כדי להשלים את תמונת הביצועים של ממשלת הימין החזק, שהשבוע כבר מטלטלת את הקואליציה, כדאי להתעמק בפרשת מעצרו של חבר הפרלמנט הירדני - עימאד אל־עדוואן. המתחולל סביב המעצר הזה ממחיש את הסינדרום הירדני, שהוא סינדרום ההתנהלות של הממשלה כולה. מעזה ועד ח'אן אל־אחמר, מהר הבית ועד גבול לבנון.
צו איסור פרסום מוטל, משום מה, על פרטי הפרשה, וישראל הרשמית שותקת ככל יכולתה. אפילו פורסם שחברי הקואליציה הצטוו על ידי לשכת ראש הממשלה לסתום את הפה בנושא. למה? כדי שלא להרגיז את הירדנים, כי הם הרי מתפוצצים מכעס בגלל שהעזנו לעצור את מי שנתפס לפני כשבועיים במעבר אלנבי, כשהוא מנסה להבריח לישראל כ־200 אקדחים ורובי M16 לצד 100 ק"ג זהב. אל־עדוואן, תומך חמאס וג'יהאד מוצהר, בסך הכל ניסה לבצע את מה שהוא מטיף לו כל הזמן בפומבי - לחזק את "ההתנגדות", כלומר להגביר את הטרור נגד ישראל.
תודו שזה מזכיר את ה"כעס" של הג'יהאד האסלאמי וחמאס על כך שהעזנו לא לשחרר את מנהיג המחבלים חדר עדנאן, מי שניסה לאלץ את ישראל שוב, באמצעות שביתת רעב, להוציא אותו מהכלא. ולמה שהג'יהאד, חמאס והירדנים לא יזעמו עלינו? הרי יש כללי משחק: הם מחוללים טרור, מסיתים ומשמיצים - ואנחנו מתקפלים.
ישראל כבר שחררה את עדנאן מהכלא פעמיים בעבר, משום ששבת רעב ואיים להתאבד. נשמע כמו אפיזודה קורעת מהסרט "אוכפים לוהטים" של מל ברוקס, אבל כך זה עובד אצלנו, ואלמלא מותו הבלתי צפוי בכלא, סביר שזה היה עובד שוב. עדנאן, מי שהיה גורם מרכזי בבניית תשתית הטרור בג'נין ובשכם, הפך לגיבור פלשתיני כי הכניע בעבר את הציונים באמצעות הבטן הריקה שלו. וישראל - היא הוסיפה עוד נדבך לתדמית הסמרטוטית שלה.
ישראל הולכת על בהונות
אותו קו ניכר מול המדינה ההאשמית שחתמה איתנו על הסכם שלום, אבל מתנהגת כמו אויב. במסגרת הסינדרום הירדני, גם כאשר חבר פרלמנט נתפס על חם מנסה לחולל אצלנו טרור, ישראל הולכת על בהונות ומכינה את הקרקע לכניעה. כבר לוחשים לנו שצריך לנהוג בזהירות ובחשאיות, כדי שלא לפגוע במערכת היחסים החשובה עם חצר המלך.
למה בדיוק? מה עושה החצר הזו בתמורה לזהירות שלנו? הרי משרד החוץ הירדני, כמו גם עיתונאי החצר, מנהלים מסע הסתה שיטתי נגדנו. בכל שני וחמישי מתפרסמות האשמות רשמיות שישראל אחראית ל"פלישה של קיצונים יהודים ומתנחלים" לאל־אקצא. כך ממשלת ירדן תקפה אותנו כשהמשטרה עצרה מתפרעים, שהתבצרו וירו זיקוקים בהר הבית ברמדאן. כך היא תוקפת ומסיתה בעניין אכיפת החוק בירושלים, למשל בשמעון הצדיק - שייח' ג'ראח.
רק לפני כשבועיים, באמצע עיד אל־פיטר, הווקף הירדני, שמקבל הוראות מרבת עמון, הוציא הודעת האשמה וגינוי, שלפיה ישראל מנסה להפוך את שער הרחמים שעל הר הבית לבית כנסת. האמת הפוכה - בצו בית משפט נאסר לאפשר לתנועה האסלאמית להפוך את המקום למסגד, אחרי שבעבר חמאס והפלג הצפוני של ראאד סלאח ניסו למחוק כל שריד לא אסלאמי במקום, ולבנות עוד מסגד, כפי שעשו ביתר חלקי ההר.
והנה, לפני כשבועיים גילתה המשטרה עבודות תשתית וחשמל שמבצעים האסלאמיסטים בשער הרחמים, ופירקה אותן. מי כמו הווקף ואדוניו בחצר המלך מודעים לעובדות. אבל הם, כמו יתר האויבים שלנו מהרשות הפלשתינית ועד חמאס, הפכו את היוצרות. האשימו את ישראל בניסיון לבנות במקום בית כנסת והלהיטו את הרוחות.
ברוח זו חבר הפרלמנט אל־עדוואן הפך לגיבור עממי ברשתות החברתיות הירדניות והפלשתיניות בשל ניסיון ההברחה ה"הרואי" שלו. דווקא משום כך הוא חייב לבלות הרבה שנים בבית כלא ציוני. אבל שלטון נתניהו חותר, כמנהגו, לכיוון ההפוך - מבליג אל מול ההסתה וההאשמות הירדניות. לא גובה מחיר מדיני ומעשי משלטון המלך על העוינות הגלויה שלו. כפי שזה נראה עכשיו, בקרוב נשמע שהמחבל הפרלמנטרי שוחרר לירדן, עם המלמולים וההצטדקויות הרגילים.
זהו הסינדרום הירדני, שמשתבץ בפאזל הכולל של המשילות והקוממיות נוסח נתניהו ושותפיו. מהתגובה ה"תקיפה" בעזה בליל רביעי ועד לעמדה המבישה שהשמיעה הממשלה השבוע בדיון בבג"ץ ח'אן אל־אחמר. הריעו לימין החזק.
הגיע הזמן להתנצלות
בחגיגיות רבה דווח שהמלך הבריטי צ'ארלס, שיוכתר רשמית בשבת, יימשח בשמן זית שהובא במיוחד מירושלים הקדושה. נדמה שזו הזדמנות ראויה לתקן את מה שאמו המנוחה של צ'ארלס, והממלכה כולה, לא עשו מאז קום מדינת ישראל: פשוט לבקש מאיתנו סליחה. כי הממלכה הבריטית נושאת על גבה משקל כבד של בגידה בעם היהודי, בתנועה הציונית ובמדינת ישראל.
זה החל בעובדה שבריטניה של אחרי מלחמת העולם הראשונה מסמסה את המנדט שהטיל עליה חבר הלאומים, מנדט שנועד לקדם את הבית הלאומי של העם היהודי משני עברי נהר הירדן ועד לנהר הליטני בצפון. כבר אז בגדה בריטניה בהצהרת בלפור והפרה את המנדט, קרעה את עבר הירדן והקימה מדינה מלאכותית בשם ירדן.
מאז היא החלה לשרת ולבנות דווקא את הצד הערבי. זה החל במניעת כניסת יהודים לארץ באמצעות הספרים הלבנים. יהודים רבים יכלו לצאת מגרמניה ומאירופה בכלל, אבל לא היה מי שיקלוט אותם ולכן הם עונו ונרצחו. ביניהם היו בני המשפחה שלי מגרמניה, שלו היו מצליחים לקבל סרטיפיקטים מהשלטון הבריטי, הם וצאצאיהם היו חיים איתנו.
בד בבד, הבריטים סירבו להפציץ את מחנות ההשמדה ואת פסי הרכבת שהובילו אליהם, אף על פי שידעו היטב מה מתחולל שם. לאחר המלחמה הם גם גירשו באכזריות את אוניות הניצולים האומללים, רק שלא יגיעו לארץ ישראל.
במקביל עשתה בריטניה הכל כדי לחזק, לאמן ולחמש את האויבים שלנו. בין היתר, היא הקימה את הלגיון הירדני, שכבש את ירושלים העתיקה ויהודה ושומרון וניסה לכבוש את לטרון, ופיקדה עליו. חיילים בריטים פירקו מנשקם מגינים יהודים באופן שיטתי, לא פעם מפקירים אותם בכוונה לרצח בידי הכנופיות הערביות, למשל בשער הגיא, בדרך לירושלים.
מובן שעל הרקע הזה גירשנו מכאן את הבריטים בבושת פנים, בדם ובאש. ועל זה, ברוב חוצפתם, הם לא סלחו לנו. כך, בין היתר, אמו של המלך צ'ארלס - המלכה אליזבת, שביקרה בכל חור במזרח התיכון והתרפקה על כל חובש כאפייה, רק לא דרכה אצלנו. סוגיית האשמה ובקשת הסליחה של עמים אירופיים, מעבר לגרמנים, נמצאת על השולחן זה שנים - מההולנדים ועד הפולנים ואחרים. אבל מי שבהחלט צריכה לבקש סליחה זו בריטניה, שפעם היתה גדולה. ואין כמו המלך צ'ארלס, שכבר ביקר כאן כנסיך באופן לא רשמי, כדי לתקן את העוול המוסרי וההיסטורי הזה. √
ניסיון ההברחה באלנבי מזכיר את ה"כעס" של חמאס והג'יהאד האסלאמי על אי־שחרורו של מנהיג המחבלים חדר עדנאן. ולמה שלא יזעמו? הרי יש כללי משחק: הם מחוללים נגדנו טרור ומסיתים - ואנחנו מתקפלים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו