"ביי אמא, אני אוהב אתכם. זהו זה. הם פה. נגמר"

"אמא, אבא נרצח. גם סתיו. הצילו"

בשמחת תורה, דביר ורעות קרפ היו פרודים טריים. באותה שבת היא נסעה לחברה ביהוד, הוא היה עם בת הזוג החדשה שלו ושני ילדיו הקטנים, לביא (8.5) ודריה (10), בקיבוץ רעים. ביתם הגדולה ליה (12.5), היתה אצל חברה בעין הבשור, רבע שעה משם. כשהחלו האזעקות נכנסו כולם לממ"ד.
רעות התעוררה ביהוד למערבולת של הודעות: אמא שלה גרה ברעים וכתבה לה שהיא שומעת מחבלים בחוץ, אחותה סיפרה לה שסורקים את הקיבוץ, חבריה בעוטף עזה מדווחים על הזוועות ועל הפחד הנורא.

"אני מתחילה לאט לאט להבין את התמונה. המצב משוגע בכל כך הרבה זירות. ב6:30- התקשרתי לחברה שכל בוקר עושה רכיבה בכביש 232 והיא צועקת לי בטלפון שירו בבן שלה. היא מספרת שהיא בצומת, מפנה פצועים והרוגים ואני שואלת 'על מה את מדברת איתי?!' ואז פתאום אני מקבלת את ההודעה מליה הבכורה שלי שכותבת לי שיש מחבל ליד בית החברה שבו היא מתארחת. אני מתקשרת אליה והיא אומרת לי 'אמא, אל תתקשרי' אני לא יכולה לדבר' אנחנו צריכות להיות בשקט'".

את ההודעה מליה בנוגע למחבל, שולחת רעות לדביר. "אני רואה שזה לא מרגש אותו כי הוא בעצמו באמצע אירוע. הוא מספר לי שיורים בקיבוץ. אני מודיעה לו שליה בסדר וההודעה הבאה שאני מקבלת זה מהבת שלי 8 דקות אח"כ שאומרת: 'אבא נרצח. גם סתיו. הצילו'. לא הבנתי מי כתב את זה. זה היה כל כך צלול ומפוכח".

בדיעבד, תשמע רעות על המחבלים שנכנסו לממ"ד, רצחו את בעלה לשעבר ואת בת זוגו לעיני ילדיהם. דריה כיסתה את הראש בשמיכה אחרי שצפתה במחזה המחריד, ולביא שעל הרצף האוטיסטי ישן או קפא. הם הסירו את השמיכה מהראש שלה, ראו שמדובר בילדה וכמו שאמה אומרת: "בחרו שלא לפגוע בגוף שלה". הם רשמו בליפסטיק אדום על הקיר 'אלקסאם לא רוצחים ילדים' ויצאו מהממ"ד. כשיצאו, דריה התקשרה לרעות, סיפרה לה מה קרה ורעות שכנעה אותה שלא תצא מהממ"ד.

אחרי שלוש שעות הגיע לממ"ד גולן ספטון הגיבור, חבר קיבוץ, והגן על הילדים במשך תשע שעות נוספות, עד שבטוח מספיק לצאת ולעבור לבית שלו. רק למחרת יגיעו הילדים לרעות.

איך את מתפקדת בכל השעות האלה? איך את לא מתמוטטת?

"ברור לי שזה לא יעזור להתפרק עכשיו, דריה צריכה אותי חזקה ומתווכת לה את המציאות כמו שהיא. היא שואלת כל הזמן מתי הצבא מגיע ואני במקביל עם קבוצת הוואטסאפ של הקיבוץ. כל הזמן אנשים מתקשרים ואני רק אומרת להם 'דביר נרצח' ומנתקת. אני יודעת שהמחבלים שורפים בתים על יושביהם ואני מסבירה לדריה שזאת הסיבה לעיכוב בחילוץ".

איך דריה היום?

"היא עדיין לא משולבת בבית הספר. בחודשים הראשונים היא לא הסכימה לפשוט את הפיג'מה. שנה שלמה שהיא מחוברת לטלפון, מטעינה את הפלאפון כל הזמן כי יש לה אובססיה שלא תיגמר הבטריה. זה לא קל."

אחרי הטבח הקימה רעות את "קפה עוטף רעים" מעל חניון העליה בתל אביב, בו מככבים השוקולדים של דביר, שהיה אחד מהשוקלאטיירים הראשונים בארץ. "הקפה, מעבר היותו סוג של הנצחה, של המשך הדרך של דביר, הוא גם חלק מהרצון לנשום, הוא סיבה לקום בבוקר, שיהיה לנו משהו מעבר לרוטינה של הטיפולים הפסיכולוגים, רגע לנפש. זה הפך להיות מקום של הרבה מאוד תקווה, שנותן פרנסה לעסקים הקטנים של העוטף. אנחנו מעסיקם שם חברה מהעוטף, יש בזה גם שליחות. לראות את העובדים באים כל בוקר למרות שזה לא קל, וכולנו שם יחד ויש הבנה משותפת כזאת. זה גם טוב לילדים, כי הם רואים שמשהו מאבא נשאר".

"הן לא הבינו שזאת השיחה האחרונה שלהן"

"בשש וחצי בבוקר נועה, הבת שלנו, התקשרה לאחותה יובל בבכי היסטרי", נזכר אבי, אביה של נועה מרציאנו ז"ל, התצפיתנית שנחטפה ונרצחה בשבי חמאס. "היא נלחצה מהפצמ"רים שנורו עליהם. עדי, אישתי דיברה איתה וניסתה להרגיע אותה. ב-7:28 היא התקשרה שוב, ואז דיברנו אתה שנינו, עדי ואני. ניסיתי להרגיע אותה, והאמת היא קצת נרגעה, אבל שמעתי את הבנות שסביבה בלחץ. אחרי שהרגעתי קצת את נועה, ביקשתי ממנה להרגיע את יתר הבנות".

השיחה האחרונה התקיימה בינה לבין עדי, אמה. "השיחה הזאת התנהלה בלחש כי ביקשו מהן להנמיך את הקול שהמחבלים לא ישמעו אותן. אני זוכר שעדי יזמה את הניתוק כי היא הבינה שהיא חייבת להיות בשקט. זאת היתה שיחה מאוד רצינית, אבל הן לא הבינו שהן נפרדות לנצח, שזו השיחה האחרונה".

ובסיטואציה הזאת אתה קולט את המצב? 

"לא. כל הזמן הזה לא הבנתי שהבת שלי בסכנת חיים. לא הבנתי בכלל שיש חדירה למוצב. הייתי בטוח שהיא תצא מזה. כשדיברתי איתה, שמעתי את הכדורים שורקים ואז הבנתי שזה מאוד מאוד רציני, ועדיין לא הבנתי עד כמה."אתה שומע שיורים ליד הבת שלך.

מה אתה עושה?

"אני יוצא מדעתי מרוב דאגה ומתחיל ללכת הלוך חזור. מעבר לזה אני לא יכול לעשות כלום. ניסינו להתקשר למפקדים אבל הם לא ענו".

עדי ואבי יוצאים משתגעים מדאגה. הם יודעים שאם יתקשרו לנועה – יסכנו אותה יותר, אז הם רק שולחים הודעות, אבל נועה כבר לא רואה אותן ולא תראה אותן לעולם.

"אחרי יומיים ראינו את הסרטון המפורסם שבו רואים את החטיפה של נועה. עדיין קיווינו שהיא בחיים".חודש לאחר החטיפה, דיווח החמאס כי אחת החיילות שבידיו נהרגה מתקיפת חיל האוויר. החמאס התייחס לנועה. דובר צה"ל אמר שלפי הממצאים, נועה נפצעה בתקיפה, אך לא באופן שסיכן את חייה. היא נלקחה לבית החולים שיפא, שם נרצחה על ידי מחבל חמאס. גופתה הוחזרה במבצע של צה"ל והובאה לקבורה בבית העלמין הצבאי במודיעין.

"היא אמרה לנו קודם שחמאס יודעים הכול"

כששרון ואייל, הוריה של רוני אשל, קיבלו את ההודעה ממנה, לא היה להם מושג שאלה יהיו המילים האחרונות שיראו מביתם. "קיבלנו את ההודעה כהווייתה. לא היתה לי אפשרות לדבר איתה, לשאול אותה אם היא חוששת או לא, כי היא נכנסה לחמ"ל והיתה מנותקת קשר".

אביה נזכר בשיחה אחרת עם בתו, חודש וחצי קודם לכן, בה היא בוכה ואומרת שחמאס יודע על המוצב הכל ורואה הכל. אמא שלה ניסתה להרגיע אותה, אבל רוני כבר ידעה מה הסכנות.
"אני לא יודע כלום על הדקות האחרונות שלה. עשינו תחקיר עצמאי כי לא קיבלנו תחקיר רשמי. למדנו שב 12:00 המחבלים סיימו לפשוט על מוצב נחל עוז בו רוני שירתה כתצפיתנית, ואז עברו לחמ"ל. ארבעה לוחמים גיבורים שהיו איתן נלחמו במחבלים. כשהם נהרגו המחבלים השתמשו בכמויות אדירות של מטענים וחומר דליק נוזלי והציתו את המבנה. הן נשרפו בעודן מצפות שמישהו יציל אותן". בגלל שהמבנה בער שעות ארוכות, גופתה נשרפה לחלוטין. המשפחה קיוותה שהיח נחטפה, אבל בדיקות המעבדה שהגיעו איששו את הנורא מכל.

אייל מצרף את הנקודות ומנסה להרכיב תמונה של השעות האחרונות בחיי בתו ממה שאמרה, וגם ממה שלא אמרה. "אף אחת מהבנות בחמ"ל לא התקשרה להורים שלה וביקשה שיחלצו אותה. אני מניח שזה היה משתי סיבות: האחת – הן היו בטוחות שכוחות צה"ל יעשו את זה. השנייה - הן ראו במצלמות את אלפי המחבלים שחדרו למדינה והסתובבו על הכבישים כבשלהם. הן לא רצו לסכן את ההורים. יכול להיות שאם היא היתה מתקשרת לא הייתי מנהל את השיחה הזאת. זאת עובדה כואבת ומצערת שהן לא התקשרו. הן היו גיבורות".

רון שרמן

סמל רון שרמן ז"ל מלהבים, מש"ק תיאום וקישור במת"ק ארז, נחטף לעזה בחיים ומת בשבי. בן 19 בנופלו. הוא תועד בסרטון שהפיץ חמאס כשהוא מובל בכוח ע"י מחבלים מהמיגונית בתוך הבסיס.

שרמן הוחזק יחד עם רב"ט ניק בייזר ואליה טולדנו ז"ל. מתחקיר שערך צה"ל עלה, כי השלושה נהרגו מתקיפה אוירית של צה"ל, במהלך חיסול מפקד החטיבה הצפונית של החמאס, אחמד ע׳נדור, באמצע נובמבר. חודש לאחר מכן חולצו שלוש הגופות והבאו לקבורה בארץ.

מתן צנגאוקר

מתן צנגאוקר (24) נחטף עם חברתו  אילנה גריצ'בסקי מביתם בקיבוץ נחל עוז ב 7.10. אילנה הוחזרה לארץ לאחר 55 ימים, מתן עדיין שם.

אימו, עינב צנגאוקר, הפכה לפעילה מרכזית במטה החטופים. בחודש יולי נחשף סרטון שבו נראה מתן יושב על אופנוע בין שני מחבלים. יש להניח שסרטון זה צולם בימי השבי הראשונים והוא מתאר העברה של מתן ממקום מסתור אחד למשנהו.

ליאור לוי

רב"ט ליאור לוי, סמבצ״ית בפיקוד העורף, שירתה בבסיס אורים. רצה לסייע לחייל שהסתתר במיגונית ופחד לרוץ לחמ"ל לבד. היא נורתה בידי מחבלים בדרכה. כעבור יומיים נמצאה גופתה והיא הובאה לקבורה. בת 19 בנופלה.

אוהד בן עמי

אוהד בן עמי, בן 55 מבארי. בבוקר 7.10, כשנודע לאוהד על חדירת מחבלים לקיבוץ, הוא יצא מהממ"ד לסגור את תריסי הבית ונורה. אחרי שנפצע בידו, חזר למרחב המוגן, והסתיר את אישתו רז מתחת לשמיכה. מחבלים הצליחו לחדור לממ"ד, חטפו אותו, ואז חזרו, מצאו את אישתו וחטפו גם אותה. רז שוחררה לאחר 54 יום. אוהד עדיין שם.