המוצצים נותרו מיותמים: סיפורם של גני הילדים בבארי

קיבוץ בארי הפך בעיני ישראלים רבים כסמל לטרגדיה הקשה שפקדה את יישובי הדרום בשבת של ה-7 באוקטובר. כמה שעות קודם לכן חגגו חברי הקיבוץ  77 שנים להקמתו. במפגש שערכו לרגל יום ההולדת לקיבוץ, הם אכלו, שתו ורקדו. זה היה המפגש האחרון של חברי הקיבוץ. 101 חברי קיבוץ נרצחו בשבת באכזריות, 31 נחטפו בידי חמאס. הקורבן המבוגר ביותר הייתה חנה קריצ׳מן בת ה-88, והקורבן הצעיר ביותר - פעוטה בת פחות משנה, מילה כהן ז״ל. בין הנרצחים היו גם משפחות שלמות, בני נוער, ילדים וגם תינוקות.

בגני הילדים בקיבוץ בארי למדו 120 ילדים בגילאים 0-6. ב-7 באוקטובר היה יום חופש והילדים היו בבתיהם. רבים מהילדים שהו בממ"ד במשך עשרים שעות, בלי שירותים, מים או חשמל. לחלק מהילדים נשרף הבית והילדים ברי המזל הם אלו שלא היו בקיבוץ באותו שבת. היו בניהם שחוו אובדן, איבדו את הורים או בני משפחה קרובים אחרים, סבא וסבתא, וילדים אחרים הכירו דמויות מהקיבוץ, כי בקיבוץ כולם מכירים את כולם.

במהלך הקרבות הקשים בקיבוץ בארי חדרו המחבלים גם לגני הילדים של הקיבוץ, התבצרו בתוכם והפכו את הגן למפקדה שלהם. משם הם ניהלו קרבות נגד חברי הקיבוץ וחברי כיתת הכוננות. אותם גני ילדים שדורות שלמים של ילדים חונכו בהם. חלק מהמבנים ניזוקו קשה ויזדקקו לשיפוץ מסיבי וחלקם יהרסו. אותם גני ילדים היו ריקים בשבת השחורה בעקבות חג שמחת תורה.

גן "חצב״ הוא הגן הראשון שנבנה בבארי, בהמשך נבנה גם ״גן שקד״ ששימש בשנים האחרונות כמרכז פעילות לילדים ונשאר שלם  ו״גן כלנית״ שהוסב למחלקת החשבונות של הקיבוץ, שנשרפה כמעט עד היסוד. בבארי היו גנים נוספים כמו גן בארי, גן עופרים, גן תמר, גן אמנון וגן ארזים.

דנה בכר היתה גננת בקיבוץ בארי. בטבח 7 באוקטובר שהמחבלים חדרו לקיבוץ היא ובנה נרצחו בממ"ד בביתם. בעלה ובתה נפצעו. באותו בוקר הספיקה דנה להתקשר לסייעות של הגן כשברקע יש ירי טילים על הקיבוץ ולבקש מהן להיכנס לממ"ד. בקבוצת הוואטסאפ של האימהות בקיבוץ כתבה דנה לפני שנרצחה: "אני כאן פה, הם פה בשכונה צועקים ויורים". בשעה 09:51 דנה בכר כתבה לחברותיה. "הם נכנסו לבית שלנו, כולם כאן, הם אצלי. איפה כל הכוחות?"  ההורים של קיבוץ בארי סיפרו כי דנה היתה גננת של פעם שאוהבת את הילדים אהבת נפש.

יממה לפני הטבח, גן תמר היה מקושט בדגלים לשמחת תורה, דגלים שהכינו ילדי הגן וקיוו להניף אותם בחגיגות. אבל כמה שעות מאוחר יותר כשהמחבלים חדרו לקיבוץ והתבצרו בגן, התמונה השתנתה. מגן מקושט ושמח המקום הפך לעי חרבות, דם של מחבלים שמרוח על הקירות, שולחנות הפוכים, צעצועים שבורים, מחסניות של קלצ'ניקוב מונחות על כיסא קטן, דלת הזכוכית שמרוסקת מקליעים ובעיקר הרס מוחלט.

על המתלים בגן נותרו עדיין תחפושות של ילדים ששימשו את ילדי הגן וגם הרבה מאוד צעצועים מעץ. צעצועים שבנה להם נח הרשקוביץ, חבר קיבוץ בארי שנרצח בשבת. התחביב העיקרי של נח היה נגרות, ודורות שלמים של ילדים בקיבוץ בארי זכו ליהנות מהמשחקים שיצר, מהצעצועים ובתי הבובות.

ובפינה בגן, על מדף נותרו גם מוצצים. קופסאות פלסטיק פשוטות שבכל אחד מהם יש מוצץ, מוצץ עם שם של תינוק או ילד. מוצץ שנשאר יתום ולא ישתמשו בו עוד.

יומיים לאחר האסון בעוד חברי קיבוץ בארי שניצלו מהטבח מתמקמים במלון בים המלח ומנסים לאסוף את השברים, הוחלט לפתוח את גני הילדים בשנית מתוך הבנה ש- 120 ילדים מגיל ינקות עד שש זקוקים לשגרה, זקוקים לסביבה של גן. במלון הקצו אולמות ונבנו אוהלים גדולים ובתוך יומיים הקימה חברת "דרור בתי חינוך" בסיוע ובתמיכת ג'וינט אשלים שישה גני ילדים חדשים. במקום גם גובש הצוות החינוכי שכלל מתנדבים מכל הארץ ואפילו נוער מקיבוץ בארי שמכיר את הילדים. 14 גננות התייצבו לעבוד בגנים שזכו לשמות המקוריים של הגנים בקיבוץ בארי: עופרים, תמר, אמנון, כלנית, ארזים וחצב.

הגננות שמלוות את ילדי בארי סיפרו לא אחת כי למרות גילם הקטן, ילדי בארי זוכרים את 7 באוקטובר, כל אחד בדרכו שלו.

אורן כהן צלם "ישראל היום" ביקר בקיבוץ בארי כמה ימים לאחר הטבח וחזר עם תיעוד. "ראיתי חורבות. גן ילדים הרוס. מוצצים שנשארו מיותמים. הסתובבתי בגן ואני חושב גם כצלם אבל בעיקר כהורה. על חוסר האונים הטוטאלי שעבר על תושבי בארי. כשאתה מנסה לשמור על ילדיך בכל מחיר. אחרי מה שראיתי בבארי ובגני הילדים כל הראייה שלי השתנתה, כל תחושת הביטחון שלי השתנתה".