כבר כמה שנים, כל יום בבוקר, כל השבוע, אני כמו הרוב המוחלט בחברה הערבית מנהל שיחות עם חברים ומכרים, בעיקר יהודים, על הפשיעה המשתוללת ומתויגת בשם "הפשיעה בחברה הערבית".
כבר מההגדרה במשטרה, במנהיגות ובשיח התקשורתי ניתן להבין שהיא לא חלק מישראל, לא בעיה של הציבור היהודי ובוודאי אינה בעיה של הממשלה הנוכחית הנמצאת במרחק שנות אור מהציבור הערבי. והיא, דווקא נלחמת בו בכל זירה אפשרית ובכל חזית, בכלכלה, בפוליטיקה, בהשכלה ונראה שעיקר תפקידה להתגאות בהריסת בתי ערבים ובקיצוץ תקציבי הרשויות הערביות.
בעיית הפשיעה יכולה להיפטר כשהרוב, קרי הממשלה, יראו במיעוט המדמם חלק מהפתרון ולא חלק מהבעיה, והיא תסתיים באמת כשתופסק ההפרדה בין הנשק הפלילי לנשק הביטחוני וכאשר יראו בכל פשע באשר הוא - פשע לכל דבר ועניין ולא פשע לאומי ופשע פלילי.
גורמים בממשלה הנוכחית צעקו שנים "משילות משילות", אך כאשר קיבלו את ההזדמנות להשליט סדר, פתאום גילו שהדברים נראים אחרת ולקחו, לא צעד אלה מספר צעדים לאחור. הם הבינו שהחברה הערבית מדממת, וכדי לפתור את הבעיה מהשורש לא מספיק להרוס בית או עשר, ולא מספיק למנוע ממפלגות הערביות להתמודד בבחירות לכנסת, אלה הדבר מצריך ומחייב טיפול שורש. בינתיים אף פוליטיקאי ממי שיושבים סביב שולחן הממשלה לא אזר אומץ כדי להציג תוכנית סדורה לטיפול בבעיה.
כן, אני לא אופטימי במיוחד כשכל יממה בממוצע נרצח אדם, ולא אני גם לא מסיר אחריות מהחברה שלי ממני, מכל אבא ואמא, מכל רשות מקומית ומוסד ציבורי. אך מי שמקבל את ההחלטות ומתווה מדיניות ומתקצב תוכניות במדינה היא המדינה והממשלה ולא האזרח הפשוט.
הממשלה עוסקת בשטחים במקום בנגב
הפשיעה בחברה הערבית לא תמוגר. אנחנו וגל העלייה המטורף יימשך כי אין דין ואין דיין, איש משילות ואין ממשלה - שעסוקה במשילות בשטחים במקום שאין חוק ישראלי ואי ריבונות, במקום שתמשול בגליל, במשולש ובנגב שהיא שואפת לייהד.
המצב רק ילך ויתדרדר, ואיש לא יבין או יתעורר, אלה אחרי שיהודים יתחילו לשלם מחיר כמו הערבים. ישלמו מחיר בחייהם וברכושם ויתחילו לחשב על רילוקישן למקום יותר בטוח. ורק כאשר הפשיעה תתחיל לפגוע באזרח היהודי, הממשלה וזרועותיה במיוחד המשטרה, יתחילו לטפל בעניין כמו שראוי וצריך לטפל בפשיעה. אז גם המשטרה, השב"כ וכל הגורמים הרלוונטיים יציגו תוכנית סדורה ותקיפה.
ישנן סיבות רבות והיסטוריות לפשיעה בחברה הערבית. הראשונה, הנתק שבין הממסד לאזרח הערבי מאז קום המדינה. גם כאשר הערבים או חלק מהם רצו להיות חלק מהקואליציה, היהודים טענו שהממשלה נשענת על "תומכי טרור" - כאילו שבאופן אוטומטי הערבי אזרח המדינה הוא אויב הוא לא חלק משום דבר, לא מהפוליטיקה הישראלית, לא מהכלכלה, לא מהגאוגרפיה, לא מהדמוגרפיה ובוודאי לא חלק מקבלת ההחלטות.
הפשיעה, כל פשיעה אגב, תמוגר כאשר יהיה אכפת למדינה מאזרחיה - כמו שהצליחו למגר את הפשיעה בנתניה, ת"א וחדרה לפני שני עשורים. הפשיעה תמוגר כאשר האזרח ירגיש שייך, שהוא חי במדינה במרחב שהוא שייך לו.
ושאיש לא יספר לי על החובה לשרת את המדינה, כי מי שרוצה להבין מה היא אכזבה מהמדינה, שיבקר בישובים הערבים הדרוזים, שם אחוז הגיוס לצה"ל גבוה יותר מהקיבוצים והמושבים, אך תחושת האכזבה מהמדינה עמוקה מאוד, בעיקר בשל חוק הלאום וחוק קמניץ' שהפך אותם לשקופים לא פחות מהערבים שאינם משרתים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו