המשיחיות הנורמלית של אנשי חומש

ביום שני האחרון, לאחר החלטת הדרג המדיני כי ניתן להקים מחדש את ישיבת חומש בכפוף להעתקתה לאדמות מדינה, הובא לאזור היישוב שהוחרב במהלך ההתנתקות מבנה יביל שהוקם במהירות.

התמונות היו אפרוריות למראה, חגיגות יוצאות דופן לא נרשמו, זיקוקים לא הופרחו לשמיים, ורגע השיא כלל טקס צנוע של קביעת מזוזה במבנה הטרי וכמה ברכות הנהוגות באירועים מסוג זה. גם סיקור האירוע ברמה התקשורתית היה מוגבל. יהיה מוגזם לומר שהקמת חומש מחדש זכתה להתעלמות, אך פרט לדיווחים חדשותיים יבשושיים, פרשנויות ספורות וגינוי אמריקני שגרתי, גם התקשורת והמערכת הפוליטית הגיבו להתפתחות ההתיישבותית בחומש בנמנום ובהשלמה.

אך ההשלכות והלקחים משיבת המתיישבים למקום הם דבר אחר לגמרי. המשמעויות בהצבת מבנה הישיבה החדש ביישוב מקפלות בתוכן סיפור מרתק שמוסר ההשכל שלו חורג מהיקף הדקות שהוקדשו עבורו במהדורות החדשות.

כמעט 18 שנים עברו מקיץ 2005, שבו פונו מתיישבי חומש ויישובם הוחרב במסגרת ההתנתקות, לצד יישובי גוש קטיף ושלושה יישובים נוספים בשומרון. המפונים קרעו את בגדיהם לאות אבל, קראו קדיש ובירכו "ברוך דיין האמת". המצב נראה להם אבוד. הפינוי לא רק שהושלם במהירות וביסודיות אלא זכה לתמיכה ציבורית: מפלגת קדימה, שהוקמה על ידי מצדדי הפינוי, שאף הבטיחו המשך החרבת יישובים יהודיים, זכתה בקלילות בבחירות. התהליך היה בלתי הפיך לכאורה. מי שסירבו להשלים עם המצב וקראו להקמת חומש מחדש נתפסו כסהרוריים השוגים באשליות קשות וסובלים מהזיות. ובכל זאת, בעיקשות בלתי נתפסת, כשאיש לא מתעניין במסעם לשוב לביתם, המשיכו מתיישבי חומש להאמין במשך ח"י שנים כי האשליה היא דווקא הפינוי עצמו, שהזיוף ואי־התועלת שבהריסת היישוב הם הסיבה ליצירת האשליה, ולכן הגולל לא באמת נסתם. הם בעצם האמינו שאת המת הזה יוכלו להחיות.

מול הציניות, הזלזול וההתעלמות גם של רוב המגזר והמחנה שעימם הם נמנים, כשתמונות הפינוי צרובות בתודעתם, אנשי חומש האמינו ולא זנחו את הדרכים המעשיות - הגישו בג"צים, הקימו שדולות, לא הפסיקו לנדנד לנציגי ציבור ורתמו אותם למאבקים, קיימו עליות חוזרות ונשנות למקום ונרמלו את השיבה ליישובם המת בתודעתם של יותר ויותר אנשים.

אם לא יקרה היום אז יקרה מחרתיים, ואם לא ישובו בשנה הבאה ישובו בעוד שנתיים, טענו. הם לא זכו לאהדה ציבורית ולא לתקציבי עתק, אך בדיוק כמו ששרו כשהדחפורים עלו על בתיהם אז ב־2005 - לא מפחדים מדרך ארוכה.

חומש הוא סיפור שמדגים כיצד נחישות, התמדה וסבלנות יכולות לחצוב בסלע של אטימות גם אם הדבר כרוך בהמתנה. הישג שמלמד שמטרות שנראות אבודות כיום יכולות להתגשם מחר, שלעיתים נסיעה בנתיב איתן יכולה להשתלם גם אם נדמה על פניו שמדובר בנסיעה נגד כיוון התנועה. תמונת הניצחון אולי אפורה וצנועה, אך מבנה יביל קטן הוא לקח על בניין עם יסודות ושורשים עמוקים שניתן לטעת באדמה.