מי שמחרים שורף את המועדון

נכון, הכל נכון. השיטה של בחירת השופטים מקוממת, שיטת הסניוריטי מגוחכת, והשופט עמית היה צריך לכל הפחות להקפיא את מועמדותו, עד שיתבררו כהלכה סימני השאלה הבעייתיים לגבי ניגוד העניינים בתיקים שנגעו באחיו ובעבירות הבנייה.

נכון, מינויו של עמית לנשיא ביהמ"ש העליון משרטט אולי יותר מכל את פניה של מערכת המשפט כחונטה הממהרת לגונן על חבריה, ולא כממסד ממלכתי האמון על היושר והצדק. נכון, היועמ"שית. הכל נכון, באמת נכון. ובכל זאת, ההיעדרות של ראש הממשלה, של שר המשפטים ושל יו"ר הכנסת מטקס ההשבעה של עמית היא החלטה גרועה של מי שהחליטו לשרוף את המועדון.

אין לנו פריבילגיה לשרוף את המועדון. האפשרות היחידה היא לתקן אותו. אנחנו מחויבים לעתיד של המקום הזה. לא מתוך עיוורון להבדלים בינינו, אלא מתוך הבנה שכולנו פה כדי להישאר, ומתוך אמון שלאורך הזמן נוכל למצוא את הנוסחה שתהיה מקובלת על רוב הציבור, אפילו בחישוק שיניים.

בדיחה עתיקה מספרת על מלש"ב שאפתן שחלם להפוך לטייס, אך כשגילה שלא התקבל לקורס - החליט להתגייס למערך הנ"מ. "אם אני לא טס - אף אחד לא טס!". לממשלה הזו היתה הזדמנות לנסות לתקן את מערכת המשפט. למרבה הצער, היא כשלה כישלון חרוץ. אמנם לא רק באשמתה, אך לא מעט בגלל היהירות והגמלוניות שבהן התנהלה. ועכשיו היא מכריזה: אם אנחנו לא טסים - אף אחד לא טס. לא הצלחנו לשנות את המערכת כפי שתכננו, ולכן היא אפילו לא ראויה להתייחסות - לכל היותר להפניית עורף. ואני רק שאלה: מה האלטרנטיבה?

כי הנה העניין: אין לנו מערכת משפט אחרת. זו אמירה עובדתית, לא סנטימנטלית, ובשום אופן לא גרסה חדשה של "אין לי ארץ אחרת".

למי חושב שר המשפטים לשלוח את האזרחים הזקוקים לסעד משפטי? האם הוא מתכוון להקים מערכת משפט חדשה? בג"ץ חליפי? הרפורמה כשלה, אדוני השר, אלה החיים. נשארנו עם מערכת בעייתית עד השורש - אבל זה מה שיש לנו.

הוויכוח על עתידה של מערכת המשפט כבר קרע לנו את הצורה, ואף כיסא ריק בטקס ההשבעה של נשיא העליון לא יפתור אותו, אלא להפך. כשסמלי השלטון מפנים עורף לרשות השופטת, מכל הסיבות המוצדקות שמנינו, זה לא סימן של עוצמה - זו תחילתה של התפוררות.

סערת הרפורמה המשפטית גוועה ברגע אחד כשרוצחי חמאס פלשו לישראל בבוקר 7 באוקטובר, בבוקר שבו גילינו שהמדינה הרבה יותר שברירית משדמיינו. גילינו שהפגיעה המתמשכת בסולידריות שלנו תרגמה את עצמה לחולשה נוראה, שאנחנו עדיין משלמים עליה את החשבון. הבנו מאוחר מדי שהיה עדיף לבלוע כמה צפרדעים גדולות ומסריחות, ולא להידרדר לתהום. השבוע, בטקס ההשבעה העלוב של הנשיא עמית, נראה שההנהגה לא למדה דבר.

אין לנו פריבילגיה לשרוף את המועדון. האפשרות היחידה היא לתקן אותו. ואם נכשלים - להסיק מסקנות ולנסות שוב. הפניית עורף זה לזה צריכה לצאת מהלקסיקון הציבורי שלנו, גם כשאנחנו צודקים עד כאב. אנחנו מחויבים לעתיד של המקום הזה. לא מתוך עיוורון להבדלים בינינו, אלא מתוך הבנה שכולנו פה כדי להישאר, ומתוך אמון שלאורך הזמן נוכל למצוא את הנוסחה שתהיה מקובלת על רוב הציבור, אפילו בחישוק שיניים. מה לעשות, לפעמים חישוק שיניים הוא תוכנית עבודה.