גלויית שנה טובה ותשובה לחבר הכנסת אייכלר. העם היהודי חי בגולה במשך 2,000 שנה. יהודים שתלויים בחסדי אחרים. הגויים קבעו מי יחיה ומי ימות, מי באש ומי בחרב. מי יהיה עני ומי יהיה עשיר. הגויים גם קבעו מי יתגייס לצבא ומי ישלם מסים, מי יגורש מספרד או מפורטוגל ומי יחויב להתנצר ולחיות כאנוס. נכון, האמונה שמרה על צלם של עם בתוך השפל הגדול. המסורת שמרה על הקהילה והמשפחה. פה ושם נסים מנעו אסונות גדולים והשאירו אסונות קטנים, אך בזה הדבר הסתכם.
ללא אדמת ארץ ישראל נדדו היהודים וחיו בסכנה פיזית ורוחנית: פוגרומים, מחלות, דלות. הנס הגדול ביותר שקרה היה החזון הציוני. ללא הרצל האתאיסט והתנועה הציונית לא היתה נוצרת התשתית למדינת ישראל.
הוויכוח עם החרדים - תנועה מודרנית שקמה כתגובת־נגד לתנועת ההשכלה - היה סביב הצורך לעשות מעשה. ליישב את הארץ. הוויכוח הוכרע בשואה. הציונות היתה הפתרון היחיד לעם היהודי. הטרגדיה הכי גדולה בהיסטוריה של העם שלנו היא שמעטים הבינו זאת. משכילים בני דת משה העדיפו להתבולל, חרדים טענו שאסור לעלות וחיכו לניסי נסים. הרוב השקט ישב בביתו ולא עשה מעשה.
מי ששינה את המציאות היו החלוצים: חילונים ואנשי המזרחי. כשהרב קוק רקד עם בגדי חלוצים בסיור המושבות, הוא חגג את החזרת מצוות יישוב הארץ לעם היהודי. בניגוד לדבריך אייכלר - ללא הציונים וללא הגנרלים שאותם השמצת אי אפשר היה לקלוט את סביי וסבתותיי שארית הפליטה. משפחותיהם שנרצחו בשואה על ידי הנאצים היו המנוע הכי חזק שלהם לגדל פה משפחות וילדים. כל חייהם הקפידו על שמירת תורה ומצוות. דווקא בשל ההקפדה הזאת הם ידעו היטב שאין תורה בלי קמח ועבדו קשה כל חייהם. דווקא בשל ההקפדה הזאת הם ידעו היטב שאי אפשר לוותר על מלחמת מצווה, על הגנה על המולדת.
הציונות היא הסיבה שאתה פה ומקבל משכורת של כנסת ישראל. שאתה כותב ומדבר בשפת הקודש. היא הסיבה שילדיך ונכדיך בטוחים. שהם חיים בשקט, לומדים תורה ומקבלים מזון לפיהם.
ביקורים רשמיים במדינת ישראל עוברים דרך יד ושם, להראות לאורחים את הזוועה ולמה לעולם לא עוד. זו טעות שלנו - אנחנו חייבים להראות גם את התקומה. חלוצים, ייבוש ביצות, עליות מכל קצות תבל, פריחה כלכלית, תעשיות מתקדמות, מדע, רפואה ציבורית שאין כמוה. צריך גם להראות לילדים שגדלים כאן. גם אלה החרדים.
אם בנסים עסקינן - מדינה מוקפת אויבים ונטולת משאבים טבעיים הופכת בעזרת הון אנושי והשכלה לאומה מובילה בכל כך הרבה תחומים. יש המון במה להתגאות, גם בשנה קשה כמו שעברנו.
בחנוכה לפני כשנתיים, בעודי מכהן כשר, הגיעה אלי ללשכה קבוצת אדמו"רים ועוזריהם בנושא הטלפונים הכשרים. היתה לנו שיחה נעימה, אף על פי שאתה וחבריך הצגתם את זה הפוך. מדבר שקר תרחק וכו'.
אחד הדוברים הסביר לי שהם נחושים בחינוך ובאורח חיים. בזמן הקצר שדיברתי, הסברתי לו שגם הציונים הם אנשים נחושים. מי שמתגייס לשירות משמעותי נחוש לא פחות מבחור ישיבה. מי שמתאמץ על הרעיון של חברת מופת נחוש לא פחות ממי שמאמין בחברת הלומדים.
נדמה לי שמה שאתה רואה בשנה האחרונה זו נחישות גדולה על עתיד מדינת היהודים והפרויקט הציוני. זה זמן חשבון נפש. כך נהוג אצל חסידים, ליטאים, חובשי כיפות סרוגות וחילונים. כשתשמע את השופר בחג, נסה לחשוב אם עזרת לחברה החרדית להשתלב, להתפרנס בכבוד. האם אתה וחבריך עוזרים לאהבת ישראל?
שנה טובה.
שנת שיקום
התעוררנו. זו השנה שעברה עלינו. מוויכוח פוליטי עברנו בחסות הפוליטיקה לנקודת ההכרעה של מדינת ישראל. כל ההכרעות שנמלטנו מהן 75 שנה בחסות האיומים מסביב מתנקזות כעת לוויכוח על הציונות. לא הרפורמה המשפטית וכן־ביבי־לא־ביבי, אלא איך נתקיים כעם.
הכישלון הכי בולט בהיסטוריה של ישראל הוא הגדרת היחסים בתוך הבית. במגילת העצמאות נקבע במאי 1948 שעד ספטמבר אותה שנה תיקבע חוקה למדינה. אם יש ביקורת ביחס למסמך המכונן הזה - שם היא טמונה. מאז ועד היום דבר לא קרה. התעסקנו במלחמת הישרדות. התוצאה היא מה שאנחנו רואים עכשיו ברחובות: השבטיות המקוללת. באין הסדרה, חוקה או הסכמות על מרחב משותף, הפוליטיקה הפכה למעצבת מציאות. כשהיו פוליטיקאים אחראים, היה ויכוח אחראי; כשאין מנהיגות אחראית, יש סכנה למלחמת אחים.
לא עסקנו בחובה של כל צעיר - חרדי, ערבי או חילוני - לתרום בשירות לאומי או צבאי. לא יצרנו זכות שווה לכולם להשתלבות עם לימודי ליבה ועידוד הזדהות עם המדינה. בחסות הכאוס, רוב תלמידי ישראל לומדים במערכות חינוך לא ממלכתיות ורובם לא מתגייסים. לכן, בניגוד לוויכוח על הרפורמה המשפטית, שלהערכתי תתפוגג בחודשים הקרובים, או לממשלה שתיפול בשל חוסר יכולת בסיסית, המשימה הכי גדולה שיש בשנה הקרובה היא לקדם הגדרה עצמית. כל מה שלא עשינו עד עכשיו.
אני קורא כאן שוב ושוב לייצר פשרה וממשלת אחדות של הציונים, מכיוון שהמרחב האנטי־ציוני גדל מיום ליום. לא תמיד הקווים ברורים ומחולקים בצורה פוליטית. במשך שנים היו אלה אנשי השמאל הרדיקלי שהתנגדו לציונות וראו בה תנועה קולוניאליסטית. עכשיו יש כאלה שנמצאים בקואליציה וקוראים לעצמם ימין. זה לא רק אייכלר או ההתפלפלות סביב מגילת העצמאות ששרדה כמסמך מכונן 75 שנה. זה היחס לצה"ל, לשב"כ ולשאר מוסדות המדינה. זה הוויתור על המרחב המשותף.
מה אני מאחל לשנה החדשה? לשקם: אני מאחל שהקול של נשיא המדינה הרצוג יגבר על הקולות הפחדניים. שפשרה תהיה אידיאל. שהימין הציוני יחזור, כי מה שיש כיום מוביל למקומות גרועים. ממשלה חדשה, היעלמות של חוק ההשתמטות. הסכמות, הרבה מאוד הסכמות. שנזהה שיש מספיק טוב פה כדי להילחם באלה שרוצים לפרק.
פינה טובה: הרבה מאוד ישראלים רוכשים עכשיו את ארבעת המינים. תעשו לעצמכם טובה, תיכנסו לאתר של נתינת לולב ותרכשו דרכם. הכסף עובר לעמותה שאתם תבחרו. יש רשימה עצומה של עמותות שעושות חסד. הכל בהתנדבות כדי להזכיר איך זמן חשבון נפש אמור להיראות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו