בצה"ל מתגאים בשיפור במערך ההתרעה, אך התמונה האמיתית עגומה בהרבה

תרגיל העורף הלאומי המתקיים השבוע יגיע מחר (רביעי) לשיאו בתרגול מערך ההתרעה בחלק מהיישובים ברחבי הארץ. האזעקות יושמעו בין השעות 10:00 ל-11:00 ו-19:00-18:00 בעיקר ביישובים שבהם זמן ההתגוננות שונה ובערים שפוצלו למספר איזורי התרעה.

בצה"ל מתגאים אמנם בשיפור הניכר במערך ההתרעה בשנים האחרונות ובצמצום הפוליגונים כך שבכל ירי רקטה יצטרכו פחות אזרחים להיכנס למרחבים מוגנים, אבל האמת העגומה היא שנכון להיום, יותר מ-15 שנים מאז מלחמת לבנון השנייה, לכ-30% מאזרחי מדינת ישראל אין מיגון למקרה של נפילת טילים, ורק ל-42% מהאזרחים יש ממ"דים תקניים בבתיהם.

לכ-20% מאזרחי מדינת ישראל יש מקלטים פרטיים משותפים, בדרך כלל בקומה התחתונה של הבניין שבו הם מתגוררים, ו-10% נוספים נחשבים לבעלי מיגון, כיוון שבקרבת בתיהם ישנם מקלטים ציבוריים. אבל זה לא סוד גדול שאותם המקלטים תמיד תקינים וראויים לשהייה בעת מלחמה, והבעיה הגדולה היא דווקא במקלטים הפרטיים, שרבים מהם מוזנחים או שמשמשים כעת לצרכים אחרים.

על פי כל ההערכות, ניכר כי מלחמת לבנון השלישית, או מלחמת הצפון הראשונה, לא תהיה אפילו דומה למלחמת לבנון השנייה, ובטח שלא למבצעים האחרונים בעזה, שבהם התרגל הציבור הישראלי להגנה אקטיבית ולשיעורי יירוט גבוהים של כ-90% של לוחמי "כיפת ברזל".

לאור ארסנל האמל"ח שיש בידי חיזבאללה, ימי הלחימה בסבב הבא יהיו קשים ממה שהתרגלנו. ההערכה היא שמספר הרקטות הממוצע שישוגרו לישראל בכל יום יעמוד על יותר מ-1,000 או 1,500 - כשליש מהן למרכז הארץ. ואם לא די בכך, חיזבאללה מחזיק גם בארסנל של פצצות מרגמה עתירות משקל, שמטרתן לפגוע ביישובים סמוכי הגדר בהיקפים גדולים מאוד, וכן בכמה עשרות רקטות מדויקות המטרידות מאוד את ראשי מערכת הביטחון, שכן ביכולתן לפגוע ברמת דיוק גבוהה בתשתיות לאומיות ובאתרים אסטרטגיים במדינת ישראל.

יודגש, כי מערכת "כיפת ברזל" אינה בלתי מוגבלת, וכדי לשמר מספיק טילים מיירטים ולהגן על אתרים אסטרטגיים, לא מן הנמנע שמדינת ישראל תנקוט במדיניות של תיעדוף ולא תגן על כל היישובים האזרחיים כפי שנעשה במבצעים בדרום.

אך הפערים המטרידים באמת נוגעים ליישובים סמוכי הגדר, אלו שבמתווה של לחימה צפונית יספגו את מרבית האש. על פי מערכת הביטחון, כדי לבנות ממ"ד מעובה המתאים להגנה מפני האיום רק ב-21 היישובים צמודי הגדר שנמצאים במרחק של עד ק"מ מהגבול, נדרש תקציב של כחצי מיליארד ש"ח. השבוע, לאחר שנים של בירוקרטיה וסחבת, יצאה לפועל תוכנית מיגון שהוקצו לה רק 100 מיליון שקלים מתוך חצי מיליארד שקלים הדרושים לה, וההערכה היא שכשיעבור חוק התקציב לקראת השנה הבאה, יוקצו לטובת הפרויקט 250 מיליון שקלים נוספים.

הפתרון: הקצאת משאבים

כדי למגן בצורה סבירה את היישובים במרחק של עד 9 ק"מ מגבול הצפון, ולהוסיף רכיבי מיגון נוספים ליישובים שבמרחק של עד 40 ק"מ מהגבול, נדרש תקציב של 5 מיליארד שקלים לפחות, ולפחות כרגע, למרבה הצער, לא נראה שזה נמצא בסדר העדיפויות של ממשלת ישראל.

גם בדרום הארץ המצב לא מזהיר. לאור האיום הכבד מרצועת עזה, כל יישובי העוטף שבמרחק של עד 7 ק"מ מהגבול אמנם מוגנו, אך כמו שראינו במבצע "שומר החומות", גם אשקלון חטפה מאות רקטות, ובמקום יש מאות רבות של יחידות דיור ללא מרחב מוגן. התקציב הנדרש לממ"ד לכל דירה בערים הללו הוא אסטרונומי, ובפיקוד העורף מציעים כרגע ללכת לפיתרון ביניים זול יותר, של מיגון חדרי המדרגות בבניינים משותפים.

בפיקוד העורף סבורים כי צריך גם לקצר את הביורוקרטיה של בניית ממ"דים, לכרוך את מיגון המבנים עם פרויקט שיקום שכונות של משרד הבינוי והשיכון ולתמרץ קבלנים לבצע את תוכנית "פינוי בינוי" גם בפריפריה ולא רק במרכז הארץ. אבל איך שלא נסובב את זה, אם המדינה לא תכניס יד עמוק לכיס, ותקצה סכומים גדולים מאוד, פערי המיגון בכל רחבי הארץ יישארו במדינת ישראל עוד שנים רבות.