השבוע שמעתי עדות ישירה שממחישה את משמעות התבוסה שהמיטה על עצמה ישראל בהאג. מתברר שצה"ל כבר כובל את ידי החיילים בכל הנוגע לשמירה על אותו פרימטר מפורסם, שאמור היה להגן על יישובי העוטף. על החיילים נאסר לירות על פלשתינים שנכנסים לאזור, שנמתח לאורך גבול הרצועה, אלא אם ברור שמדובר במחבלים. ההבטחות החגיגיות לשמר באדיקות את פרימטר הביטחון הזה עדיין מהדהדות, וכבר - התנדפו.
מדובר בתוצאה ישירה של פסיקת "בית הדין לצדק" (ICJ) בהאג, ביום שישי שעבר, ולמעשה של עצם ההסכמה של ישראל להתייצב ולהישפט שם. כי בניגוד לאנחת הרווחה שהשמיעו כל מיני פרשנים, גם ללא צו מניעה לעצירת המלחמה, כבר הפסדנו. החלטת בית הדין פוגעת בעצמאותה של מדינת ישראל וביכולתה להגן על עצמה.
חשוב להבין - לצד הצווים השערורייתיים שהוציא, בית הדין קשר את ישראל ברצועה וקולר, מחייב אותה לספק לו דוח, בתוך 30 יום, לגבי האופן שבו היא מיישמת את החלטותיו. כך הוא יחזיק בקביעות את צה"ל והממשלה תחת המגף, נתונים למרות האו"ם, באופן שמשפיע כבר עכשיו על היכולת שלנו להילחם באויב.
נשיאת ביה"ד הבינלאומי מכריזה על צווי הביניים בנוגע ללחימה בעזה // צילום: רויטרס
החטא הבסיסי נעוץ בעצם העובדה שישראל לא דחתה את סמכות בית הדין ולפחות לא הגבילה אותו, כפי שעושות מדינות רבות בעולם. כפי שניתחו מומחים שונים, ישראל יכולה וצריכה היתה להגיד לא, למרות שהיא חתומה על האמנה של בית הדין. כי את החתימה הזו ניתן היה לבטל מלכתחילה ואפשר לעשות זאת גם עכשיו.
עצם הנכונות להישפט בבית דין שאת חבריו ממנה מועצת הביטחון, רובם ממדינות עוינות, היא שערורייה. כשהשופטים הם נציגי רוסיה, סין, סומליה, מרוקו, לבנון, ברזיל, ג'מייקה ודרום אפריקה - אפשר לדעת בדיוק את התוצאה. זה משחק שמדמה בית משפט, אבל אין בו שמץ של אמת והגינות. ולמה כבר ניתן לצפות ממוסד של האו"ם, שמעבר להחלטות האוטומטיות העוינות של העצרת הכללית מפעיל את "מועצת זכויות האדם", שעסוקה בעיקר בשלילת זכויותינו, וכמובן סייענית הטרור - אונר"א.
על ההסכמה להישפט הוספנו את המינוי המופלא של השופט בדימוס אהרן ברק, חביבם של יריב לוין וערוץ 14, שפתאום נשלף על ידי הבוס נתניהו כדי להגן עלינו. ובכן, לא רק שברק לא הצליח להגן, הוא עשה ההפך כשהצטרף לתמיכה בשני צווים שערורייתיים, שפוגעים בריבונות ובעצמאות של מדינת ישראל וכובלים לה את הידיים.
מעבר לכך, החלטת בית הדין ריסקה סופית את הטענה שלפיה שימור שלטון בג"ץ על יתר רשויות המדינה הוא הערובה לכך שלא יעמידו אותנו לדין בהאג. מגיני עליונות בג"ץ טענו כל העת שפגיעה בסמכות־העל שלו תפגע בביטחון ותצמצם את חופש הפעולה של הממשלה וצה"ל, בגלל מה שמכונה עקרון המשלימות (Complementarity). לפי עיקרון זה, הסמכות של האג לא יכולה לפעול מול מדינה בעלת מערכת משפט עצמאית. הטענה הזו הועלתה על ידי נציגי ישראל בהאג כטענה מקדמית ונדחתה על הסף. מפה ישראל מצויה בתוך הליך שנטל ממנה את הסמכות העצמאית וחושד בה שהיא מבצעת רצח עם. כך, יחד עם עצם התבוסה ואובדן העצמאות, התרסקה לה גם טענה מרכזית של מגיני שלטון בג"ץ.
רק שעדיין לא מאוחר מדי לתקן. ישראל יכולה וחייבת לבטל את הסכמתה להופיע בהאג, ובין היתר להודיע שכל עוד חמאס לא משחרר ללא תנאי את כל החטופים, כפי שהורה בית הדין, אנחנו לא במשחק.
ממשיכים לטפח את האויב
בעוד בארה"ב מזדעזעים, ומרבית המדינות המממנות את אונר"א משעות את הסיוע, ממשלת ישראל והממסד הביטחוני שלה המשיכו גם השבוע לטפח את ארגון האויב הזה. במרכז הניהולי והלוגיסטי של אונר"א, ששוכן קרוב למטה הארצי של המשטרה, העסקים היו כרגיל. פרנסי הארגון המשיכו לתחזק את מכונת ההסתה והטרור שנלחמת בנו מאז 1948, במימון האו"ם ותחת כנפיו - מכונה שכל מטרתה להנציח את התביעה הפלשתינית לארץ ישראל כולה ולטפח פליטות לעד.
אמנם רק לאחרונה נחשפה ההשתתפות של חלק מעובדי אונר"א בטבח בעוטף, כמו גם שליטת חמאס בארגון, אבל שום דבר מכל אלו לא חדש עבור השלטונות בירושלים. מה שעוד לא חדש הוא הכרת הפעולה החתרנית של הארגון מעבר לגבולות הרצועה - בירושלים וביו"ש.
לאחרונה נשמעו קריאות נגד העובדה שאונר"א מפעיל בתי ספר בעיר הבירה, אבל זהו רק קצה הקרחון. למעשה, הארגון מתייחס לירושלים כשטח פלשתיני כבוש, ובין היתר מפעיל בתוכה שכונה שלמה - המכונה "מחנה פליטים שועפאט". אונר"א משמש חצי ריבון במקום ומספק שירותים שונים, בידיעת ישראל ובהסכמתה. אבל חמור מכך - אונר"א מספקת "תעודת פליט" וסיוע כספי גם לערבים ירושלמים, בעלי תעודת זהות ישראלית, אזרחים ותושבים, בעוד מדינת ישראל מאפשרת לארגון העוין לנהל מוסדות, שכונות ותושבים בתוכה, לחנך ולהנציח את "העקירה" הפלשתינית מתוך ירושלים. במסגרת הזו, בבתי הספר של אונר"א, בירושלים וביו"ש, מלמדים על פי תוכנית הלימודים של הרשות הפלשתינית, שקווי המתאר האנטי־ישראליים שלה מקבילים לאלו של עזה.
האבסורד הזה משתרע גם לשטחי יו"ש, שם מחזיקה אונר"א מערך אדיר של מוסדות ומקיימת תעשיית פליטות. ממלכת אונר"א פרוסה מדרום הר חברון ועד צפון השומרון, בתוכה יישובים המכונים "מחנות פליטים" שהפכו למעוזי טרור מובילים, כמו בג'נין ובטול כרם. למעשה, גם במתקני הארגון ביו"ש שולטים ארגוני הטרור, מפת"ח ועד חמאס. לא פעם נחשף כיצד בניינים וכלי רכב של אונר"א שימשו למעשי טרור.
בכלל, איך ייתכן שאחרי הקמת הרשות הפלשתינית, לפני 30 שנה, נתיני הרשות עדיין מוגדרים פליטים, מקבלים סיוע ומנוהלים חלקית על ידי האו"ם? מבחינת הפלשתינים והאו"ם זה מכוון, כדי לשמר ולחזק את התביעה ל"שיבה" ליפו ולצפת, לגליל ולנגב.
כך שומר מנהיג הימין החזק בנימין נתניהו על אונר"א מכל משמר במשך שנות שלטונו וגם כיום. מכאן גם מובן מדוע ישראל מנעה בכוונה פרסום והפצה של חומר מרשיע כנגד אונר"א, שהיה בידיה, כפי שפורסם ב"ישראל היום". מובן גם שהדרמה העולמית בעניין הארגון לא נובעת מפעולה ישראלית, להפך. כי ישראל תומכת באונר"א, כפי שעולה מדברי מתאם הפעולות בשטחים, אלוף ר'סאן עליאן. השבוע הוא טען בוושינגטון כי "אין תחליף" לעבודה עם ארגון הטרור הזה.
זו בדיוק הדוגמה לאופן שבו הממשלה והמערכת הביטחונית שלנו ממשיכות להתבוסס בקונספציה של 6 באוקטובר, שבה מחזיקים שני חלקי קבינט המלחמה. היא נובעת מהפחד לשלוט, מהמשך הניסיונות לקנות שקט תוך ויתור על ריבונות וביטחון, ובעיקר היא נעוצה באובדן דרך ובהיעדר מנהיגות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו