים ונפצעים ונהרגים למעננו. החוב הזה יושב כעננה על כתפינו, דור ההורים, שהתמכר לשקט מדומה ולא השכיל למנוע את האסון הנורא בתולדות מדינת ישראל. ואין נחמה, ואין מרפא לכאב הלב.

ובכל זאת, אולי שני דברים יכולים להקל מעט על המשפחה: העובדה שעומר נהרג כבר ב־7 באוקטובר ולא סבל ימים רבים של עינוי בשבי, ותרומתה החשובה של משפחת נאוטרה למאבק הבינלאומי לשחרור החטופים.

באותו ראיון סיפרו אורנה, רונן ודניאל שמאז 7 באוקטובר הם רתומים במאה אחוז למען שחרורם של עומר ויתר החטופים. עברה עליהם שנה מהגיהינום, שבה לא עבדו ולא ישנו בלילות. לכאורה, כל הסבל הזה היה לשווא. אבל רק לכאורה, כי גם אם התגייסותם כבר לא תשיב את עומר בחיים - תרומתם למאבק כחוליה מקשרת בין ארה"ב לישראל היא קריטית.

ראינו את זה שלשום, יממה לפני שהוכרז על מותו של עומר, כשהוריו נשאו דברים בעצרת שהתקיימה בסנטרל פארק, וקראו לרפובליקנים ולדמוקרטים לפעול יחד למען שחרור החטופים. כך הם עשו מעל כל במה אפשרית. וכך, מתוך היכרותי הקצרה איתם, אני מאמינה שימשיכו לפעול להשבה של החטופים החיים לביתם ושל החטופים המתים לקבר ישראל.