בלי מערכת ענקית ומשומנת שדוחפת אותה לקדמת הבמה, הצליחה נעמי אהרוני-גל להפוך לאחד השמות החמים במדינה. חיפוש זריז באינטרנט יגלה לכם שנונו, מעין אלטר-אגו שאהרוני-גל יצרה, הוא שם שמוכר בעיקר בקרב קהל צעיר במיוחד, כזה ששומע את שיריה ללא הפסקה ומשתמש בהם בסרטונים בטיקטוק.
היא אפילו הצליחה לצאת מגבולות הרשת, שם הפכה לתופעה של ממש, אל עבר המיינסטרים, שקיבל באהבה גדולה שירים כמו "ליבינג דה דרים" ו"קיוט בוי".
כעת היא מוציאה את "סטטוס", אלבום בכורה שעשוי להוות קונספט חדשני עבור הדור הצעיר שאליו היא פונה. מתחילתו ועד סופו של "סטטוס", נונו פונה למאזינים ושרה על אהבה, על שברון לב ועל משברים, תוך שהיא משתמשת בסלנגים ובצורת הגייה שמותאמת למאזיניה.
לאוזן "מבוגרת" זה עלול להפריע, אך האוזן הזו היא לא קהל היעד שלה. נונו יצרה אלבום פופי מהנה שלא מתבייש בזהות שלו, באורך של כחצי שעה בלבד. כן, יש בו לא מעט רגעים טיפשיים, אבל הוא מופק ומבוצע ברמה גבוהה ובאופן סוחף (בדקו את "קוביד 19" וגלו זאת בעצמכם), שגם המחמירים יתקשו שלא להידבק בכמה מהשירים מלאי המודעות העצמית שפה.
אף ש"קיוט בוי", הלהיט הגדול של התקופה, אינו כלול באלבום, 13 הרצועות שבו מפצות על כך. והשוס? ביצוע ל"סוד" של אדם עם הזמר המקורי ועם רוני דואני, באחד הרגעים הכי מוצלחים באלבום.
ייתכן ש"סטטוס" הוא לא אלבום שייזכר לעד, אבל נונו תפסה בו את הרגע בשתי ידיה, ונראה שהיא מתכוונת לנצל זאת עד הסוף.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו