עניים ארורים

לפני כמה ימים נחגג כבכל שנה אחד החגים המקודשים בלוח השנה העברי־סוציאליסטי: יום פרסום דוח העוני. השנה הוא היה עצוב במיוחד. זאת אומרת, עצוב במיוחד לשלל ארגוני שימור העוני, השונים והמגוונים שחיים מדוח עוני לדוח עוני. לא לאזרחי ישראל - אצלם דווקא יש שיפור. הארגונים גילו לחרדתם כי למרות שנת מלחמה בכמה חזיתות, העשירון התחתון - זה שאמור להיות הכי מסכן ואומלל - רשם עלייה מרשימה בהכנסה הריאלית.

כמיטב המסורת, גם השנה כל כוהני הדת הסוציאל־דמוקרטית בלשכות העיתונים השונים בנו על הציבור הרחב שלא יקרא את האותיות הקטנות של הדוח לצד האותיות הגדולות בכותרות הקבועות שהגיעו גם השנה: "יותר ממיליון ילדים בישראל מוגדרים עניים!" - מתייפחים המגישים וכועסים על העשירים המרושעים שחוגגים ביאכטות, בעוד מיליון מילדי ישראל רצים יחפים לבתי הספר לאחר נבירות בפחי זבל בחיפוש אחר אוכל. או לפחות זהו הרושם שהתקבל השנה, כבכל שנה, תחת ההגדרה המופלאה והאמורפית "מוגדרים עניים".

ככה זה, כששיעור העוני צלל מ־22.3% לפני עשור ל־20.7% השנה, מה שאומר בהכרח ובצורה אמפירית כי העניים של היום עשירים משמעותית מהעניים של לפני עשור. סוציאליסטים עושים את מה שסוציאליסטים יודעים לעשות הכי טוב כשהם נתקלים באויב מספר אחד שלהם - המספרים: הם מתעלמים מהם ומתחילים לדבר במונחי רגשות ואחווה. אי אפשר להאשים אותם, האמת. המשכורות היפות מאוד שמקבלים ראשי אותם ארגוני שימור עוני (כמו רמי הוד מברל כנצנלסון, מכון אדו"ה, ועוד) לא יצדיקו את עצמם אם הם ייאלצו להתמודד עם מספרים ארורים.

עתידם תלוי במסורת רבת השנים של שינוי הגדרות קו העוני בהתאם לאותם מספרים ארורים. פעם זה היה אחוז מההכנסה החציונית, אחר כך זה הפך ל"הכנסה מינימלית לקיום בכבוד", ובשיא היצירתיות הגענו עד להגדרות מדעיות בסגנון "מי שמרגיש מצוקה כלכלית", וערל הלב שיתהה קצת לעומק יוגדר כ"שונא עניים" או משהו כזה. רק זה חסר להם, דיון רציני. ארגוני "המאבק בעוני" זקוקים לעוני כמו שסוכן ביטוח זקוק לתאונות דרכים. בלי זה איך יצדיקו את התקציבים? איך יגייסו תרומות? ומה יעשו כל אותם עיתונאים שהתמחו בכתיבת מעשיות אהבליות אודות "משפחות שנאלצת לבחור בין תרופות לאוכל"?

רמת החיים בישראל עולה בהתמדה - זו עובדה. זה קורה למרות מלחמות, למרות הסתדרות, למרות ועדי עובדים, למרות פנסיות תקציביות ולמרות כמויות פסיכוטיות של אבטלה סמויה בקרב עובדי מדינה בשכר מופקע, ועוד ועוד גזלני כסף בחסות החוק. מספרים ארורים.

כמובן, יש פערים ויש אי־שוויון ומקרי קיצון שדורשים טיפול ותשומת לב. אבל העני של 2023 חי טוב יותר מהעני של 2013, שחי טוב יותר מהעני של 2003. זה לא מונע מהתקשורת המיינסטרימית לצטט מדי שנה את ארגוני שימור העוני: הכל רע, הכל נורא, והעוני רק מתגבר. למה? כובע.

אל תנברו במספרים ארורים, אל תשאלו שאלות קשות מדי ופשוט תסמכו על הדוחות האלטרנטיביים שלנו.

תתחברו ללב שלכם, אל תהיו שונאי עניים.