שיח מג"דים במילואים: "המוטיבציה גבוהה, אבל אי אפשר להתעלם מהשחיקה"

הכתב הפוליטי של "ישראל היום" יהודה שלזינגר  שוחח עם סא"ל (במיל') והשר לשעבר יועז הנדל, סא"ל (בבמיל') טל בורשטיין, מג"ד 969, חטיבה צפונית עזה וסא"ל (במיל) איתמר איתם - מג"ד גדס"ר ביסל"ח, שלושתם סיימו לפחות שני סבבי מילואים. הנושאים שעלו הם חשיבות השוויון בנטל, מצוקת המילואימניקים והצורך לגייס כוח אדם נוסף לחזית ולעורף.

הפאנל התקיים במסגרת המשדר המיוחד "כתף אל כתף – עתידו של צבא העם" שנערך היום (חמישי) באולפן "ישראל היום". 

ספרו לי איך זה נראה בשטח?

סא"ל הנדל: "אצלי זה קצת שונה, אני חושב. אנחנו גדוד מילואים של חבר'ה שחזרו מפטור בגלל המלחמה, והמסר מאחורי זה הוא שיש שינוי טקטוני במדינת ישראל. אי אפשר להיות במקום שבו יש מספר מסוים של גדודים שעושים תעסוקה ואימון כפי שהיה לפני כן. יש פה צורך אדיר בחיילים. יש 12 אלף פצועים מאז תחילת המלחמה, איתמר שנמצא איתנו כאן, נפצע וחזר. אבל לא כולם יכולים לחזור. יש לזה משמעויות גדולות, ואני בשוליים של הדבר הזה, אבל צריך גם את בני גילי. צריך להחזיר עוד הרבה מאוד אנשים.

"התחלנו בעזה ככוח לא מסודר עם הרבה מאוד צוותים מהשייטת. המשיך בהקמת הגדוד ואז עבודה בציר נצרים במשך חודשיים. בשבועות האחרונים היינו כוח קטן במסגרת הגדוד בלבנון ועכשיו אנחנו עולים לסבב באיו"ש. אנחנו בכל הגזרות.

"מה שאני ראיתי זה אנשים מאוד נחושים. גם בגיל שלי. מאוד רציניים ומקצוענים. איפה שפוגשים את האויב משמידים אותו. מוטיבציה מאוד גבוהה ורצון גדול להיכנס למקומות שבהם המדינה לא הייתה. בשבעה באוקטובר התחושה שלי הייתה שהמדינה נעלמה לנו. התפוגגה. הדרג הפוליטי התפוגג ולא אמר כלום. הצבא נכנס להלם קרב. אני זיהיתי אנשים שלקחו מנהיגות. שזה בעיני מה שחשוב, שאנשים לוקחים מנהיגות ומובילים".

סא"ל איתם: "אני נפצעתי בג'בליה לפני חמישה חודשים מכדור של צלף שפגע בי וגם בקשר שלי. כדור מאוד גדול בקליבר 0.5. אני נפגעתי בריאות, אבל הפציעה שלי הייתה יחסית קלה. ניתוח קטן וחזרתי. ראיתי את עם ישראל בגדולתו. אנשים מכל הסוגים. מכל הקשת של החברה הישראלית. יותר מהאנשים עצמם זה המעגלים שסביבם: ההורים, הנשים. יש לנו ציבורים שלמים של גיבורים שעושים את זה כבר תקופה ארוכה. אבל זה מאוד קשה. הלחצים מתנקזים וגוברים. 

"זו מלחמה. אנחנו אחרי שבוע לא פשוט. כולל חברים ושכנים שנפגעים. שכן שלי, מג"ד 52, נפצע קשה. אחסאן דקסה, מח"ט 401, איש יקר שעבדנו איתו הרבה- נפל. ההישגים בסוף מדברים בעד עצמם. את עזה כבשנו. גם בלבנון יחידות הצבא עושות עבודה יוצאת מהכלל. דברים שתכננו במשך שנים קרו, אבל יש במלחמה קושי.

סא"ל בורשטיין: "היופי בלהיות במילואים. זה לא לראות את החדשות. אתה רואה את השטח. כשאתה נתקל באויב, כשאתה רואה את כל הכוחות מאחוריך, אתה מרגיש שאתה חלק מההיסטוריה, והחדשות הן אתה. וזה מאוד מרגש".

איך מסתדרים עם מאות ימים במילואים בשנה?

סא"ל הנדל: "אצלי זה חבר'ה שחחזרו ממילואים והחליטו לעשות מעשה ונכנסו מחדש לצבא. זה לא משנה את העובדה שיש בזה קושי. הילדים שלי חוששים מזה כשהם שומעים שאבות של חברים נפצעים וזה קשה להם והם באים בשאלות.  אצלנו נהרג במושב טומי שלום, מלואימניק שחזר ונהרג. למרות זאת אנשים ביקשו להיכנס ללבנון. הראש נשאר כמו שהיה בגיל 20, הגוף משתנה, אבל אנשים מבינים שצריך לסיים את המלחמה בניצחון. אני מזהה מוטיבציה גבוהה, אבל זה לא משנה את העובדה שאותם אנשים עושים עוד סבב ועוד סבב כי אחרים. הצורך הולך וגדל. אין ברירה אלא לעשות מעשה".

סא"ל בורשטיין: "מסבב לסבב פחות מגיעים. היום מגיעים ל-70 אחוזים בערך. בשבעה באוקטובר היה פיק גבוה, אבל הבית והעבודה שוחקים הרבה אנשים. אצל גרושים, למשל, הבית לא תמיד חזק".

סא"ל איתם: "יש שחיקה פיזית ונפשית. אני מתרשם שהרוב המוחלט איתנו. הגדוד שלי לא הופעל בלבנון, ואנשים הלכו והסתפחו כדי להיות שם. יש לי שישה ילדים וכל אחד מגיב אחרת. אבל אני חושב שגדל פה דור לא רק של חיילים גיבורים אלר משפחות גיבורות".

כולם מבינים שהמצב היום אחר? 

סא"ל איתם: "בחברה החרדית, שאם נשים אותה על השולחן, יש בעיה. ויש עוד מקומות שהדברים פחות חד משמעיים. אבל מה שהתגלה זו אחדות מאוד גדולה. יש הבנה גדולה, יחד עם המחלוקות".

עד כמה מדברים על זה בזמן השירות?

סא"ל בורשטיין: "מי שמגיע כבר לא מדבר על זה. בעולם המילואים זה כור ההיתוך האמיתי. אתה כבר לא שואל מי נמצא. ברטר שיש קולות שקוראים לחרדים להתגייס וזה מורגש כי הסבב הרביעי והחמישי בוא יבוא".

היו טעויות שנעשו בדרך?

סא"ל הנדל: "הייתה תקלה גדולה. אני חושב שכולם הבינו את זה. הנושאים הפוליטיים לא עולים בשירות, זה נכון, אבל אני אומר לך שהמודעות הזו קיימת גם אצל פוליטקאים. אבל יש מרחב פוליטי שבו מנסים להחליק דברים ולהעביר עוד חוק שיכסתח את זה. אנשי הליכוד וש"ס מבינים זאת היטב. כולם מבינים את המספרים וזו מלחמת מצווה. למרות שהם מבינים את זה, הם רוצים לשרוד והמערכת רתצה לשמר את זה. הגענו לשבעה באוקטובר כי שימרו קונספציות, כמו זו שרק חלק קטן מהעם ישרת".

סא"ל איתם: "אי אפשר להתעלם מהדבר הזה שהוא אמת. יש ציבור  שאוחז בתורה ואומר גם וגם. ויש ציבור שלא נמצא שם. זה מחלחל בסוף לכולם. אי אפשר להתעלם מחילול השם הזה. העניין שזו בעיה אמיתית. לכן אני חושב שפה צריך תהליך. אם רוצים שינוי בחברה החרדית ללא פוליטיקה, יש כאן מקום להליך גם אם לא נקבל את כל תאוותינו. אני מדבר עם הציבור החרדי ומשהו זז שם, גם בנוער. הם רוצים להיות שותפים. לעשות את בהחלטה וחוק, זה לא יעבוד".

סא"ל בורשטיין: "אני מקבל מה שחבריי אומרים. זה כורח המציאות לתת כתף. זה צריך לבוא מצורך פנימי לעשות מעשה בתקופה ההיסטורית הזו. החברה החרדית היא חלק מאיתנו. הם מדברים את אותה שפה, הם האחים שלנו".

מה הפתרון?

סא"ל הנדל: "אני לא חושב שתהליך יעזור. הצעירים החרדים רוצים, אבל הם לא יכולים בגלל ההנהגה שלהם. אין מה לחשוב שהמשיח יעזור. בעיני, מדינת ישראל צריכה להחליט שיש סנקציות והטבות. מדינת ישראל תיתן הטבות למי שמשרת ותפעיל סנקציות על למי שלא. יש המון הצעות טובות, כמו ישיבות בקו ועד גיוס לפי צרכי חרדים. בסוף אם לא יהיה תגמול ולקיחת זכויות, זה לא יעזור. אין ברירה אחרת. יש פה עניין של ערבות הדדית".

סא"ל איתם: "תמיד קל לדבר על החרדים, וזה אולי נכון, אבל יש קצת צביעות. יש לי בעיה עם מי שאומר שהוא לא משרת בגלל סיבה מסוימת. צריך גם לחזור למקורות של הציונות. ללכל לחרדים זו הבריחה הקלה".

סא"ל הנדל: "המלחמה הצליחה לאפס אותנו. כולם מבינים מי האויבים שלנו היום. כולם צריכים לשרת, למעט למי שיש בעיות רפואיות או עניינים נפשיים. ומי שלא ישרת, יהיה רק תושב".

סא"ל בורשטיין: "זה צריך לבוא מהקשת הפוליטית כולה. מי שיקשיב לשיחות שיש במילואים, לא משנה מי אתה, חילוני, דתי, חרדי, אשכנזי, מזרחי, אתה מגלה שרב המשותף על המפריד".