השבת השבּת: השנה - הקב"ה בכבודו ובעצמו צריך גם לבקש מאיתנו סליחה

היא על מפתן הדלת, מבקשת להיכנס. אני שואפת לקבל את האורחת בסבר פנים יפות. עם בית נקי, ריח עוגה בתנור ואור נרות מרצדים. אני רוצה לשיר לה ניגון עתיק ששרים לכבוד בואה של כלה. אבל הקול שלי נסדק ולא יוצא החוצה. כי האמת שעמוק בפנים, יותר ממה שאני מצפה לקבל את פניה, אני מחכה כבר שתסתלק, שפשוט תטרוק את הדלת ותלך הרחק. אולי אחרי שלא תהיה פה, אקח סוף־סוף נשימה עמוקה ואנסה להבין מה עברנו כאן בשנה האחרונה.

השבת האחרונה של שנת תשפ"ד עוד רגע כאן. אני נכספת אליה ונרתעת ממנה בה בעת. רוצה שתבוא, המלכה, ויותר רוצה שתלך. שתשחרר אותנו ממתיקותה ומכבליה, שתרפה מאיתנו את אחיזתה החובקת וחונקת בה בעת. שבת שלום שבת מלחמה.

מאז השבת השחורה ההיא, השבתות אינן אותו הדבר. הדלקת נרות השבת אינה כפי שהיתה. אין בה את אותה מידה של שמחה פנימית, ויש בה תפילה מוטרפת דאגה לשלומם של חטופינו הנאנקים בשבי, וחיילינו הגיבורים שבשדה הקרב. שבת מלחמה.

מאז השבת השחורה ההיא, השבתות שוב אינן אותו הדבר. סעודת השבת אינה כפי שהיתה. אין בה את אותה מידת התרוממות רוח של יחד משפחתי, כי איך אפשר לשבת לשולחן שבת בידיעה שכל כך הרבה שולחנות חסרים את מי שכבר לא ישובו לחיק משפחתם. איך אפשר להתרווח בסעודת שבת כאשר כל כך הרבה פליטים בארצם גלו מעל שולחן השבת שלהם. שבת מלחמה.

מאז השבת השחורה ההיא, השבתות שוב אינן אותו הדבר. אווירת הקדושה אינה כפי שהיתה. הנייד של האיש במילואים מטרטר בשבת ומכניס הביתה אווירה של חול. פעמים הרבה הוא נאלץ לצאת ולבוא בעיצומה של השבת. שלא לדבר על שבתות רבות שאותן עשה אי שם הרחק, ואני, כמו נשים רבות, הייתי גם אמא של שבת וגם אבא. שבת מלחמה.

מאז השבת השחורה ההיא, השבתות שוב אינן אותו הדבר. אין בהן את אותן שלווה והתחדשות מאגרי הכוחות לקראת שבוע חדש. השבתות הפכו להמתנה מורטת עצבים למוצאי השבת, להתעדכנות בבשורות, כמה מהן רעות. רעות מאוד. לא פעם זלגו הבשורות אל תוך השבת. בעיקר הבשורות הטובות. כי עם או בלי השכנים שהשאירו פתק אדיב במעלית, המידע על חילוץ חטופים הגיע לכל בית בישראל. שבת מלחמה.

להתחיל הכל מההתחלה

השבת, יום מנוחה מעמל השבוע, היא התרומה החשובה ביותר של העם היהודי לאנושות. היא הפכה את האדם, כל אדם, אדון לעצמו ולא עבד לאחרים או למרדף אחר הכסף. השבת שמרה על זהותנו כעם, על ערכינו החברתיים, הלאומיים והדתיים. השבת, המוקדשת לתפילה, ללימוד ולקריאה, הפכה את היהודי, גם זה הפשוט, למשכיל ואת כולנו יחד לעם הספר.

"יותר משישראל שמרו את השבת שמרה השבת עליהם", כתב אחד העם, אחרי שמקס נורדאו הציע לבטל את יום השבת. ודווקא הפנינה היפהפייה הזו חוללה בטבח מחריד. ודווקא השבתות השנה הפכו ליום הקשה בשבוע.

אני מתאמצת מאוד לשמור את השבת, עובדת קשה כדי לבשל ולנקות לקראתה, ומשתדלת שתישאר בה אווירה של קדושה, מנוחה ושמחה. זה לא קל. לעיתים קשה מדי.

הייתי רוצה להתחיל מחדש. להניע מחדש את אוצר השבתות, המנוע של העולם, כדי שנחזור לחוש בפשטות את טעמן המתוק. אחרי שנה מקוללת, יש בי תחושה שצריך לעשות איזשהו ריסטארט, ללחוץ על כפתור כדי שהכל יתחיל מחדש, מין שבת שבתון כזה.

יום הכיפורים מכונה שבת שבתון. זה יום שבו אנחנו מבקשים סליחה על חטאינו מריבונו של עולם ומהזולת על פגיעתנו בו. בפרשת השבוע, פרשת ניצבים, מפורטת מצוות התשובה המוטלת על האדם, למול את ערלת הלב ולשוב אל האלוהים.

יש לנו הרבה על מה לבקש סליחה זה מזה, ולחזור בתשובה לפני בורא עולם. אבל נראה שהשנה הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו צריך גם לבקש מאיתנו סליחה. מחילה על השנה האכזרית שעברנו, סליחה מהחטופים ומבני משפחתם, מחילה מהמשפחות ששילמו מחיר דמים, סליחה מהמשפחות שנאלצו לעזוב את ביתן. אולי אחרי בקשת הסליחה הזו, שתבוא עם סל של נחמות וישועות, נוכל לקבל את השבתות שלנו מחדש. שבת שלום.

איחוד הזירות

וכמה מילים בענייני השעה: במשך חודשים ארוכים הסבירו לנו שלא מטפלים בחיזבאללה בצפון, כי חייבים קודם לסיים את חמאס בדרום. במשך שנה הכינו קשות בחמאס, עד שהוא כמעט לא מצליח לשלח בנו את טיליו. על כך ראוי לומר כל הכבוד ללוחמי צה"ל שהצליחו לעשות את הלא אפשרי. אבל אי אפשר לומר שסיימנו עם הדרום. 101 חטופים עדיין שם. חמאס עדיין שולט ברצועה.

עכשיו, כשהפוקוס נדד צפונה, אחרי שנתנו מכה יפה ומתוחכמת לחיזבאללה, פתאום מדברים בעולם על הפסקת אש שתכלול גם את הצפון וגם את הדרום. בישראל יש מי שחושב שצריך להפריד בין הזירות, ולא לקשור בין הפסקת אש עם חיזבאללה להפסקת אש עם חמאס.

לא בטוח שזה נכון. במשך שנה נסראללה ניסה לקשור בין הזירות ואנחנו ניסינו להפריד, עד שהגענו למבוי סתום מול עזה. לעזה כבר אין מה להפסיד, ללבנון עדיין יש. אולי מה שיביא לסיום המלאכה בדרום ולהחזרת החטופים, זה דווקא עוד לחץ בצפון על נסראללה. אולי מה שיסיים את המלחמה בדרום, זו דווקא המלחמה בצפון. מצפון תסתיים הרעה