מי שמסרב לשתף פעולה עם הטרללת הפרוגרסיבית ייהנה מהאלבום החדש של אמינם

כשמרשל מאת'רס, אמינם בשבילכם, הוציא לעולם לפני 25 שנים את האלטר־אגו שלו "סלים שיידי", הוא הפך כמעט ברגע לקול, או לפחות לפסקול, של דור. הדמות שהמציא היתה נטולת מורא, גבולות ורסן, ובזכות שילוב של פלואו נדיר, יכולות כתיבה וכישרון לספר סיפור הפכה אותו לשם המוביל בהיפ הופ המיינסטרימי האמריקני של סוף שנות ה־90 והשנים הראשונות של שנות האלפיים.

סלים שיידי ייצג נאמנה את דור האיקס. לשונו המושחזת ביתרה לחתיכות אמיתות אוניברסליות שזמנן עבר (ואת כל מה שעצבן אותו), והוא עשה זאת באופן שאפיין את התקופה ההיא בהתפתחות של החברה המערבית - ללא רחמים או צנזורה. אחר כך הגיעו הנפילה וההתרסקות, אבל מאת'רס הצליח לנער את ההרגלים הרעים, או לפחות ההתמכרותיים, וחזר לתודעה.

אבל באופן מעניין, רבע מאה מאוחר יותר, אלבומו החדש The Death of" Slim Shady (Coup de Grâce)" מציג גרסה דומה מאוד של אותה דמות, והפעם היא יוצאת נגד כל מה שנחשב נכון עבור דור ה־Z.

"Habits", השיר הפותח, הוא הצהרת כוונות. ועל הכוונת של הראפר נמצאים היום ברוס ג'נר, טרנסיות, פמיניסטיות, תרבות הפוליטיקלי קורקט, משטרת המחשבות שלה ומושגים כמו "פאט שיימינג" ו"מאן ספלייניג". וזה רק השיר הראשון.

שם האלבום רומז למקום שבו מאת'רס נמצא כיום: מצד אחד הוא הוציא תקליט שמהווה כתב אשמה כנגד החברה האמריקנית וכל חוליי תרבות הביטול והמוסר המדומיין. מצד שני מדובר באלבום קונספט, עם נרטיב שמתאר מאבק בינו, המוזיקאי המבוגר ואולי גם הבוגר שהפך להיות, לבין האישיות השנייה שלו.

לא חסרים כאן שירים מעולים, ואמינם ממשיך להיות מכונת ירייה של טקסטים והגשה שאין שנייה לה. אבל דעתו של המאזין על האלבום קשורה באופן ישיר למקום שבו הוא ממוצב פוליטית, דורית וחברתית.

סביר שצעירים יראו בו מפגן חסר בושה של דעות וסגנון היפ הופ לא לגמרי עכשוויים, מצד אמן שמשתמש בטריקים שנחשבו אדג'יים לפני כמעט יותר משני עשורים. אחרים, מבוגרים יותר, כאלה שגדלו או התעצבו על המוזיקה הזו ושמסרבים לשתף פעולה עם הטרללת הפרוגרסיבית, ייהנו מאלבום אפקטיבי, מופק היטב, של ראפר אגדי שלא מוריד את הרגל מדוושת הגז לרגע אחד, ולא מוכן להשתנות עבור אף אחד. לטוב ולרע.  

אמינם, "(The Death of Slim Shady (Coup de Grâce"