תנופת קריסת משטר אסד בסוריה הטילה השבוע אור חדש על המגמות רחבות ההיקף של מלחמת תקומת עם ישראל. מרבית הישראלים עדיין מתקשים לתפוס שמה שקרה למשטר אסד וצבאו שנמוגו בתוך כעשרה ימים זה מה שציפה יחיא סינוואר שיקרה למדינת ישראל עם מהלומת 7 באוקטובר. האתגרים הקשים הבלתי צפויים עדיין רבים, המציאות הסוחפת בהתהוותה אל הבלתי נודע, עדיין נטועה באי־ודאות חסרת תקדים. אבל באופק מסתמנים קווי אור של תקווה.
חוסר הרצון של חיילי צבא סוריה לחרף נפשם למען שלטון משפחת אסד, שהפך לעוין ומנוכר לרוב העם הסורי, היה גורם משמעותי בהתפרקות המהירה של המשטר. ראוי לישראלים להפנים שזה היה יכול לקרות גם לנו בבוקר 7 באוקטובר. למתכנני המלחמה בהנהגת חמאס היה יסוד סביר להניח שגם צה"ל שיוכה במכת פתע - שאליה יצטרפו בתודעת ההזדמנות הגדולה כל יתר גורמי ציר טבעת האש האיראנית בזירות החוץ והפנים - ייקלע לאובדן עשתונות עד כדי קריסה. המאבקים הפנימיים שהתעצמו בחברה הישראלית לאורך השנה שקדמה למלחמה סימנו לאויבי ישראל כי הגיעה שעתם המיוחלת. החברה הישראלית, שנדמתה כמתפצלת לשבטים מנוכרים, לא נראתה כמסוגלת להתלכד יחד למלחמת קיום מנצחת. אולם בעומק החברה הישראלית התרחש נס מפתיע שאותו תיאר באומץ מיכאל בר־זוהר בספרו החדש על המלחמה ("חרבות ברזל, לבבות שבורים").
התשובה לפאניקת הפילוג
הנס טמון בכך שמתוך השבר הגדול של כישלון 7 באוקטובר התגלו במדינת ישראל כוחות־על בלתי צפויים של אומה שהתלכדה במלוא כוחה למאבק קיומי.
במאמרו ב"הארץ" (6.12.24) הזהיר רא"ל (מיל') בוגי יעלון: "רק בדמוקרטיה יש רוח התנדבות שמאפשרת את צבא העם... הרס הדמוקרטיה החליש דרמטית את ישראל, ביטחונה וכלכלתה... מראש הזהרתי שחלילה לנו שצה"ל ייראה כמו הצבא העלוב של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין". זו היתה התשתית להקרנת החולשה הישראלית שהועצמה על ידי מחוללי החרדה מ"אובדן הדמוקרטיה הישראלית". אולם כל מי שחווה מקרוב את ההתגייסות חסרת התקדים במסירותה של כל מערכי המילואים, חייב להודות כי בניגוד למה שסיפרו מחוללי המחאה, פרצו מתוך החברה הישראלית כוחות שלא הכרנו, גם לא במלחמות ישראל הקודמות. גם בהשוואה למצב החברתי הפנימי שאיתו נקלעה מדינת ישראל למלחמת יום הכיפורים, תנאי הכניסה החברתיים־פוליטיים למלחמה האחרונה אכן נראו כמעט בלתי אפשריים.
ובכל זאת נושבת בכוחות צה"ל, גם נוכח קשיי יחידות המילואים, רוח חזקה של התגייסות. חטיבת הצנחנים הצפונית, לדוגמה, ספגה השבוע אובדן קשה של ארבעה קצינים ולוחמים בתאונה מבצעית נוראה. בתחילת אוקטובר, כשהחל המבצע ההתקפי בכפרי הגבול בלבנון, החטיבה עדיין לא גויסה. המ"פים הפעילו לחצים, מחרדה שחטיבתם לא תשולב בלחימה. החטיבה בוודאי גויסה ופועלת בהצטיינות כבר יותר מחודשיים בטיהור המרחב. זה ההפך המוחלט מההיסוס שהיה לרמטכ"ל רפאל איתן ביחס לגיוס אותה חטיבה במלחמת לבנון הראשונה, לקראת הקרב על ביירות. זכיתי ללוות מקרוב חלק גדול מהכוחות שפועלים כבר יותר משנה בלחימה המתמשכת. זכיתי גם להשתתף כחייל במלחמת יום כיפור. בהחלט היתה אז רוח לחימה מופלאה, ודווקא מתוך אותה רוממות הרוח של 1973 אני יכול לזהות בגדודי הלוחמים במלחמה זו רוח איתנה שלא הכרתי כמוה בכל שנות שירותי בצה"ל.
בלהט מחאת קיץ 2023 פרסם הסופר והעיתונאי ספי רכלבסקי ספר מתריע מפני פילוג חסר תקנה של החברה הישראלית ליהודה ולישראל. אין לזלזל בהשלכותיו האסוניות של מהלך כזה למפעל הגאולה הציוני, אולם מה שחסר לרכלבסקי הוא מגע מקרוב עם המגמות הסמויות והגלויות המתחוללות בכל חלקי החברה הישראלית ומוכוונות דווקא לריפוי ותיקון. במבטו על הציונות הדתית הוא נאחז במשנתו של הרב דב ליאור, שלמעשה מייצג קבוצת שוליים קטנה אשר אינה דומיננטית עבור רוב מובהק של הציונות הדתית. מי שמכיר מקרוב את הרוח המלכדת ביחידות צה"ל יכול להירגע מאזעקת החורבן של רכלבסקי. מתוך חוויית האחווה והלכידות של יחידות צה"ל, המעודדות בתחושת ניצחון, תבוא בחסדי שמיים רוח מרפא גם למרחבי המחלוקת בעם ישראל.
והתשובה ל"אין אסטרטגיה"
בסיום מלחמת העצמאות זיהה בן־גוריון את חולשת כוח העמידה של החברה הישראלית למלחמה ארוכה. בשל כך חתר לחיזוק כוח המחץ הלוחם במטרה להכריע את המלחמה בשטח האויב בתוך זמן קצר. גם אויבי ישראל זיהו את חולשת כוח העמידה הישראלי לנשיאה בנטל מלחמה מתמשכת ועמדו משתאים לנוכח גילויי הכוחות שהיו אצורים בצה"ל ובחברה הישראלית.
במכון מחקר ערבי שבו יושבים חוקרים מצרים וסורים כתבו: "צריך לבדוק מחדש את הנחות היסוד שלפיהן ישראל לא יכולה לעמוד במלחמה ארוכת טווח... העמידה האיתנה של ישראל בשנה החולפת היא לא מה שציפו, הם ציפו שישראל לא תחזיק מעמד, שהלחצים מבית ומחוץ יכריעו אותה".
גם על התמשכות המלחמה קובל רא"ל (מיל') יעלון במאמרו. לשיטתו, היה ניתן כבר בתום המהלומות הראשונות של צה"ל בלבנון לסיים את המלחמה בדרום ובצפון. אלא שמאז גובשה תורת הביטחון של בן־גוריון לפני יותר מ־70 שנים בשאיפתו למלחמה קצרה, עולם המלחמה השתנה מאוד. אויבי ישראל פעלו במאמץ שיטתי לגיבוש תפיסת מלחמה חדשה שחותרת מיסודה לשלילת היכולת הישראלית להכרעת מלחמה בזמן קצר. גם מבצע חומת מגן באפריל 2002, שנמשך כשלושה שבועות, היה מערכה אחת ממוקדת, בתקופת מלחמה שהחלה בשלהי ספטמבר 2000 ונמשכה גם לאחר סיום חומת מגן.
למבצע ממוקד כמו תקיפת הכור הגרעיני בעיראק או בסוריה יש משך נתון של התחלה, אמצע וסיום. מלחמה גדולה, לעומת זאת, נתונה מטבעה לטלטלות מתהוות שאינן ניתנות לחיזוי מנוהל על לוח התכנון. מדובר באסטרטגיה מורכבת שביסודה חייבת להכיר בתופעות "אפקט הפרפר": משק כנפיים של פרפר במקום קטן יכול לחולל הוריקן סוער במרחק חוצה אוקיינוס.
כך, מתוך המכות שהנחית צה"ל על חיזבאללה ואיראן, נוצרו התנאים להתחוללות התמורה הגדולה בסוריה. מבחינה זו ההתהוות הגדולה, שלא באה בתכנון נשלט וצפוי מראש, היא האסטרטגיה שממנפת כעת את התפתחות המלחמה שבה ישראל עדיין שקועה. מול אלה הטוענים כי לניהול המלחמה אין אסטרטגיה, יש להסביר כי כאן מתנהלת מלחמה הכפופה לאסטרטגיה של התהוות, ובשל כך היא הלכה והתמשכה בהמתנה להתפתחויות הענק המתרחשות עתה. מגמות מתהוות אלה מסמנות תקווה לשינוי לטובה בהתפתחות המלחמה לקראת סיום שעדיין תלוי באי־ודאות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו