האנשים של 7 באוקטובר

שיר סיגל בהצהרת המשפחה: "אבא הוחזק בתנאים לא אנושיים, הורעב ולא ראה אור יום"

בתו חשפה את תנאי השבי הקשים • מיד עם שובו התעניין בגורל חבריו וביקש לדעת: "מה אפשר לעשות כדי להחזיר את כולם"? • אשתו אביבה הודתה לנתניהו: "לקחת החלטה אמיצה להציל חיי אדם" • המשפחה: "עוד 79 חטופים מחכים לשוב הביתה"

"בא לי לעמוד נגד הבוז כלפינו": שרדה את מיגונית המוות – ועכשיו חולמת לנצח גם באירוויזיון

הרסיסים שעוד נותרו בגופה מהגיהינום שעברה ב-7 באוקטובר ימשיכו ללוות אותה, אך יובל רפאל, שהפכה לסמל לניצחון, נאבקת כדי לא להיכנע לטראומה ("עברתי סיטואציה של מוות והחלפתי אותה בלהתחיל לחיות את החיים שאני רוצה") •בין מסעות ההסברה שעשתה בשנה האחרונה, היא סימנה את החלום הגדול - להשמיע את קולה ולייצג את כולנו על הבמה הגדולה בעולם • בראיון ראשון, הפייבוריטית לזכייה בתוכנית "הכוכב הבא לאירוויזיון" בקשת 12 אומרת: "אני רואה את עצמי שם, עטופה בדגל ישראל, מתה להפיץ את כל האהבה שקיבלתי בשנה הזו"

קינת הסטיקר של רועי ברקת ז"ל: "נעים לראות אותו מסתכל עלי תוך כדי ריצה"

בסטיקר שמנציח את סמ"ר רועי ברקת ז"ל, לוחם גולני שנפל במוצב נחל עוז ב-7 באוקטובר, מופיע ציטוט משירו של פאר טסי, הזמר האהוב עליו • משפחתו וחבריו מפיצים את הסטיקר ברחבי הארץ והעולם, והם מנציחים בכך את רוחו השמחה ואת אהבתו לחיים • ״זה משאיר אותו איתנו"

קינת הסטיקר של שחף ניסני ז"ל: ״אם היתה יודעת שהפנים שלה בכל מקום - היתה קוראת לנו פדחנים״

הסטיקר שמנציח את זכרה של סמ"ר שחף ניסני ז"ל, שנפלה במוצב נחל עוז ב-7 באוקטובר, נושא את המילים האחרונות שכתבה לחברותיה • משפחתה וחבריה מפיצים את הסטיקר ברחבי העולם, מנציחים את הרוח שלה ואת החיוך המתגלגל • "היא הייתה כולה שמש אחת״, אומרת אמה, "ומגיע לה שיראו אותה בכל מקום״

"ביי אמא, אני אוהב אתכם. זהו זה. הם פה. נגמר"

בשעות הארוכות והאכזריות של בוקר 7 באוקטובר, הפכו שיחות טלפון קצרות, הודעות טקסט והקלטות קוליות לעדויות אחרונות של אהבה, אימה ותקווה • רגעים אינטימיים שהפכו פתאום לנצחיים ונחרטו בזיכרון ובלב • זהו סיפורן של אותן מילים אחרונות, ושל המשפחות שנותרו לשמור עליהן

24 שעות הפכו לשנה שלמה: כשמשפחות החטופים זעקו לראשונה את זעקת יקיריהן

יממה לאחר החטיפה ההמונית, כשהמדינה עוד הייתה בהלם, משפחות החטופים התאחדו והקימו את הקול הראשון במאבק להשבת יקיריהם • ממסיבת עיתונאים אחת בכפר המכביה, דרך הקמת עמותה ועד למערכה בינלאומית, סיפורו של מטה המשפחות מגולל את המסע המרגש והכואב של הורים שהפכו לכוח מניע במאבק שטרם הסתיים

קיר המכוניות: 860 עדויות אילמות לטבח במסיבת הנובה

כל רכב מספר סיפור של אימה, בריחה וגורל אכזר • משה שי, צלם "ישראל היום" ואיתי אהרוני, ניצול ממסיבת הנובה, מתארים את המראה המזעזע של קיר המכוניות • בין הפח המעוות והזכוכיות המנופצות, מסתתרים סיפורי גבורה והישרדות, המזכירים לנו את המחיר הכבד והכאב שעדיין לא הסתיים

כשתרחיש הבלהות הופך למציאות: הלילה שבו תחנת משטרה בישראל קרסה לראשונה בהיסטוריה

בין הלחץ המבצעי לשיחת טלפון מטלטלת, נאלץ מפקד מחוז דרום להכריע גורלות תחת אש • תוך ימים ספורים, מתוך ההריסות, קמה תחנה חדשה - סמל לתקומה והתחדשות • מאחורי הקלעים של אחד הרגעים המכוננים ב-7 באוקטובר, כפי שמשחזר סגן ניצב ליאור מצרפי

המסע שהפך לסמל לאומי: כך נולד המנהג להניף דגלי ישראל בהלוויות חללי 7.10

מהלוויית רב"ט שירה שוחט ז"ל במודיעין נולדה תופעה ארצית • אלפים יוצאים לרחובות עם דגלי ישראל ללוות את הנופלים • יעל רון יעקבי, שהשתתפה בהלוויה כשהיא בעצמה נושאת דגל, סיפרה: "בתוך העצבות והייאוש, זה נתן לנו תחושה של עשייה" • צלם "ישראל היום" מתאר: "היה מין שקט קדוש, אנשים עמדו לצד הדרך, הניפו דגל - ובכי חנוק נשמע מהם"

"לא האמנתי שמישהו היה יכול לשרוד שם": החדר שנחקק בזיכרונו של הצלם שכבר ראה הכל

לירון מולדובן התלווה לכתבי "ישראל היום" בעוטף עזה מספר פעמים • באחד הביקורים שלו בניר עוז, צילם מולדובן חדר ילדים מגואל בדם • "זה חדר ילדים, אני כאבא לשלושה ילדים באמת חשבתי לעומק מה עבר עליהם"

אופנוע של מחבל חמאס ליד בימבה של פעוט מבארי: כשהקיבוץ האיתן הפך לזירת טבח

"ספק אם בארי ניתנת לשיקום", כתבתי באותו שבוע • המכוניות פונו והבתים רבים מהם כבר נהרסו, כמו חייהם של רבים מאותו קיבוץ חזק ואיתן • היום אין לי ספק שהוא יחזור להיות כזה, אבל לא עכשיו • הריפוי שלהם יגיע כשהחטופים שלהם יחזרו והמתים יובאו לקבורה

מעיר גבול לעיר רפאים: כשקריית שמונה הפכה לזיכרון רחוק

שנה חלפה מאז פונתה קריית שמונה, ותושביה מפוזרים ברחבי הארץ • מעיר גבול חזקה הפכה לעיר רפאים, כשתושביה מתמודדים עם אי-ודאות וגעגועים • בין חרדה לתקווה, מספרים המפונים על חיים בצל המלחמה, על קהילה שהתפזרה ועל החשש שמא השורשים שנעקרו לא יצליחו לנבוט מחדש • סיפור בתמונה על העיר שהפכה לסמל של מציאות בלתי אפשרית

המוצצים נותרו מיותמים: סיפורם של גני הילדים בבארי

במהלך הקרבות הקשים בקיבוץ בארי חדרו המחבלים גם לגני הילדים של הקיבוץ, התבצרו בתוכם והפכו את הגן למפקדה שלהם • משם הם ניהלו קרבות נגד חברי הקיבוץ וחברי כיתת הכוננות • מגן מקושט ושמח המקום הפך לעיי חרבות, דם של מחבלים שמרוח על הקירות, שולחנות הפוכים, צעצועים שבורים ומחסניות של קלצ'ניקוב מונחות על כיסא קטן

"הספקנו לשמוע את הדופק ביחד, להתרגש, וזהו": הנשים שאיבדו את היקר להן מכל בזמן ההיריון

כ-30 נשים הרות התאלמנו בזמן מלחמת חרבות ברזל • שנה אחרי שהנורא מכל קרה, כשהן חובקות את הילד שלא יכיר את אבא, פגשנו שלוש אימהות אמיצות שנאחזות בחיים בציפורניים • פרויקט מיוחד

עדשה אחת, "שמע ישראל" ולוחמים חותרים למגע: הסיפור המלא מאחורי הצילום בכביש 232

הצלם אורן בן חקון מספר על הרגעים הדרמטיים שהובילו לתמונת השער המרגשת של המלחמה • מהטבח הנורא בשדרות, דרך הזוועה במסיבה ברעים, ועד לדילוג המציל של הכוחות המיוחדים מעל מעקה הבטון • "זה היה משהו סמלי", הוא משחזר, "ממצב של הישרדות לחילוץ - הנה אנחנו קמים מהיום הזה"

לתעד את הבלתי נתפס: החוויה המטלטלת מאחורי התמונה ממחנה שורה

יותר מ-30 שנות ניסיון לא הכינו את הצלם יהונתן שאול למראות 7 באוקטובר • "באותו יום הרוב עוד לא נקברו, לא זוהו בכלל" • למרות הריחות, החום והמחנק, הוא תיעד את הכל: "הבנתי שמדובר במסמך היסטורי" • גורם בכיר שעבד בזיהוי הגופות: "אוקטובר זה בערך יום אחד ארוך, אבל הצלחנו למרות המסה הגדולה שנפלה עלינו"

הפריים האחרון: שנה ללא יניב זוהר, צלם "ישראל היום", שנרצח ב-7 באוקטובר

רכז הצלמים עמי שומן משחזר את הרגעים הקשים מהלוויה של משפחת זוהר • "בזמן שהחברה קדישא מכניסים את ארבע הגופות, נשמעת אזעקה" • הוא מדבר הגעגועים על, גם שנה אחרי: "הוא הראשון שקופץ לי לראש כשאני צריך צלם בדרום"

"ראיתי זוועות שלא אשכח": המסע המטלטל של דייויד בדר - החובש שהפך לקו החיים האחרון ב-7.10

דייויד בדר, חובש באיחוד הצלה, נענה לקריאה ב-7 באוקטובר ומצא את עצמו בלב הזוועה • במשך שעות ארוכות טיפל במאות פצועים תחת אש, נתקל במחבלים וראה מראות שלא ישכח • "עם כל השריטות והבלגן, אם היו קוראים לי שוב הייתי חוזר" • סיפור של הצלת חיים בתוך התופת

"לא יכולנו לוותר על אף אחד": גליה רוזנברג, האחות שניהלה את המיון בבי"ח ברזילי בשבת השחורה

גליה רוזנברג, אחות ראשית במיון ברזילי, נקלעה לסיוט בלתי נתפס ב-7 באוקטובר • במשך שעות ארוכות טיפלה עם צוותה במאות פצועים קשים, חלקם עם קטיעות • "40 שנה כאחות לא הכינו אותי לזה. לא יכולנו לוותר על אף אחד" • כיום היא מתמודדת עם הטראומה ומנסה לחזק את צוותה • סיפור של גבורה רפואית בלב הזוועה