"יש הרבה איראנים שאוהבים את ישראל. אני אעז ואומר שרובם יותר שונאים את הממשל. הרבה איראנים רואים את ישראל כתקווה שלהם, הדמוקרטיה היחידה בסביבה ולכן הם אוהבים אותה, כמעין אויבת של הממשל שלהם" – את המילים האלה אומרת ל"ישראל היום" מי שעד גיל 15 גרה באיראן והיום לוחמת למען ישראל.
מאות נוצרים אוהבי ישראל מ-50 מדינות הגיעו לארץ במסגרת כנס סוכות שנערך על ידי השגרירות הנוצרית הבינלאומית, המהווה את כנס התמיכה הנוצרית הגדול ביותר שנערך בישראל מאז 7 באוקטובר. המבקרים השתתפו בטקס זיכרון לטבח, שהתקיים בגן הלאומי הבשור שבפארק אשכול, שם נערכה תפילה לזכר החללים, וקריאה לשחרור חטופים.
אחת מאותם נוצרים אוהבי ישראל היא פרנוש נזארי (40). סיפורה של נזארי בלתי נתפש במושגים של המזרח התיכון. היא נולדה וגדלה בשיראז עד גיל 15, אז משפחתה החליטה לעזוב את איראן ולעבור לפנסילבניה שבארצות הברית. היא מעידה כי משפחתה מעולם לא הייתה אדוקה באמונותיה. גם החיבה שלהם לשלטון הייתה רופפת במקרה הטוב.
"הכריחו אותנו לשרוף דגלים ולצעוק 'מוות לישראל'"
בשנים האחרונות נזארי השקיעה את מרצה בתמיכה קולנית בישראל, אבל בעברה היא מעידה כי לא רק שהייתה תומכת פרו-פלשתינית, אלא גם קול נלהב בקמפוסים באוניברסיטאות נגד ישראל. התמיכה המפתיעה בישראל, לצד עזיבתה את האסלאם, הוא סיפור מרתק שלא שומעים כל יום.
View this post on Instagram
על ילדותה באיראן, נזארי מספרת: "בבית הספר הכריחו אותנו ללכת להפגנות, לשרוף דגלים של ישראל ושל ארה"ב ולצעוק 'מוות לישראל", היא צוחקת באי נוחות.
"כל כך מוזר לחשוב על זה עכשיו. אני זוכרת פעם אחת שהייתי מאוד קרובה למוקד שריפת הדגלים ולמרות שידעתי שזה מה שמצופה ממני, לא הרגשתי כלום. הפעילות שלי נגד ישראל התחילה הרבה אחרי שעזבתי את איראן".
בגיל 15, משפחתה של נזארי עזבה לפנסילבניה שבארה"ב. היא מספרת על השנים הראשונות: "לא היה לי זמן לפעילות פוליטית מכל סוג. במיוחד לאור העובדה שההורים שלי הם לא אנשים מאוד פוליטיים. הפעילות הרצינית שלי התחילה בקולג'. התחלתי לחפש תשובות, להתחבר יותר לזהות המוסלמית שלי. פתאום פגשתי המון חברים ערבים והתחלתי להתקרב לדת".
"באיראן - דוד שלי תמך בישראל ואני הייתי מזועזעת"
נזארי מסבירה שעד שנת 2017 היא הייתה חלק מאוד פעיל בהפגנות האנטי-ישראלית בקולג'ים. "הייתי מוסלמית ופרו-פלשתינית. השתתפתי בפעילויות אנטי-ישראליות באוניברסיטה והייתי חלק מאחווה של 'מוסלמים למען פלשתין'. יצאתי עם בחור פלשתיני במשך שנים רבות. גם לפניו יצאתי עם פלשתיני. הוא היה האהבה הראשונה שלי".
נזארי מספרת על רגע מכונן בחייה: "בתקופה שלי באוניברסיטה נסעתי חזרה לאיראן. דוד שלי סיפר לי על האהבה שלו לישראל וכל כך התרגזתי שכמעט לא הצלחתי לדבר. הייתי בהלם. התעצבנתי מאוד. לא הבנתי איך הוא יכול להגיד דבר כזה. איך הוא יכול לחבב את המדינה המפלצתית הזאת שרוצחת ילדים?"
"בן הזוג שלי באותה תקופה היה קול נלהב מאוד בכל מה שקשור לפעילות אנטי-ישראלית", היא אומרת כמעט בהתנצלות אבל בלי בושה. "הוא היה מספר לי איך הישראלים גנבו מהפלשתינים אדמות, איך התעללו בהם, איך הם רוצחים ילדים תמימים. הוא אפילו סיפר לי שההיסטוריה של ישראל היא בעצם היסטוריה פלשתינית והכל חלק מתוכנית ה'כיבוש' הישראלית".
"היינו הולכים להפגנות כל שבוע, גם כשבמזרח התיכון היה שקט יחסית. היינו מחלקים עלונים, מדברים על מספרים מנופחים שכיביכול יצגו מיתות של ילדים בעזה. על הנייר הכל נראה נורא מאוד. לא היה לנו קונטקסט, רק מספרים. הרגשתי שאני נלחמת למען הצד הטוב בסיפור. למען הילדים הפלשתינים".
מה גרם לך לשנות את דעתך על ישראל?
"זה היה תהליך", היא אומרת ויש התרגשות בקולה. "נקודת המפנה שלי התחילה כשבחרתי לחקור לבד את ספרי הקודש. התחלתי לקרוא יותר, כולל את הקוראן והתנ"ך. הבנתי שהרבה ממה שלימדו אותי היה שקר. למשל, האסלאם מלמד אותנו שאנחנו חלק מכל הדתות, אבל אנשי הדת לא עודדו אותנו לקרוא את את הספרים הקדושים. הייתה המון סודיות סביב עניין הקריאה. כשסוף סוף פתחתי את הקוראן, הבנתי שיש הרבה דברים שלא סיפרו לנו".
"איבדתי את כל החברים שלי אחרי שהפכתי לפרו-ישראלית"
נזארי מספרת על איך יום אחד הייתה לה התגלות, בעקבותיה היא התנצרה. המעבר לדת חדשה היא שלדבריה, "פקחה את עיניה". היא מספרת איך הסכסוך הישראלי-פלשתיני לא היה חלק נכבד מחייה החדשים.
"למרות שזה היה חלק מאוד משמעותי בחיי בזמן שהייתי מוסלמית, זה נשאר איפשהו בשולי התודעה. הייתי עסוקה מדי בחיי החדשים מכדי להתעסק עם מה שבעיניי אמור היה להישאר בעבר. יום אחד שמעתי את האל מדבר אליי. הרגשתי שהוא רוצה שאסע לישראל, שאתפלל למען אחדות ירושלים ולמען שלום עמו. בהתחלה התעלמתי, חשבתי שאולי אני ממציאה או חולמת, אבל אני יכולה להבטיח - זאת הפעם האחרונה שבה אני ממרה את פיו של אלוהים".
איך הגיבה הסביבה שלך לשינוי בעמדותייך?
"איבדתי את כל החברים שלי אחרי שהפכתי לפרו-ישראלית", היא אומרת בכאב. "אנשים שהכרתי יותר מ-20 שנה, חברים אמריקנים מהאוניברסיטה, פשוט נעלמו. זה היה קשה מאוד לאבד את האנשים האלה, במיוחד כיוון שהם התפזרו קרה אחרי שהתחלתי להעלות תכנים למען ישראל, אחרי 7 באוקטובר. זה בסדר", היא מוסיפה. "יש לי חברים חדשים עכשיו".
קשה לאבד אנשים, במיוחד כאלה שחשבת שהם חברים שלך, דווקא בזמן כזה. מה דעתך על היחס לישראל בארה"ב כיום?
נזארי מביעה דאגה על המצב הנוכחי בארה"ב, במיוחד בקמפוסים ובקרב צעירים.
"רבים אומרים 'הכל באשמת ישראל'. הם טוענים שישראל רוצחת ילדים ורואים אותה כמפלצת גדולה שמשתלטת על הפלשתינים המסכנים. הם לא רואים את האמת ולא מאמינים למה שמספרים על המצב בעזה. וזה לא רק המוסלמים בארה"ב. רואים את זה בקמפוסים, אצל השמאל הפרוגרסיבי, אצל אנשים שאמורים להיות העתיד של המדינה. אני מקווה שהם כמוני. חומות השקר לא יכולות להיות חזקות יותר מקרני האמת".
"באיראן מלמדים אותנו שקרים על ישראל"
נזארי שומרת על תקווה, במיוחד בכל מה שקשור לאנשים הצעירים בתוך איראן.
"בבתי הספר מלמדים שקרים במקום היסטוריה. משמרות המהפכה אחראיות על החינוך וכל הנרטיב העקום. הם מלמדים אותנו שפלשתין תמיד הייתה קיימת, ושהיהודים הגיעו אליה רק אחרי השואה. המשטר דואג לפמפם שהפלשתינים עשו טובה ליהודים, שהזמינו אותם למדינה שלהם וריחמו עליהם, שזה כמובן שקר מוחלט, ואז היהודים גנבו להם את האדמות. ככה מספרים את זה לילדים. הם הופכים את ישראל למפלצת".
זאת דרך קלה לדאוג שהדור הבא יתיישר עם הנרטיב הקיים. ולמרות זאת, יש הרבה תומכי ישראל באיראן היום.
"כן, יש הרבה איראנים שאוהבים את ישראל, אפילו בתוך המדינה, ואפילו למרות שהם מסתכנים מאוד כשהם מדברים על כך בקול רם או משתפים על כך ברשתות החברתיות. אני אעז ואומר שלפחות חצי מהאיראנים, אם לא יותר, שונאים את הממשל. הם רואים בישראל את הדמוקרטיה היחידה הקרובה אליהם, ולכן הם אוהבים אותה כמעין אויבת של הממשל שלהם. ישראל זו התקווה שלהם במזרח התיכון".
נזארי מדגישה שחשוב לזכור שהאמת שסופגים אזרחי איראן מעוותת על ידי משמרות המהפכה.
"האהבה לישראל נוצרת בצורה מאוד רופפת, ומתפתחת כי אנשים סקרנים. בהתחלה מדובר בתוצר של שנאה לאסלאם ולמשטר שמייצג את הדת. אפילו שנאה לחמינאי עצמו. המשוואה היא שאם אתה שונא את המשטר, אתה חייב לאהוב את מי שמתנגד לו, כלומר ארה"ב וישראל".
"השנאה של אזרחים באיראן כל כך עמוקה, שהם משקיעים משאבים ללמוד על כל מי שעומד לצידם בהתנגדות שלהם. זה מה שמקרב אותם לישראל. לא רק בגלל הפתיחות של המדינה, לא רק בגלל שמדובר בדמוקרטיה קרובה, אלא בגלל האנשים עצמם. בגלל מה שהמדינה שלכם מייצגת".
"אני כאן כדי לאהוב את ישראל בקול רם"
"אני שנאתי את ישראל והנה אני כאן, מסכנת את חיי בארץ הקודש", אומרת נזארי בגאווה. "אני כאן כדי לאהוב את ישראל בקול רם. לפני שהגעתי הנה, אפילו אנשים בכנסייה שלי אמרו לי לא לבוא כי זה מסוכן, אבל אמרתי שאני חייבת. זה מה שאלוהים רוצה ממני. כמו שכבר הסברתי, אני לא מתכוונת להמרות את פיו של אלוהים".
נזארי נרגשת מהמפגש עם הישראלים. באמצע הראיון, נהג מונית שהסיע אותה מזהה אותה וצועק לה מעבר לכביש. היא מחזירה לו בנפנוף ובכמה מילות תודה.
"סליחה", היא מתנצלת מיד. "אבל אי אפשר שלא להגיב. אני כל כך נרגשת לפגוש את האנשים כאן. אני אוהבת לראות איך הכאב שלהם הופך לשמחה, איך לרגע הם נהנים להיות אהובים על ידי מי שהם למדו שחייב לשנוא אותם. במיוחד אני אוהבת לראות את הניצוץ בעיניהם כשאני מניפה את דגל איראן, כשהם מבינים מי אני ומאיפה אני מגיעה".
"זה נוגע בי, ההתרגשות הזאת של הישראלים מהדגל שאני מניפה. זה מזכיר לי עד כמה החינוך שלי בבית הספר לקה בחסר. אפילו לא ידעתי שלאיראן היו קשרים טובים כל כך עם ישראל, לפני המהפכה ב-1979. לימדו אותנו שתמיד היינו אויבים".
מוקדם יותר פורסם כי שבעה ישראלים שעלו מאזרבייג'ן, בהם אב ובן, חשודים שקיימו במשך שנתיים קשר עם גורמים ברפובליקה האיסלאמית - שבמסגרתו צילמו בסיסים צבאיים, שהיו גם למטרות במתקפת הטילים הבליסטיים בתחילת החודש. נזארי מזועזעת מהפרשה.
"אני לא יודעת אם זה נעשה מזדון או לא, אבל אני מתקשה לעכל את הידיעה הזאת. אני לא יכולה לדמיין אנשים ששייכים לעם ישראל שמסוגלים לפעול נגד המדינה שלהם. אולי מדובר בטעות אנוש, או שאולי הם לא ידעו מול מי הם פעלו".
את חושבת שהאנשים האלה ריגלו לטובת מדינת אויב בתום לב?
נזארי מתעקשת ליהנות מחמת הספק עד שיוכח אחרת. "איך מישהו עם קשרים לאדמה הזאת יכול לעשות מעשה כזה? אולי הם שונאי ישראל. ראיתי ברחובות בארה"ב יהודים שהניפו דגלים פלשתיניים".
נזארי מספרת, בבדיחות מה, שיצא לה להיתקל בנטורי קרתא עם כאפיות ושלטים שהשתתפו בהפגנות נגד ישראל. "אחד מהם אפילו נראה כמו חמינאי", היא אומרת ומרצינה. "זה חייב להיות משהו שהממשל האיראני משלם כדי להציג בפומבי. סוכנים איראנים סמויים שמעמידים פנים שהם יהודים. אני לא מאמינה שאתה יכול להיות ישראלי ויהודי ולרגל נגד המדינה".
היא מספרת על אירוע שבו היא ניסתה להירשם לאתר אינטרנט שהציע לקשר בין דוברי פרסית למעסיקים בישראל.
"כל כך התלהבתי מהרעיון שאעבוד בישראל. זה החלום שלי, וזה משהו שאני מאוד רוצה לעשות. הייתי נרגשת, והשארתי פרטים. הם הציעו עבודה בתרגום בירושלים. אחרי חודש בערך שבו לא קיבלתי שום תגובה, גיליתי שהיה מדובר באתר מתחזה. אלה היו סוכנים איראנים שריגלו אחרי אזרחים שביקשו לעזור לישראל. זה היה גילוי מטריד. אני לא יכולה לדמיין לעצמי למה מישהו יסכים להיכנס לרשימה של משמרות המהפכה. אולי הם לא מבינים מה הקשר הזה עם המשטר האיראני אומר".
"אפילו הצבעתי לאחמדינג'אד בבחירות"
היא מדגישה, למקרה שתואשם, שהיא לא תומכת בישראל ממקום של שנאה למשטר האיראני. לאייתולות אין שום קשר לאהבה שהיא רוכשת למי שהיא מכנה "בני עמו של ישוע המשיח".
"אנשים יגידו – 'אה, אנחנו יודעים מי היא. זאת סתם בחורה ששונאת את חמינאי'. אבל זה לא הסיפור שלי. לפני עשר שנים הייתי נוסעת לאיראן באופן תדיר. אפילו הצבעתי לאחמדינג'אד בבחירות. היה לי אכפת מאוד מאיראן ומהאסלאם לפני שהתנצרתי. הייתי סוג של כבשה שחורה שכזאת במשפחה שלי." היא מוסיפה בצחוק.
לנזארי יש גם מסר לישראל. "בתור איראנית אני מבקשת – תעזרו לנו לשחרר את האיראנים מהממשל שלנו. יש לנו היסטוריה משותפת עשירה. לא כל האיראנים הם המן הרשע. חלקנו אסתר. חלקנו המלך כורש השני (אשר העניקה ליהודים הגולים בבבל את הזכות לשוב לארץ ישראל ולבנות בה את בית המקדש השניכורש, אשר העניקה ליהודים הגולים בבבל את הזכות לשוב לארץ ישראל ולבנות בה את בית המקדש השני)".
"אני מאמינה שאסתר הפרסייה תקום שוב. אני רוצה לעודד את הישראלים ולומר להם שאלוהים קורא לצבא האור שלו לעמוד לצד ישראל ויש לכם הרבה אוהבים ברחבי העולם. אני מתפללת ליום שבו ישראל ואיראן שוב יהיו ידידות, ובמקום מלחמה יהיה שלום ונסייע אחד לשני".
השגרירות הנוצרית הבינלאומית בירושלים ICEJ – International Christian Embassy) Jerusalem) קיימה טקס בגן הלאומי אשכול לציון אירועי 7 באוקטובר. כאמור, כ-400 משתתפים מ-50 מדינות הגיעו לטקס התמיכה בישראל, לאחר שערכו סיור ביישובי העוטף.
הארגון, שמטרתו לקדם תמיכה נוצרית עולמית בישראל ובירושלים, עוסק בהסברה בקרב קהילות נוצריות ברחבי העולם ומגייס מנהיגים רוחניים וארגוניים נוצריים לסיוע למדינת ישראל. מדי שנה, במהלך חג הסוכות, מקיים הארגון עצרת בינלאומית בישראל, בה מתכנסים נוצרים מרחבי העולם למפגן תמיכה במדינה.
דיוויד פרסונס, סגן נשיא השגרירות הנוצרית: "על אף המציאות הביטחונית הקשה, נוצרים רבים מרחבי העולם החליטו להגיע לישראל כדי להביע תמיכה בעם היהודי ובמדינתו. המבקרים באים עם מסר אחד לציבור בישראל, שנה לאחר טבח 7 באוקטובר: אתם לא לבד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו