הסיפור הפלשתיני לא ייקבע בריאד

שחרור החטופים סיפק לחמאס הזדמנות פז לתעמולה בשידור חי לציבור הישראלי. במקום למסור את אלי שרעבי, אוהד בן עמי ואור לוי לרכבי הצלב האדום ולהסתפק בתמונות יבשות בסגנון העסקה הראשונה - חמאס ביים מופע הוליוודי מזעזע, מדוגם בסמלי המאבק הפלשתיני, שמטרתו השפלת הישראלים, הנמסיס הגדול שלהם, בתור כלי משחק תקשורתי.

גב הבמה של חמאס הכריז בשלוש שפות "אנחנו היום שאחרי" לקהל בעזה ולזה שעוקב בישראל ובעולם - למי שהיו ספקות לגבי מטרתו הסופית. גבורת החטופים לא הותירה עין יבשה בישראל.

תמונות כאלה אמורות היו להשיג אפקט דומה לזה של קו 5 בדיזנגוף בשנת 1994: לדרבן את ישראל לסגת, להתעייף, להיחרד מניצחון ולתת לחמאס את כל מבוקשו. חמאס זיהה היטב את הקולות שכינו את מתנגדי הליך אוסלו "אויבי השלום", ואת אלו שקוראים היום לסיום הלחימה ושמכנים את רעיון הניצחון "סיסמאות נבובות" ו"בדיחה עצובה". התמונות האלה היו אמורות להיות המסמר הסופי בארון של רעיון ההכרעה.

אך במקום זאת, נראה שטקסי השפלת החטופים משיגים דווקא את התוצאה ההפוכה מזו שחמאס קיווה לה. ב-2025 חמאס לא פוגש את ישראל של פעם, שהיתה נכונה לשיחות חפוזות בטאבה, להקפאת בנייה בהתיישבות תמורת כניסה למשא ומתן או לשחרור 30 אסירות תמורת סרטון מהשבי. הוא פוגש ציבור שנמצא בעיצומה של מלחמת קיום, ציבור שמלקק פצעים אך נחוש - הפעם - להכריע סופית בעזה.

העולם, מצידו, נגעל מהתמונות. שגריר בריטניה בישראל כינה את התמונות "מבחילות" ו"התנהגות פסיכופתית", וקבע ששום שחקן בינלאומי לא ישקיע ברצועה כל עוד חמאס בשלטון. הנשיא טראמפ הניח על השולחן הצעה לפינוי עזה ולהשתלטות אמריקנית עליה, מה שזכה לרוב מוחלט של תמיכה בישראל. כלל צמרת השלטון האמריקני, כולל טראמפ, רוביו והגסת', מתנגדת בפומבי להמשך שלטון חמאס בעזה ותומכת בלהתיר לישראל "לסיים את העבודה הצבאית". טראמפ חתך את הסיוע לאונר"א, וגם איטליה הודיעה שיותר לא תממן את הארגון.

הציבור הישראלי מתקומם מהתמונות, שמחזירות אותו ל-7 באוקטובר. הוא מבין היטב את מחיר ההכחשה, שאפשרה לחמאס להאכיל בכפית של שקט מדומה את מקבלי ההחלטות ואת הדרג המעריך המודיעיני בישראל. יהיה קשה למכור לישראלים סחורה של חזרה ל-6 באוקטובר, ושל קבלה מכוח האינרציה את התארגנותם והתחמשותם של צבאות אויב מאות מטרים מקיבוצים ישראליים, באצטלה של "ברקטה הראשונה" ו"נגיב במקום ובדרך המתאימים". המיתוג של המוצר הזה התברר כבלוף.

טקטיקת המו"מ הסעודית, לגנות את ישראל ולהתנות נורמליזציה במדינה פלשתינית, נשמעת אחרת בחדרים סגורים. חודש לפני הטבח הם רצו "לשפר את חיי הפלשתינים"

מציאות חדשה זו משפיעה גם על המשחק עם סעודיה. הקולות שקוראים ל"רפיח תמורת ריאד", כפי שניסח זאת תום פרידמן, חיים בעולם האתמול. טקטיקת המשא ומתן של הסעודים - לגנות בחריפות את ישראל ולהתנות נורמליזציה בדרך ברורה למדינה פלשתינית - נשמעת אחרת בחדרים סגורים. חודש בלבד לפני הטבח, יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן משך בכתפיו ואמר שהוא היה רוצה "לשפר את חיי הפלשתינים".

ערב הסעודית מבינה היטב שהגרעין האיראני עלול להטיל צל כבד על שלטונה השברירי, ושהיא תלויה לחלוטין בברית הגנה עם האמריקנים ובנחישות הישראלים להתעמת עם איראן. כעת המשחק הולך ומתברר כפי שהוא תמיד היה צריך להיות: אם ערב הסעודית מעוניינת בשלום עם ישראל, ביחסים בין שתי מדינות ריבוניות - היא מוזמנת לחתום. הסיפור הפלשתיני לא ייקבע בריאד.

מה שהיה אמור להיות מסלול יציאה מהמלחמה, מתרחש כיום במציאות שונה לחלוטין. עזה לא תחזור ל‏-6 באוקטובר. הציבור הישראלי למד בדרך הקשה - והוא דורש שינוי מציאות וניצחון ברור.

הכותב הוא ראש מחלקת המחקר של תנועת "הביטחוניסטים"