כבר שנים אחדות הכתובת זועקת מן הקיר. הפשיעה בחברה הערבית חדלה להיות עניין לכתבי הפלילים והפכה לפצצה מתקתקת, מאתגרת ואפילו מאיימת לא פחות מפצצות מתקתקות אחרות בסביבתנו, אלה שבנטרולן משקיעה ישראל משאבים אינסופיים.
לגלי הפשיעה בחברה הערבית הסברים רבים - חברתיים, כלכליים ואחרים. ומובן שגם למנהיגות הערבית, לאינטלקטואלים ולאנשי הדת אחריות לחוסר המעש, שהרי פרט לאמירות מתחמקות ולהטלת האשמה על הממשלה ועל המשטרה, ממלאים כל אלו פיהם מים ונמנעים מלהוביל מאבק חזיתי וישיר נגד כנופיות הפשע השולטות כיום ברחוב הערבי.
אבל אחרי כל זה, מדובר לעזאזל במדינת ישראל, המתיימרת להיות מדינה מתוקנת ומתקדמת, שבה יש לחיי אדם ערך. ומדובר באזרחי המדינה הערבים, ששילובם במרקם החיים הוא אינטרס לאומי ממדרגה ראשונה. ואלו כמובן רשאים לצפות שמדינתם, המבקשת את המחויבות ואפילו את הנאמנות שלהם, תנקוף אצבע נוכח הטרור הפוגע בהם ברחובות היישובים הערביים.
יתרה מכך, ישראל היא מדינה בעלת יכולות מודיעיניות ומבצעיות מהמעלה הראשונה, כפי שמלמדים דיווחי התקשורת המייחסים לה מבצעים נועזים, מדויקים ואפילו כירורגיים, בעומק האויב. אלא שחיסול של כנופיות פשע מתברר כמשימה שמעל לכוחה.
אירועי "שומר החומות" לימדו גם את הספקנים שבקרבנו שכאוס ואלימות זולגים, בסופו של דבר, מהיישובים הערביים אל מחוצה להם. ומי שמקל בהם ראש או מניח שמדובר בתופעה המוגבלת לחברה הערבית, כבר גילה זה מכבר את טעותו.
משטרת ישראל מלאה אנשים מסורים ומחויבים, אבל זוהי משטרת ימי ביניים, וליתר דיוק, משטרה שהאמצעים שמעמידה המדינה לרשותה הם של ימי הביניים. ואולי, כפי שהודה מפכ"ל המשטרה, זוהי בכלל משטרה של ימי האבן המתמודדת מול פשיעה מתקדמת בחץ וקשת.
לא רק הפשיעה בחברה הערבית הוזנחה לאורך שנים, אלא גם משטרת ישראל, ובמיוחד הוזנח פיתוח של מיומנויות ושל יכולות טכנולוגיות מתקדמות שתאפשרנה לה להתמודד עם פשיעה מתוחכמת וגם עם פשיעה מאורגנת דוגמת זו הקיימת בחברה הערבית. למרבה הצער, יש מי שמטיף להותיר את המשטרה במגבלותיה, ולא להעניק לה יכולות מתקדמות שכאלו. אמת, המשטרה כשלה כנראה בפיקוח על השימוש באמצעים שהוענקו לה בעבר, אך לשפוך את התינוק עם המים ולהותירה בעידן האבן זו הטעות הגדולה ביותר שאפשר כיום לעשות.
ייתכן שצריך להקים בישראל FBI ישראלי, להבדיל מהמשטרה המקומית הפרוסה ברחבי ישראל, שעליו תוטל ההתמודדות עם פשיעה חמורה וחוצת גבולות ונגד כנופיות פשע. זו משימה חשובה לא פחות מהקמת משמר לאומי מיותר, נעדר כלים ויכולת להתמודד עם האתגר.
אבל כל זה ביחס לעתיד. כיום המצב הוא שבישראל קיים גוף אחד שיש לו יכולת מבצעית ומודיעינית לטפל באופן יעיל בפשיעה חמורה המגיעה אל סף של טרור, וזהו כמובן השב"כ. יהיו מי שיגידו כי משימתו של השב"כ היא להתמודד עם טרור ולהציל חיי אדם, אבל הפשיעה בחברה הערבית היא סכנה לביטחון ולחוסן הלאומי שאינה פחותה בחומרתה מאיום הטרור. בחלקים רחבים של המדינה שוררות כיום אווירה של כאוס ואנרכיה, ומי ששולט בהן אלו כנופיות פשע מאורגנות וחמושות.
עובדה היא כי במהלך מבצע שומר החומות הוטל על השב"כ לפענח חלק ממקרי האלימות בערים המעורבות וביישובים הערביים, והנה, למרבה הפלא, עלה בידיו לפענח פרשות אלו בתוך ימים או שבועות בודדים. גם במקרים הללו לא היה מדובר במחבלים או בארגוני טרור, אלא בתופעות חמורות של אנרכיה וכאוס, אך המענה המיידי והמהיר שנתן להן השב"כ סייע בהרגעת הרוחות.
לממשלת ישראל אין הפריבילגיה להוסיף ולהתייחס לאלימות בחברה הערבית כאל מטרד. עליה להפקיד את הטיפול בה בידי מי שמסוגל לעמוד במשימה זו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו