רקוויאם להנדל: אף אחד לא אוהב שרלטנים

לפני כמה שנים, עת אייש יועז הנדל את משבצת "היפים והציונים הנכונים" ב"ידיעות אחרונות" - משבצת שמתחלפת אחת לכמה שנים - ניתן היה לזהות מגמה. בטור שנכתב לאחר שידור סרט אנתרופולוגי סמי־אנטישמי על אודות השבט המסתורי המתקרא "מתנחלים", הנדל שש לעזור למצולמים הנפחדים ששיוועו לעזרה, והנדל מובן שגם הרג את החולה בדרך. כמו לזאטוט הבהיר הנדל את הידוע: שוליים יש בכל מקום, אבל להכליל על חצי מיליון איש שהם קיצוניים זו איוולת. עד כה הכל בסדר. אבל הנדל, כמו הנדל, המשיך: הרוב שם בסדר, אבל "יש בהם כמה קיצוניים מטורפים", והמשיך לחדד: "יש שם סיפורים אקזוטיים", ו"יש מסולסלי פיאות ששומעים קולות משמיים", אבל הרוב? בסדר.

הבנתם? "מסולסלי פיאות", "מטורפים", "אקזוטיים", "קולות משמיים" - בטור נגד הכללות כרך הנדל מגזר שלם בשמות גנאי של שבט קניבלי מהאמזונס. ניתן היה לזהות את העתיד: בעולמו הצר של איש המרכז הקיצוני יש אנשים מחוץ ל"מרכז המשעמם", והם האויב הגדול ביותר לגורל האנושות והציונות. בעולמו של הנדל יש כאלה שעושים את כל מה שהוא מאמין שטוב, ויש את הרעים - משני הצדדים! - שהם ממש־ממש רעים. סכנה. והוא מתעב אותם. יש בכך היגיון, אלא שעם הזמן התברר שמנעד הגדרות ה"רעים" אצל הנדל לא מפסיק להתרחב.

הסוף? בקול ענות חלושה הודיע יועז הנדל בפייסבוק כי הוא פורש לעת־עתה מהחיים הפוליטיים ואת מערכת הבחירות הקרובה יעביר מביתו, כשגם שם הוא לא מצליח להתאפק ומאשים את ה"שוליים".

ואיך קרה שהאיש הכי ממלכתי וציוני וישראלי והכי קרבי ונגד ג'ובניקים (משני הצדדים!) והכי יהודי והכי איש של מרכז־אמצע־קונצנזוס והכי נגד הקיצוניים (משני הצדדים כמובן!) נשאר בחוץ? איך המפקד שהכי בעד הטוב ונגד הרע ונגד השוליים (משני הצדדים!) והכי בעד המאחד ונגד המפריד והפונדמנטליסטים (משני הצדדים!), בעד הרוח אבל נגד רוחות האלימות (משני הצדדים!) המנשבות בקרב העם היפה שלנו - איך קרה שדווקא יועז מהשייטת מצא עצמו כשהוא מביט בגבה של טיפוס בשם הדר מוכתר?

לפי עולמו של הנדל יש רק אופציה אחת לתעלומה: הטוב הפסיד. נשארנו רק אנחנו, המנצחים. קומץ של 99% מהציבור היהודי בישראל, ימין ושמאל, הקיצוניים שמסכנים את עתיד הציונות (משני הצדדים!). נשארנו ההזויים, המטורפים, שומעי הקולות מהשמיים, בעוד שהנורמלי היחיד הלך. ועתה אנא אנו באים?

אני הקטן מציע להנדל עוד אופציה: מרוב דיוקי ההגדרה "מרכז" וסימוני "שוליים", יצא שכל מי שלא נמצא בדיוק בצנטרום של הנדל הוא קיצוני, וכאמור אין דבר מסוכן יותר בעולם המושגים האינפנטילי שמתקיים בעולם אינפנטילי יותר בשם "התקשורת הישראלית" מ"קיצוני". כשהנדל מעדיף מחבקי תומכי־טרור אנטי־ציוניים מוצהרים כמו ווליד טאהא, אבל פוסל את בן גביר ("קיצוני!") - יש פה בעיה. כשהוא מכליל את אחמד טיבי - חסיד נלהב של עראפת, כן? - ואת סמוטריץ' ("קיצוני וג'ובניק!") באותה משבצת "קיצונית", הבעיה היא כבר כמעט נפשית, על גבול השרלטנית. ואף אחד, מר הנדל, ימין וגם שמאל, לא אוהב שרלטנים שקובעים בשם עצמם מי טוב פה ובעיקר מי הרשע. אנשים כאלו, מתברר, מקבלים על הראש. משני הצדדים.