דחף בלתי נשלט: כשרוצים לעשות הון פוליטי - למי אכפת?

הימין מתגעגע רטרואקטיבית להצעת הסיפוח של טראמפ. זו שהוא עצמו נלחם בה כי לא היתה מושלמת דייה. הימין עשוי באותה מידה להיזכר באנחה נוסטלגית בלוח השידורים הבלתי מושלם של השידור הציבורי.

ליכודניקים התגעגעו אל רשות השידור הישנה עוד לפני שמושא הצבעתם סגר אותה לפני שמונה שנים, והתנצל שהאירוע חמק לו בצוק איתן כי כחלון. צופי ערוץ 1 התקשו ליישב את הסתירה היות שבתשדירים של "מחל" נופף הליכוד בהישג חסר תקדים: גמילה מלממן שידור ציבורי וגמילה מלממן את חמאס. הליכוד השביח את התאגיד, אבל השביח גם את ארגון הטרור. החלק הראשון יצא לו טוב. עובדה - אפילו בעידנא דריתחא שר התקשורת לא מעוניין להחריב את כולו. מדוע בעידנא דריתחא הליכוד לא מחריב את כל חמאס? זה כבר נושא אחר.

מה שווה הדחף הפוליטי

כך או כך, ההשוואה האיומה שטבע הליכוד בתשדיר הבחירות הקדום אינה סיבה לחזור על ההיסטוריה ולומר בדיעבד ש"התאגיד חמק בחרבות ברזל", והפעם בכיוון של הדלת.

שני הקצוות הפוליטיים לא מצליחים לשלוט בדחף הלא רציונלי לפגוע בתאגיד, בדומה לדיבוק שמזין את המרוץ אל הרפורמה המשפטית המוחלטת. בשני המקרים - שיפור החיים שלנו כאן הופך לסלע מחלוקת שמתפוצץ בשנאה על המזח.

10 ו־20 שנה אחורה, ימני ושמאלני כאחד היו חותמים בתחושת גאולה ישראלית על לוח שידורים איכותי ומקיף כמו זה שנבנה בעמל בתאגיד, ועדיין מתעצב.

אבל כשרוצים לעשות הון פוליטי - למי אכפת?

"שר האוצר ממשיך לקדם את היוזמה לסגירת התאגיד". איך הכותרת הזאת בעיניכם? עכשווית? תחליפו את המילה תאגיד במילה רשות השידור, ותקבלו כותרת אקטואלית - אבל ל־2014, אז דחף לפיד את סגירת השידור הציבורי. שר האוצר הנוכחי דווקא אמר השבוע בראיון ברשת ב' כי על אף קיצוצי המלחמה הוא שם בצד את תקציב התאגיד כי הסוגיה הפכה פוליטית ובזמן מלחמה ראוי להניח אותה בצד.

ראש האופוזיציה, לשעבר טאלנט של רשות השידור וגם גדול משמיציה בפלטפורמה הקודמת בלוקיישן ברוממה, צייץ השבוע את היצירה הזאת:

"סותמים את הפה לאריה גולן, סותמים את הפה לרינה מצליח ועקיבא נוביק, סותמים את הפה לטלי מורנו, סותמים את הפה ל'זהו זה', סותמים את הפה ל'זמן אמת', סותמים את הפה לקרן נויבך, סותמים את הפה לכרמלה מנשה, סותמים את הפה ליואב קרקובסקי, סותמים את הפה לקלמן וליברמן, סותמים את הפה לגיא זוהר. לאילה חסון ימצאו סידור".

כה כתב לפיד בתבנית המנצחת של סבתא בישלה דייסה.

מה הוא עושה בציוץ הזה בעצם? הרבה דברים. נתמקד בחלק.

כאשר הוא מפריד בין אילה חסון ש"ימצאו לה סידור" לבין השאר, הוא מזלזל למעשה בשאר המגישים כאילו לא יוכלו להסתדר בלי התאגיד - למרות שבפועל היתה להם אחלה עבודה לפני והם גם מספיק מוכשרים כדי למצוא עבודה ביום שאחרי (לא יהיה, כי לא יסגרו בסוף), ומזלזל באילה חסון כאילו "ימצאו לה סידור" והיא בתאגיד בפרוטקציה, למרות שהתאגיד הוא עוד שלב בקריירה המשגשגת שלה. הצייצן גם מזלזל בראשי התאגיד שהוא עצמו לא רוצה לסגור.

האם לפיד חושב שהם בחרו באילה חסון להיות מגישה מרכזית כדי לרצות את נתניהו או את קרעי? אם כך, מדוע הוא רוצה להשאיר את התאגיד אם זה מקום מושחת בעיניו? אילה חסון היא אחת הנשים החשובות בתקשורת בכלל ובתאגיד בפרט. כדאי לראש האופוזיציה לצפות בכל אחד ואחד מהתחקירים שהביאה על החומרים שנאספו טרום 7 באוקטובר, על השיחות הפנימיות של המשטרה ועל התחקירים של הצבא.

מדוע הוא בוחר ללכלך אותה בציוץ כזה, ולא מבין שעל הדרך הוא גם פוגע בתאגיד? בכך לפיד מאמץ את הטכניקות של מי שמנסים לסגור את השידור הציבורי והפיצו בחודש שעבר טבלת דירוג נוסח כיתה ג', שבה דורגו מגישי רשת ב' לפי מידת אהדתם לממשלה: 1 - תומך בממשלה במידה רבה, 5 - מתנגד לממשלה במידה רבה. כל התוכניות וכל המגישים קיבלו ניקוד, כדי שהחכם יסכום ויחליט אם כדאי.

זה לא עניין אידיאולוגי או ערכי, תקשורתי או מקצועי - זה איך שהליכוד רואה אותך. או יש עתיד.

(גילוי נאות - אני ימנית, אבל קיבלתי 4)

אם אנחנו לא שולטים בו

הפילוסוף הקנדי הקתולי צ'ארלס טיילור דגל במודל קהילתי לבחינה עצמית של ערכים. הוא טען שאנחנו נולדים לעולם ערכי ומכוונים את עצמנו לפי נקודות בלתי נראות של ערכים שמסמנות לנו את הדרך, ואנחנו נעים מנקודה לנקודה, מסמנים שביל אל היעד שמבטא את הערכים שאנחנו מאמינים בהם. אם אנחנו לא בטוחים כיצד להמשיך, אנחנו שואלים את הסביבה שלנו, את "האחר המשמעותי שלנו" - כך מסביר טיילור ב"תיאוריית ההכרה".

למשל, אם רוצים להחליף עבודה פתאום או לשנות שיטת תזונה או חינוך לילדים - מתייעצים עם חבר קרוב או עם בן זוג או עם הילדים, והם משקפים לנו את התמורות כי הם מכירים אותנו ואת העולם הערכי שלנו בצורה הטובה ביותר.

האחר המשמעותי של הממשלה הוא כלל בוחריה, וממשלה שרוצה לכונן מחדש חברה מאוחדת לאחר משבר צריכה לראות באחר המשמעותי שלה קהילה רחבה יותר. אחוזי ההאזנה לרשת ב' והסנטימנט הרחב ליצירה הישראלית שמקדמים בשידור הציבורי ובתחקירי החדשות בכאן 11 הם נקודות ערכיות בשביל הישראלי שמוביל אל היעד.