1. ממלכתי הוא אדם המכבד את הממלכה ומוסדותיה. ומה במקרה שמוסד מסוים לא מכבד את הממלכה? חמור מזה, לא מכבד את אזרחיה - עלינו להמשיך ולהעמיד פנים? ונניח שאף שרמסו את זכויותינו התאמצנו והגענו לכבוד הממלכה. האם שמענו חרטה או שינוי?
השופט עמית הכתיר עצמו לנשיא ביהמ"ש העליון. בנאומו הושיט יד "להידברות, לשיח ולשיתוף פעולה ענייני" עם הממשלה, למען "הציבור" ו"השירות לאזרח". נכון לעכשיו, ביהמ"ש אינו משמש רק בלם על הרשויות המחוקקת והמבצעת. הוא מנהל בפועל את המדינה, בכך שהרחיב את סמכויותיו לכלל הנושאים המדיניים והביטחוניים והכלכליים, ובוודאי הנושאים הערכיים - שאמורים להידון ולהכריע בציבור באמצעות נבחריו.
לעומת הרשויות האחרות, אין בלמים על בית המשפט, אפילו לא בלם יד, להחליט כרצונו, זולת רצונם הטוב של השופטים (ואולי זעם הציבור). בפסק דין הסבירות בית המשפט חצה גם את הקו האדום שסימן עד אז: פסילת חוקי יסוד שלשיטתו הם חלק מחוקה עתידית. תיאורטית, האם עמית וחבריו יכולים לפסול את חוק השבות בטענה שהוא סותר את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו? התשובה, למרבה הקלקול, חיובית. השופט עמית מושיט יד לרשויות המחוקקת והמבצעת לאחר שרמס את סמכותן? בבקשה. נא להרחיק את בית המשפט מהתערבות בתחומים לא משפטיים ולצמצם את יומרתו לנהל את הממלכה כולה. זו תהיה תחילת התיקון.
2. החוגים המושקעים ברעיון המדינה הפלשתינית על גב ההר, מרחק יריקה מלב הארץ, נרעשים מרעיון העברת האוכלוסין. בהשתוללותם הגיעו להשוואה עם הקמת "הלשכה המרכזית להגירת יהודים" בגרמניה הנאצית. יפה, ישראל בתפקיד הנאצי ואילו חמאס בתפקיד היהודים. בתקופת כהונתי באיטליה ראיתי תגובות מרושעות דומות כלפי ישראל; נהגתי לכנותן "עצלות אינטלקטואלית". לא במקרה הזה. ראשית, הלוואי שכל היהודים היו מהגרים בזמן מגרמניה. חייהם היו ניצלים. אבל יהודי גרמניה היו פטריוטים גרמנים ומסרו נפשם באלפים בצבא הגרמני.
ההשוואה הנכונה היא בין יחס בעלות הברית כלפי הנאצים ליחסה של ישראל כלפי הנאצים החדשים בעזה, שאנסו וכרתו ראשים ושרפו חיים, ואף צילמו והתגאו בזה; שעילת קיומם אינה חיים נורמליים אלא רצח יהודים; המחנכים את ילדיהם לגלוריפיקציה של 7 באוקטובר ומגדלים דורות שימשיכו לרצוח יהודים ברגע שיוכלו; המצהירים על כוונותיהם הרצחניות כלפינו, החל מאמנת חמאס ועד לימים האלה. 7 באוקטובר חתם סופית את האפשרות לחיים לצד הברברים האלה. אומה חפצת חיים חייבת להרחיק את אוכלוסיית הרוצחים הזאת ולהעבירה למקומות אחרים, ויפה שעה אחת קודם.
איננו חיים מפיהם של הנחרדים מרעיון העברת האוכלוסין, ואין ללמוד מהם הלכות מוסר. חכמינו לימדו שבמקרה שעל הכף קיימת הדילמה מה קודם - "חייךָ או חיי חברךָ" - התשובה: "חייך קודמים". זה ביחס לחברים. על אחת כמה וכמה ביחס להעדפת חיינו על פני אויב שנשבע להשמידנו והוכיח זאת אלפי פעמים. העברות אוכלוסין התבצעו בקרב עשרות מיליונים בעולם במאה האחרונה. זו פעולה מוסרית (ממלכתית) להצלת חיינו וחייהם.
3. ומה בכתריאליבקה? העניינים כרגיל. בעיצומה של מערכה גורלית על קיומנו מתכנסים מדי שבוע בבית המשפט שבעיר העברית הראשונה אנשים רציניים לכאורה, כדי לבדוק אם מי שמפקד על המערכה קיבל שוחד בדמות ידיעות טיפשיות באתר זניח. בחפזונה להאשים, התביעה לא דקדקה בקטנות ומסרה לבית המשפט 315 "הוכחות", שרבות מתגלות דווקא כסיקור שלילי. תוך כדי הדיון, צריך ראש הממשלה לצאת כדי לאשר נושאים ביטחוניים קריטיים ואז לשוב ולדון בבקבוקים, בתסרוקות ובהשמצות. אשרי הממלכה שככה לה. כך מתאר המקרא את שנאת האחים ליוסף: "וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ, וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם... וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ... וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו