קינת הסטיקר של רועי ברקת ז"ל: "נעים לראות אותו מסתכל עלי תוך כדי ריצה"

למוזיקה יש כוח חזק בכל הקשור לזיכרון; שירים מסוגלים לעורר רגשות חזקים, להזכיר רגעים נשכחים ולערוך חיבורים שאחרת היו עשויים להיעלם. המוסיקה היא עוגן בחיינו, מסמלת נוכחות, אך גם את העדרה בזיכרונות המתעוררים.

עבור משפחתו של סמ"ר רועי ברקת ז"ל, הבחירה לשים שורה משירו של פאר טסי על הסטיקר מסמלת בדיוק את זה. רועי, מ"כ בגדוד 13 של גולני, נפל בקרב במוצב נחל עוז ב-7 באוקטובר 2023, והוא בן 20 בלבד. משפחת ברקת וחבריו מבקשים להשאיר אותו נוכח גם היום במרחב שבו הם חיים. לא רק זיכרון, אלא גם נוכחות שאותה הם רואים וחווים ביום יום. נוכחות שמאפשרת להנציח את המהות שלו, בכל מקום אליו הם הולכים ומדביקים סטיקר. סטיקר שנשאר כגל-עד, כדי שאנשים אחרים יוכלו לראות ולחלוק את רועי ביחד איתם.

"אני רץ בפארק הירקון ובנקודות מסוימות לאורך המסלול שלי. יש שם תמיד מדבקות של רועי, שזה מאוד נעים לי לראות אותו מסתכל עליי תוך כדי ריצה", מספר ירון אביו של רועי.

ליאת אמו של רועי מוסיפה: "זה נעים לי לחזור הביתה מהעבודה או מכל מקום אחר, ופשוט לראות את הפנים שלו מלוות אותי בדרך. ממש בכניסה לשכונה ובכל השכונה, בכל הדרכים הראשיות שמובילות אלינו".

רועי, יליד תל אביב, היה מלא שמחת חיים ותמיד מוקף בחברים, "רועי ג'ינג'י, כריזמטי מאוד. לפעמים גם משוגע מאוד. מגנט חברתי, מלא מלא מלא חברים. אוהד שרוף של מכבי תל אביב, תושב קבוע בשער 11 בבלומפילד. היה מאוד פעיל בצופים", מספרת אמו ליאת בחיוך גדול.

את אהבתו לכדורגל ירש רועי מאביו, ירון. "בשלב מסוים," מספר ירון, "אחרי שני משחקים הוא אומר לי 'טוב אבא, אני עובר לשער 11 לשבת עם החברים'. ושם הם התגבשו קבוצה של חברים שבאו מהבית. הם היו החברה של שער 11 שורה 23. זה מבחינתו היה אחת האהבות הכי גדולות שלו".

היום מי שמגיע לשורה 23 בשער 11 יראה על כל הכיסאות מדבקות של רועי, כך חבריו מספרים הם מרגישים שהוא עוד איתם.

הזמר האהוב על רועי היה פאר טסי. אדר צמיר חברו הטוב של רועי שבחר לשים על הסטיקר את המשפט "תמיד אזכור ימים יפים, כשעוד היית כאן איתי" - מהשיר "התיקון הכללי" של טסי, מסביר: "זה משפט עם משמעות, שתמיד נזכור את הימים היפים שהיינו איתו, של היציאות בערבים, של הישיבות, של הצופים, של הכושר קרבי, של בתי הקפה והדברים שהיינו עושים ביומיום. בסטיקר יש גם את העץ של גולני, הסיכה של לוחם גולני והצבעים של גולני, והוא עם תמונה עם ווסט ומדים. זה ממש מתחבר עם העניין הזה של היותו לוחם".

ליה נדל, בת הזוג של רועי, מתארת את תחושותיה גם: "לראות את הפרצוף שלו מסתכל עליי זה מזכיר לי עד כמה הוא היה עבורי ועבור כל כך הרבה אנשים, וכמה הוא עדיין כאן, למרות המרחק האסטרונומי בינינו".

העובדה שרועי אהב כל כך את פאר טסי לא הייתה ברורה בהתחלה למשפחתו."בהתחלה אמרתי לרועי על פאר טסי, 'רועי מה אתה שומע?' ", מספרת אמו ליאת, "הוא אמר לי 'אימא תראי זה זמר רגש, תקשיבי למילים".

אבל זה בדיוק הכוח של המוסיקה. היא לא רק זיכרון, אלא יכולה לשמש גם גשר. היא יוצרת תחושה של שייכות ואחדות, שמאפשרת זהות משותפת.

"היום", מתוודה אמו, "אני חושבת על זה שאם רועי היה יודע שאנחנו הולכים להופעות של פאר טסי, הוא היה עף על זה. זה היה משמח אותו ממש".

המשפחה מצאה נחמה גם בחיבור מוסיקלי מיוחד שנוצר עם הזמר הראל סקעת, שהגיע לשיר בפני חיילי גולני ולמד את השיר "עד אחרי הנצח" לבקשת המשפחה. הראל, שהפך לחבר של המשפחה, מתאר את תחושותיו: "אני מסתכל על הסטיקרים גם של רועי וגם של כל הנשמות היפייפות האלה והם באמת תמיד האנשים הכי טובים".

״קינת הסטיקר" של רועי ברקת ז"ל היא עדות חיה לאובדן הכבד, אך גם לרוח השמחה והאוהבת שממשיכה לחיות דרך זכרו. זיכרון שממשיך להיות חי ומתפתח ומייצר שותפויות וחיבורים. כפי שאמו ליאת מסכמת: "יש משהו סביב המדבקות שמייצר שותפות מאוד מאוד גדולה, אנשים שהם שותפים לזה איתנו וזה משאיר אותו איתנו".

--
הסטיקרים הפכו מאז השבעה באוקטובר לחלק בלתי נפרד ממפעל ההנצחה של המשפחות השכולות. כולנו עוברים על פניהם ביומיום ברחוב, ולפעמים אפילו עוצרים להסתכל על האדם המיוחד שניבט מהמדבקה. "קינת הסטיקר", הפרויקט המיוחד של "ישראל היום", מבקש לעצור ולהתעכב על הסיפורים שחבויים בכל סטיקר.

במסגרת הפרויקט נוצרו שלושה סרטים קצרים המספרים דרך הסטיקר את סיפורם של שני חיילים וחיילת, שנפלו בקרב בשבעה באוקטובר. תמונה, משפט, קוד סריקה, סיפור שלם שנחשף ומגלה לכולנו על רוחם המיוחדת של האנשים שאבדו, אך ממשיכים ללוות את כולנו.