אחרי כל השערוריות ובלי צ'סטר בנינגטון: איך האלבום החדש של לינקין פארק?

כשצ'סטר בנינגטון, סולנה של לינקין פארק, הלך לעולמו ב-2017 לאחר שנטל את חייו בגיל 41, הסיכויים שלהקת הרוק האמריקנית האהובה תשוב לפעילות מלאה היו פחות מקלושים. ובכל זאת, בניגוד לכל התחזיות, הנה אנחנו כאן שבע שנים מאוחר יותר. צ'סטר הוחלף בסולנית (!) אמילי ארמסטרונג, ולינקין פארק משיקה ברעש גדול את אלבום האולפן השמיני שלה, "From Zero", ששמו מעיד על הכוונה הברורה של ההרכב הוותיק לפתוח דף חדש ולהתחיל מאפס.

כזכור, הצטרפותה של ארמסטרונג ללינקין פארק, שהוכרזה בספטמבר האחרון, לוותה בשערורייה מתוקשרת: הסולנית בת ה-38, חברה בכת הסיינטולוגיה, היתה מיודדת עם השחקן דני מסטרסון, כוכב "מופע שנות השבעים" וסיינטולוג בעצמו, שמרצה מאסר עולם לאחר שהורשע בשני מקרי אונס. לזכותה של ארמסטרונג ייאמר כי היא גדעה את כל קשריה עם האנס המורשע לפני כארבע שנים, אבל חלק ממעריצי הלהקה עדיין לא מוכנים לקבל אותה כמחליפה של בנינגטון.

דילמות מוסריות הצידה, הגיע עכשיו הזמן לשאול תכלס: האם אמילי ארמסטרונג באמת מסוגלת להיכנס לנעליו הגדולות של צ'סטר בנינגטון, והאם "From Zero" הוא אלבום ראוי של לינקין פארק - בהנחה שהוא בכלל נשמע כמו אלבום של לינקין פארק ללא הסולן המנוח?

תסמכו על מייק

התשובה לשלוש השאלות האלה היא אחת: כן, פלוס מינוס. העניין הוא כזה: צ'סטר בנינגטון אמנם היה הסולן של לינקין פארק - זה ששר (וצרח) רוב הזמן, אבל הוא לא נחשב למנהיג שלה. התואר הזה שייך למייק שינודה (47), סולן המשנה (שהופקד בעבר בעיקר על קטעי הראפ, אבל עם השנים התחיל לשיר נטו), כותב השירים הראשי, המפיק ובעצם הכוח שמניע את הלהקה.

אין ספק שצ'סטר היה דמות מפתח בחבורה, אבל בסופו של דבר לינקין פארק היתה ותהיה הלהקה של שינודה. לכן עשרת הקטעים שתמצאו ב-"From Zero" הם שירים של לינקין פארק לכל דבר ועניין: שילוב של רוק/מטאל עם מקצבים אלקטרוניים מהירים, מנה גדושה של היפ-הופ וקמצוץ של פופ קליט ומלודי - רק עם קולה העוצמתי והמחוספס של ארמסטרונג במקום קולו העוצמתי והמחוספס של בנינגטון, ואולי עם פחות בלדות לעומת האלבומים המאוחרים יותר של הלהקה. במילים אחרות, לינקין פארק לא היתה מתקיימת ללא שינודה, אבל היא ממשיכה לתפקד בלי בנינגטון - שהוחלף בארמסטרונג.

קחו למשל את הסינגל הראשון מתוך האלבום, "The Emptiness Machine", שהושק בספטמבר וסיפק טעימה ראשונה מהיכולת הווקלית המרשימה ארמסטרונג (לפחות למי שלא הכיר אותה מהלהקה הקודמת שלה, דד שרה). אין ספק שזה שיר לינקין פארק קלאסי, מלודי וסביר למדי, בטח לא תותח כבד כמו "In The End", "Breaking the Habit" או "What I’ve Done" המעולים שעיצבו את הלהקה, וגם ככל הנראה לא יופיע ברשימת עשרת הגדולים של מעריץ ממוצע, אבל עדיין עושה את העבודה ופחות או יותר שומר על הגחלת.

הסינגל השני, "Heavy is the Crown", (שגם מקדם את משחק המחשב "League of Legends") מוצלח (ורועש) יותר לטעמנו, כששינודה חוזר לשורשי הראפ שלו וארמסטרונג זועקת את הפזמון על רקע ריף שלא יוצא לנו מראש והזכיר לנו את "Faint" הקלאסי מ-2003. לא רע בכלל.

רצועות בולטות נוספת הן "Over Each Other" - יצירת פופ-רוק סוחפת שארמסטרונג שרה בה סולו ללא גיבויו של שינודה; "Overflow" - שיר עגמומי ואיטי יותר לעומת האחרים; "Two Faced" - ככל הנראה הקטע הכי עצבני באלבום שמתהדר בריף שלא היה מבייש להקות רוק כבד על מלא; ו-"Good Things Go" - הדבר הקרוב ביותר לבלדה פה, כשארמסטרונג ושינודה שרים זה לצד זו כשמאחוריהם צונאמי של כלי מיתר. יתר השירים? חצי קלאץ' במקרה הטוב.

קצר אבל לא בדיוק קולע

זה מביא אותנו לחיסרון הגדול ביותר של "From Zero": אמנם יש באלבום עשרה שירים, אבל אורכו הכולל הוא 32 דקות בלבד - מה שהופך אותו לפרויקט האולפן הקצר ביותר של הלהקה עד היום, ובפער משמעותי לעומת מרבית קודמיו. עם קומץ שירים סבירים על גבול הטובים, כמה קטעים זניחים וללא קלאסיקה אחת לרפואה, נוצר הרושם ש"From Zero" הוא לא יותר מחימום מנועים לקראת העתיד, מעין מבחן קבלה בשביל אמילי ארמסטרונג.

הסולנית החדשה אמנם עוברת את המבחן הזה בהצלחה, אבל השורה התחתונה שאין פה מספיק מוזיקה ראויה כדי להצדיק אלבום קאמבק שלם. אם לינקין פארק היתה משחררת את "From Zero" כ-EP עם חמישה-שישה שירים בלבד ומקצצת את הפילרים, יכול להיות שהיינו מתרשמים ממנו קצת יותר.

לינקין פארק, "From Zero"

ציון: 3/5