הנסיגה הדרמטית של ארה"ב מאפגניסטן, והמצב שהתפתח במדינה כתוצאה מכך - מחייבים את מדינת ישראל לחשוב על הפקת לקחים. הטליבאן כבר השתלט על כל אפגניסטן, וככל הנראה המצב חוזר למה שהיה לפני שארה"ב פלשה למדינה ב-2001. יש בישראל שרואים בכך נורת אזהרה.
כפי שארה"ב נשטה את אפגניסטן, כך יש סכנה בעתיד שהיא תנטוש את הברית עם ישראל. ואולם יש כל מיני סיבות לדחות את ההשוואה הזאת. מספיק לומר שארה"ב מעולם לא הייתה קשורה לאפגניסטן באיזשהו ברית, ערכים משותפים או אפילו קבוצות אינטרס. העיסוק של ארה"ב באפגניסטן נבע בכלל מהאיום לביטחון הלאומי של ארה"ב, שנשקף מהטליבאן עצמו.
בכל זאת, ישראל צריכה להפנים מדוע הברית או שיתופי הפעולה עם ארה"ב עובדים, ומה יכול לסכן את המצב הקיים. ניתן לציין כמה סיבות לכך, אבל יש אחת מרכזית ביותר.
הנשיא אברהם לינקולן אמר שעם תמיכה ציבורית - אפשר הכל, ובלעדיו אי-אפשר כלום. מזה זמן רב שהתמיכה בהמשך השהות של צבא ארה"ב באפגניסטן ירד בצורה מתמדת. למעשה, קשה היה לצפות שאזרחי ארה"ב יתמכו בלהישאר באפגניסטן לנצח, במיוחד כשזה כבר לא ברור מה המטרה בהימצאות שם.
כשהנשיא טראמפ ביקר באפגניסטן, ניתן היה לראות את חוסר הנוחות בפנים שלו, כשנשיא אפגניסטן הודה לו על כך שצבא ארה"ב נלחם בשביל האפגנים. "נילחם בשביל האפגנים" – טראמפ אמר, ובאותו הרגע רצה לקבור את עצמו.
הנקודה הזאת, של תמיכתה הציבורית של ארה"ב בישראל, היא קריטית עבור ממשלת ישראל. זו תמיכה ציבורית שבסופו של דבר מתורגמת לתמיכה מהקונגרס ומהממשל, ולכן חייבים לשקוד עליה ולשאול איך דואגים לשמרה. המדינות עומדות מול אתגר גדול, כאשר השמאל בארה"ב מתרחק מישראל, ומוצא את הדרכים לתקוף ולבקר את ישראל בנקודות רבות. השיח הזה לא נשאר רק בשמאל, אלא מחלחל לקהלים אחרים, שתוהים בתמימות ובסקרנות האם הביקורת נכונה.
אולם, מעבר לזה, תמיכה ציבורית בישראל עבור הדור הצעיר, השמרני וגם האוונגלסטי בארה"ב – גם היא אינה מובטחת. הם מחפשים את דרכם בדעות פוליטיות, והתמיכה הבלתי מסויגת מהדור הקודם הוא לאו דווקא נחלת הדור הנוכחי.
לכן, כדאי מאד שכל קונסול כללי בארה"ב, וכל מי שעוסק בהסברה מטעם השגרירות, ישתדל להגיע מדי יום בשבוע אל קהלים במחוזות קונגרס בכל רחבי ארה"ב, כדי לדבר על ישראל, ולחנך את אזרחי ארה"ב על הרווח הגדול שיש לארה"ב בקשר עם ישראל - ומה עומד בבסיס הקשר.
בהקשר של תמיכה ציבורית בארה"ב, הרבה יותר קל לשמר תמיכה דיפלומטית וסיוע כספי, לעומת תמיכה בחיילים שנלחמים במדינה אחרת. אי-לכך, ממשלת ישראל - ימין או שמאל - לא יכולה לקבל מצב בו יש חיילים אמריקאים שנלחמים עבור ישראל, שומרים על ביטחון ישראל, מהווים חיץ בין ישראל לפלסטינים או כל דבר אחר. ולא בגלל האתוס הישראלי, לפיו רק חיילי צה"ל יגנו על הארץ - אלא משום שברגע שיש חיילים מארה"ב באדמת ישראל, אז כל הקונסטלציה של תמיכה ציבורית מארה"ב משתנה.
ייתכן שראוי לשקול אם הבסיס הקטן בנגב, עם כמה עשרות חיילי ארה"ב, הוא אינטרס של שתי המדינות. שימור התמיכה של ארה"ב בישראל הוא לא דבר מובן מאליו, והוא מחייב מאמצים רבים של ממשלת ישראל. לא מדובר בכניעה לתכתיבים או התרפסות - אלא השקעה גדולה בהסברה מדוע ישראל היא נכס עבור ארה"ב במזרח התיכון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו