קל לזלזל בתפקיד התקשורת בעת מלחמה. עבודתה לעתים נתפסת כחטטנית, או כשריפת זמן מסך, אבל אחרי חוויה מעמיקה בגבול אוקראינה והתבוננות מקרוב בתפקיד שממלאת התקשורת העולמית, מתבהרת החשיבות ההיסטורית של עבודתה, בטח בהתחשב בהשוואה המתבקשת להתנהלותה של גרמניה בפרוץ מלחמת העולם השנייה.
יצאתי בטיסת בזק עם משלחת של פספורטכארד וצוות חילוץ ישראלי בראשות המחלץ חיליק מגנוס, שנחתה בגבול אוקראינה-פולין. אחרי שעות ארוכות בדרכים הגענו לעירייה מדיקה. בחרנו דווקא במעבר הגבול הזה כי ידענו ששם נפגוש את זרם הפליטים הבלתי פוסק ונאתר את הישראלים. ראינו כמשימתנו להיות שם עבור אלה שברחו מהתופת ומחפשים מוצא, ישראלים ויהודים תחילה.
כשהגענו, נגלה לעינינו פיגוע סוציאלי. בקור מקפיא של מינוס חמש מעלות, מצאנו אלפי נשים וילדים שאיבדו את ביתם ואת רכושם חוצים את הגבול אל הלא נודע. הגענו חמושים במזון, בציוד חורף לחלוקה ובחיבוק חם (מצרך נדיר בימי הקורונה הנשכחים), אבל למראות הקשים שנגלו לנגד עינינו לא היינו מוכנים.
במלחמת העולם השנייה התקשורת הייתה דלה וכפופה עוד יותר מהיום לאינטרסים מדינתיים. אומרים שהעולם העלים עין מהשואה שביצעו הגרמנים וממשבר הפליטות של מלחמת העולם השנייה. האמת היא שאז היה הרבה יותר קשה לדעת מה קורה בשטחים בשליטת הגרמנים. פוטין נוקט בטקטיקה תקשורתית דומה: באמצעות צנזורה והשתקה, וחסימה של הרשתות החברתיות הוא משתק את אמצעי העברת המידע המודרניים ומייצר מציאות של הסתמכות עיתונאית אך ורק על מקורות ממשלתיים.
אבל למזלנו המציאות מאז השתנתה רבות, והודות לגיבורי תקשורת מודרנית כמו נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי, אנחנו יודעים שהאוקראינים אינם מובסים. הוא מצליח להחיות את הסיפורים התנ"כיים שגדלנו עליהם, את מיתוס מצדה ודוד המלך שניצח באבן את גולית הפלשתי.
כפי שזלנסקי נלחם בניסיון הרוסי לשלוט בזרם המידע, כך אנו בחזית אוקראינה-פולין הבאנו לתודעה התקשורתית את משבר הפליטים שנרקם מול עינינו. כן, זו חזית, אף שאין בה מלחמה בנשק, אבל עדיין יש מאבק על חיים, מאבק של אנשים ללא מחסה או מזון בכפור האירופי.
אט אט ראינו עוד ועוד כלי תקשורת ישראלים ובינלאומיים מגיעים לסקר את משבר הפליטים. אינסוף תמונות וסיפורים שפותחים את המהדורות ומוצגים בשערי העיתונים ברחבי העולם עם אזהרה ברורה שזו אחריות עולמית לדאוג לחייהם של אלה שברחו מאזורי הלחימה, לספק להם מחסה ומזון.
במלחמה הזו העיתונאים ממלאים תפקיד משמעותי – אותו תפקיד שפוטין מנסה למנוע מהם. הם שמים זרקור על אלה שנזקקים לסיוע, ופותחים עבורם מסדרון הומניטרי. הקרב הנרטיבי נמשך, לצד הקרב הפיזי ובטח יימשך גם אחריו, ובמקרה הזה הסיקור התקשורתי מתגלה כחשוב כמעט כהפעלת האש בחזית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו