בזוכרנו את העבר, אנו יודעם שיום אחד זה עלול לקרות: ללשכת שר הביטחון יכנס ראש השב"כ, מלווה באנשי צבא בכירים. השר יקום מכורסתו, יקיף את שולחנו, ויצטרף ליושבים סביב שולחן הדיונים.
החומר הסודי יוצג ולא יותיר מקום לספק. על המסך יוצגו תמונותיהם של קיצונים שבקיצונים, הנסערים ומאוכזבים מכך שראש הממשלה מתמיד בסירובו להתיר ליהודים להתיישב בעזה. המנהיג שלהם חושב שהדרך שנכון לנקוט בה כדי "להפוך את היוצרות" היא הבערת יהודה ושומרון, פיגוע בבית ספר בתוככי יישוב ערבי ש"יעשה את העבודה".
הרשות הפלשתינית לא תוכל למנוע גל של מתאבדים, ובתגובה לדם שישפך בערי ישראל "יתעשת" ראש הממשלה. "צריך להיות אכזריים", פוסק המנהיג, וחסידיו נערכים לממש את חזונו בטווח הזמן המיידי.
הראיות חותכות. ברור שהיעד כבר אותר, התוכנית קורמת עור וגידים. לא, הפעם לא מדובר בידיעה מודיעינית במהימנות בינונית. לא חבר, שסיפר לחבר, שאולי הגזים בתיאוריו, והשמועה התגלגלה בסופו של דבר לגורמי הביטחון. כאן השב"כ נמצא ממש בתוך החבורה, באמצעות כמה סוגי מקורות, והשר שומע הקלטות בהן נרקמת המזימה וצופה בסרטונים בהם הוא חוזה בהעברת מטעני החבלה.
"מה אתם רוצים ממני", שואל השר, "יש לכם ראיות, לכו למשטרה". "זה מקור אסטרטגי", עונה ראש השירות. "הוא מדווח לנו גם על הדיון, בקבוצה מאוד מצומצמת, בה בוחנים האם גם על ראש הממשלה הנוכחי, על אף זכויותיו הרבות, חל דין רודף. הוא מביא מידע על התוכנית לפוצץ את המסגדים בהר הבית. אסור לנו לשרוף אותו. את התוכנית הזו, צריך לסכל באמצעות מעצר מינהלי. השר, אם היה מדובר בערבים שזוממים לפוצץ בית ספר ישראלי, מסוק כבר היה משגר טיל לרכב שלהם. אנחנו מבקשים רק לעצור אותם לכמה חודשים, עד שהתוכנית הזו תדעך".
שקט השתרר בחדר. השר לא אמר "אבל אמרתי שלא יהיו יותר מעצרים מינהליים", ואיש לא רצה להביכו באזכור הההצהרה שנתן סמוך לתחילת כהונתו.
רצון של כל שר ביטחון לצמצם את השימוש באמצעים מנהליים, ולהסתפק באכיפה פלילית הוא מבורך ונכון. אך השר ישראל כ"ץ לא החליט לצמצם את השימוש במעצרים מנהליים, הוא החליט לבטל את המוסד הזה לחלוטין כשמדובר במתיישבים.
מי שמתנגד למעצרים מנהליים, פשוט לא מאשר אותם – הוא לא יוצא בהכרזות כלליות, שמעתה לא יהיה ניתן אפילו לשקול מעצרים כאלה, אלא פשוט פועל כסמכותו ומונע אותם, כשהם לא נדרשים. ולא פעם הם באמת אינם נדרשים.
בהכרזה של כ"ץ בסוף השבוע הוא כבל את ידיו לעתיד, שלל מעצמו את שיקול הדעת במצבים שהוא עוד לא מכיר ולא יודע שיכולים להתפתח. זו הכרזה שגויה. עצם החשש של גורמים מסוכנים ממעצר מהווה גורם מרתיע. ההוצאה של אמצעי זה מארסנל האמצעים, הדל ממילא, עלולה להקל על פניה לדרך של טרור, בעיקר אצל מי שסובלים מטרור בעצמם תקופה ארוכה.
כנראה שמישהו חושב שההכרזה מועילה לשר פוליטית, ויוצרת תמיכה בקרב המתיישבים. זו טעות. אירועי הטרור היהודי פגעו בתדמית ההתיישבות. על יסוד כמה מעשי זוועה, בדומא ובמקומות אחרים, נבנה מיתוס על אודות "אלימות המתנחלים" בה"א הידיעה, להבדיל מאלימותם של בודדים שבבודדים. האינטרס של ההתיישבות, המוקיעה את הטרור, הוא שלמדינה יהיו כלים להתמודד עם הטרור. מעשי הטרוריסטים הרי משמשים אחרים כדי להכתים את כלל המתיישבים.
אף שוחר חירות וצדק, ובוודאי שאף משפטן, אינו חסיד של מעצרים מנהליים. חונכנו וחינכנו על כך שאל לה למדינה לפגוע בפרט אלא על יסוד הליך הוגן, פתוח, פומבי שבו מוצגות ראיות שנאספו כדין וניתנת לנאשם הזדמנות מלאה להתמודד מול הראיות ולהתעמת עם העדים נגדו, והכל כשהוא מיוצג - מתחילת החקירה ועד סופה. אבל לפעמים אין ברירה אחרת, הסיכון הוא עצום, והראיות המינהליות הן חד משמעיות, לא ניתנות לפרשנות ואינן מותירות מקום לספק, לא ספק סביר, ואף לא בלתי סביר. רק למקרים המיוחדים האלה שמור הטיפול המיוחד, כשגם הוא כפוף לביקורת שיפוטית קפדנית ביותר.
אפשר, שעם השנים הרשויות "התאהבו" בכלים האלה והשתמשו בהם גם במקרים שאינם ראויים לכך (ראינו, רק לאחרונה, שימוש שנוי במחלוקת במניעת הזכות לייעוץ משפטי). אין דין התארגנות לפיגוע בגן ילדים כדין מזימה לעקור או לשרוף כמה עצים, דוחה ומקוממת ככל שתהיה. יש מקום להזכיר לרשויות, מדי פעם, את חובתן לריסון הכוח.
שר שנאמן למורשתו של מנחם בגין, שחוקק את חוק המעצרים המנהליים הישראלי וביטל את תקנות ההגנה של הכובש הבריטי בהקשר זה, ינחה על שימוש מצמצם ומושכל במעצרים, גם באזורי יהודה ושומרון, אבל לא יתחייב מראש לבטל אותם לחלוטין.
