ביקורת אלבום

מי שמסרב לשתף פעולה עם הטרללת הפרוגרסיבית ייהנה מהאלבום החדש של אמינם

אלבומו החדש של הראפר מציג גרסה של סלים שיידי שדומה מאוד לזו מתחילת הקריירה שלו, והפעם היא יוצאת נגד כל מה שנחשב נכון עבור דור ה־Z • לא חסרים כאן שירים מעולים, והמוזיקאי ממשיך להיות מכונת ירייה של טקסטים והגשה שאין שנייה לה

ד"ש מהעולם הבא: המעריצים המושבעים של המוזיקאי המנוח ייהנו

ב-"Songwriter", אלבום החומרים ה"חדשים" של ג'וני קאש, מוזיקאי שהלך לעולמו כבר לפני יותר משני עשורים, התוצאה היא 11 שירים לא רעים בכלל • לא מדובר באלבום חובה בשום צורה, אבל המעריצים הגדולים ישמחו לעוד קצת יצירה של גיבורם האהוב

ללא מאמץ: הכנות שבה בילי אייליש שרה על אהבתה לנשים מעוררת הערכה

הזמרת הצעירה לא חוששת לעסוק באלבומה החדש בהעדפותיה המיניות, והיא עושה זאת בקלילות ובאותנטיות • כשהיא שרה על רומנטיקה רעילה, אכזבה, ייסורים ותשוקה – זה לא נשמע כמו צורך לשיר על כל מה ש"נכון" בתקופה הזו, אלא כדבר הכי טבעי שיש

"במי נלחמים כשהמלחמה נוצחה?": בון ג'ובי מאכזבים

איפה עובר הגבול בין התרפקות נוסטלגית וקבלת השראה מהישגי העבר, לבין מיחזור אינסופי, דשדוש במקום וחוסר רצון (או יכולת?) לשנות את הנוסחה הישנה והמוכרת? • ככל הנראה באלבום החדש והמאכזב של בון ג'ובי • הוא אמנם מצליח להבליח פה ושם עם כמה ניצוצות מרגשים, אבל בשורה התחתונה ועם כל הרצון הטוב - לא מספק את הסחורה

סתם גימיק: טיילור סוויפט מגישה לנו עוד מאותו הדבר

פרט ליוהרה ולצורך בגימיק בומבסטי, לא באמת הייתה לזמרת המצליחה סיבה להוציא אלבום כפול • למרות שסוויפט מוכיחה פעם נוספת שהיא ליריקנית-על ואפילו שיש באלבום כמה שירים מוצלחים, הגיע הזמן שהיא תפסיק לשחזר את הנוסחה שכולם כבר מכירים

להקת הפופ הבריטית שכולכם גדלתם עליה חוזרת - ואתם תאהבו את זה

בגיל 60 פלוס - אפילו אוטוטו 70 - ממשיכים הפט שופ בויז לספק פופ-דאנסי, אלגנטי, מלוטש וקלאסי, שלא מבייש את המסורת שהתחילה לפני 40 שנה בדיוק • במקום לבלות את זמנם במועדונית, לחשוב על הפנסיה או גרוע יותר - לנוח לא עלינו על זרי הדפנה - ניל טננט וכריס לואו מסרבים לתת לזמן ולגיל להשפיע עליהם, וחוזרים עם אלבום חדש ומעולה • ויש גם הפתעה מיוחדת למעריצים הוותיקים (מי לא כזה?)