מדאיג (ואולי פחות דרמטי ויותר נכון להגיד - מפכח) לחשוב כמה מילות שירים שכתב עמיר לב לפני יותר מרבע מאה עדיין רלוונטיות לימינו אנו. למעשה חלק מהן, שבלטו במיוחד באלבום ההופעה החיה של המוזיקאי יחד עם התזמורת האנדלוסית אשדוד, מקבלות כיום משנה תוקף. "פגשתי את השכן, זה שהילד שלו נהרג. הוא שאל אותי אם אנחנו עוד ביחד", הוא מספר ב"ערב ראש השנה", שפותח את ההופעה ואת האלבום שמנציח אותה. ב"עננים שחורים" הוא אומר: "עוד מעט תהיה מלחמה, כשהחורף יתחיל". אפילו ב"פריז", כשלב מדבר על למצוא את עצמו במקום אחר, אפשר למצוא נקודת חיבור ישירה לישראל 2024.
אלה טקסטים שמספרים משהו על עמיר לב ואודות על-זמניות, ואולי על מקום שכמה שהוא משתנה - מרגיש שקפא בזמן. גם את ההופעה המכשפת שלו עם האנדלוסית צריך לתחם בהקשר: את הערב קיים לב במועדון הבארבי החדש בנמל יפו זמן לא רב לאחר פתיחתו, בליל פברואר גשום, ארבעה חודשים אל תוך מלחמה שלא הראתה סימנים של סיום באופק. אולי יותר משניסתה לבדר או להפגין להטוטנות מוזיקלית היא באה לנחם קהל שעבורו ערבים כאלה הם כמו ציפרלקס לנשמה עייפה. עמיר לב כנוגדן דיכאון? מי חשב שיגיעו זמנים כאלה.
אבל זה מה שמציע החיבור הלא מובן מאליו הזה, בין המלנכוליה הלבבית של עמיר ובין העיבודים התזמורתיים לשיריו. מה שעל פניו אמור להוות ניגוד אינטרסים מובהק בין הכבדות שבבסיס היצירה של לב לבין הקופצנות החפלאית של התזמורת יוצר דבר חדש, מעניין, שיכול אפילו להנגיש את השירים המקוריים לאלה שעבורם מדובר בקפסולות דיכאון.
זה עובד במיוחד בביצוע מלא החיים והיופי ל"כחול וירוק", ב"פעם בחיים" וב"חשמל מהשמש" העולץ מתמיד, כשכל תוספת עיבודית נספגת בשיר כמו טופו. כשהוא מציג לקראת סוף האלבום את נגני התזמורת הוא מוסיף: "איזה מזל שנפגשנו". בזמנים כאלה מדובר לא רק במזל, אלא בתזכורת לחיים שיכולים להיות כאן.
עמיר לב והתזמורת האנדלוסית אשדוד ישיקו את "פעם בחיים בבארבי" ביום חמישי הקרוב במועדון בנמל יפו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו