מאבק המעונות לגיל הרך, שהשבוע עולה מדרגה, אמור להיות המאבק של כולנו. כל אחד מאיתנו צריך לצאת לרחובות ולדרוש חינוך אופטימלי לילדינו הרכים. הרי למי מדינה חפצת חיים אמורה לדאוג יותר מאשר לדור העתיד שלה?
גילי לידה עד 3 הם המשמעותיים בחייו של אדם: אלה הגילים הכי רגישים והכי חשובים להתפתחות המוח, הגוף, וגם הנשמה. לכן יש חשיבות קריטית לכך שהפעוטות יזכו לטיפול ולחינוך איכותיים, שיעניקו להם בסיס איתן וסיכוי אמיתי להצלחה בהמשך חייהם - בלי קשר לקבוצת האוכלוסייה או למעמד הסוציו-אקונומי שאליהם נולדו. מחקרים כבר הוכיחו שלהשקעה בחינוך בגיל הרך יש יכולת לעשות את הקסם הזה.
ומי שאמורות לגרום לקסם הזה להתממש הן המחנכות-מטפלות במעונות ובגנים. וכדי שיצליחו באתגר הגדול שהן קמות אליו בכל בוקר, הן צריכות קודם כל שידאגו להן. כי איך הן ידאגו לילדינו, כאשר שכרן זעום ואף אחד לא ממש משקיע בהכשרתן למקצוע הקשה כל כך?
למרבה הצער, כיום המחנכות-מטפלות במעונות המסובסדים, כמו גם ברוב המעונות הפרטיים, מרוויחות הרבה פחות מעמיתותיהן בגני הילדים הציבוריים. כך, למשל, שכר התחלתי של מחנכת-מטפלת במעון לגיל הרך הוא מקסימום 6,000 שקלים לחודש ברוטו, בעוד סייעת מתחילה בגן עירוני (לבני 6-3) מרוויחה כ-2,000 שקלים יותר. פלא שכל מי שיכולה, הולכת לעבוד בגנים של "הגדולים"? פלא שהמעונות לגיל הרך מתריעים על מחסור אקוטי בכוח אדם?
ולא רק זאת: כ-80% מנשות המקצוע שעובדות במסגרות לפעוטות לא עברו יום הכשרה אחד לתפקידן. זה מצב אבסורדי: דווקא בגיל הרך, שבו ההשפעה על התפתחותם חשובה לאין ערוך, הפעוטות בישראל מקבלים חינוך וטיפול ממי שאין להן תעודת הסמכה לעסוק במקצוע.
הממשלה החדשה הציבה לעצמה כמטרה להעלות את רמת החינוך לגילי לידה עד 3, וכעת מתחיל מהלך היסטורי של העברת החינוך לגיל הרך ממשרד הכלכלה למשרד החינוך. זו בשורה משמחת, אך היא תהיה משמעותית רק אם הממשלה תדאג גם למחנכות-מטפלות - לשכרן ולהתפתחותן המקצועית. שני הנושאים יכולים להיפתר במשותף: להעלות את שכר המחנכות, ובו בזמן לדאוג להכשירן למקצוע.
למעשה, מתווה נכון יכול להתנות עלייה בשכר בכך שהמחנכות-מטפלות יעברו קורסי הכשרה במימון המדינה - שכרן יעלה בהדרגה, בהתאם לרמת ההכשרה המקצועית. כך יושגו שתי מטרות: גם מתן מענה לצורך הבהול להגדיל את שכרן, וגם שיפור איכות החינוך לפעוטות. בצעד הזה יש להשקיע עוד לפני החלת תקנות הפיקוח על המסגרות. כי מה יועיל פיקוח, אם לנשות הצוות אין כלים מקצועיים לבצע את עבודתן?
המחנכות-מטפלות הוזנחו שנים רבות מדי, בכל היבט אפשרי, וזה הזמן לדאוג להן. ולא רק להכשרה חד-פעמית, אלא גם להדרכות שוטפות, כמו לצוותים בגני הילדים ובבתי הספר, ולהכשרות המשך שיקנו להן עוד כישורים. האם מאבק מעונות היום יגרום לממשלה להתעורר ולהרים את הכפפה, גם למען הפעוטות וגם למען העתיד של כולנו?
טלי ניר היא מנכ"לית עמותת 121, שייסדה את "בידיים טובות - המטה להשקעה בגיל הרך"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו