ב־20 ביולי 1952 נחת בשדה התעופה לוד מטוס אל על מלונדון, שהחזיר ארצה את חברי המשלחת בראשות שר המשפטים, חיים כהן, שניהלה מטעם ממשלת ישראל משא ומתן לרכישת חברת האשלג הבריטית.
כבר ב־1925 שלח היזם משה נובומייסקי את משה "מוסיה" לנגוצקי לים המלח. לנגוצקי, שהכיר את האזור היטב כמפקד לשעבר מטעם ארגון ההגנה, ערך סקרים וניסויי הפקה בחוף הצפוני של הים, ובעקבות הדו"חות שהפיק הקים נובומייסקי בלונדון ב־1929 את "חברת האשלג הארץ־ישראלית", ורכש ב־1931 משלטונות המנדט הבריטי זיכיון ל־75 שנים לניצול משאבי ים המלח.
החברה הצליחה מאוד, ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה ב־1939 כבר היה יצוא האשלג יותר מחצי מכלל היצוא של ארץ ישראל, כולל פרי הדר - עד שמלחמת העצמאות פרצה ב־1947 והפסיקה למעשה את פעילות ההפקה. עם קום המדינה דרשה ממשלת ישראל מנובומייסקי לחדש את הפעילות, אולם בשל קשיי מימון הדרישה לא נענתה, וב־1951 החליטה הממשלה להלאים את המפעל.
"המשא ומתן בלונדון עם בעלי חברת האשלג הארץ־ישראלית הסתיים בהצלחה", דיווח השר כהן עם נחיתתו בארץ, והוסיף ש"בימים הקרובים תוקם בישראל חברה חדשה בשם 'מפעלי ים המלח בע"מ', ובעוד שבועיים, כשיתקבלו החתימות על ההסכם מהרשויות המוסמכות בבריטניה - יחלו ההכנות לחידוש הפקת האשלג".
בחברה החדשה שהוקמה החזיקה ממשלת ישראל 51 אחוזים מהמניות. חלק מהמניות ניתן לחברת האשלג הבריטית בתמורה לציוד שנותר במפעל בסדום, ומניות נוספות בשווי 2.5 מיליון לירות הוצאו למכירה בציבור הרחב.
במהלך השנים יצאה המדינה מאחזקותיה בים המלח, והחברה הרוכשת, כימיקלים לישראל (כיל), רכשה מהציבור את מניותיו והפכה את מפעלי ים המלח לחברה פרטית.
הנוער בדיכאון: למה יש בחינות בגרות?
עם סיומה של עונת בחינות הבגרות בישראל התחיל ביולי 1952 דיון ציבורי בנוגע לנחיצותן. הדעות היו ברובן נחרצות, בעד - ונגד.
יותר מאלפיים נערים ונערות ניגשו לבחינות הבגרות בישראל באותה שנה, וכשהתברר פתאום שבכמה מקומות בארץ נעצרו צעירים בחשד לגניבת בחינות, התעורר הוויכוח ביתר שאת גם מעל לדפי העיתונים. "מאמץ זה למען בחינות הבגרות, האם מוצדק הוא?" כך שאלה כותרת גדולה בעיתון "מעריב", ואחריה הועלו שאלות משמעותיות נוספות: "האם אין דרך אחרת לבדוק את מידת ידיעותיו של התלמיד? האם בכלל בנויה שיטת בחינות הבגרות על יסודות בריאים? האם הפחד מפני הבחינות מעביר נערים ונערות על דעתם ומביאם לידי פשע כגון גניבת טופסי המבחנים?"
גורמים שונים בארץ התערבו בדיון, והקולניים שבהם היו ארגוני ההורים השונים, שטענו כי "שנת הלימודים האחרונה עוברת על הצעירים תוך מועקה נפשית קשה, כשהם נדרשים להשקיע מאמצים רוחניים בלתי אנושיים בלימוד ובשינון".
ד"ר לפרדון, ראש קבוצת "ארגון הפסיכיאטרים החדשים", ענה לשאלת כתב העיתון "דבר" וטען ש"חלק מבני הנוער שוקעים אל תוך דיכאון עמוק מייד עם תום המבחנים, כתוצאה מתשישות נפשית ופחד מהתוצאות". סקר שערך עיתון "הבֹקר" בקרב רופאי משפחה העלה ש"מדי שנה אפשר להבחין בקלות בירידה במשקל אצל שליש מהצעירים והצעירות בתום עונת בחינות הבגרות".
"נייצר השנה 100 אלף צמיגים"
ב־1950 הוקם בחדרה מפעל "אליאנס" לצמיגים, בבעלות משקיעים ישראלים ואמריקנים, בעלי מפעל לצמיגים באוהיו שבארה"ב. במאי 1952 מסרה החברה שבכוונתה "לייצר במהלך השנה הקרובה לא פחות מ־100 אלף יחידות של צמיגים ופנימיות לצמיגים". השותפים האמריקנים השתמשו בידיעה המעודדת וקידמו את מכירת המניות של "אליאנס" באמריקה.
ב־18 ביולי התפרסמה בעיתון "מעריב" ידיעה בלעדית, שדיווחה ש"הצמיג הראשון בבית חרושת 'ג'נרל טיירס' בפתח תקווה עבר את המבחנים בהצלחה". כעבור ימים ספורים נערכו טקסים חגיגיים במשרד התחבורה ובמשרד המסחר והתעשייה, שבמהלכם העניק שמעון אלמן, מנהל בית החרושת "ג'נרל טיירס", צמיג חדש לכל אחד משני השרים, "כסמל להתחלת שיווק של צמיגים תוצרת הארץ".
כשנודע הדבר למשקיעים האמריקנים, הם פנו בזעם להנהלת "אליאנס" בישראל, בטענה למרמה ולהטעיה מצד השותפים הישראלים, בכך ש"השאירו את עניין הקמת בית החרושת הנוסף בישראל מתחת לרדאר".
בתגובה השיבה הנהלת "אליאנס" לאמריקנים ש"מוטב היה אילו הייתם טורחים לעיין בפרוספקטוס (תשקיף) שניתן לרוכשי מניות החברה, ובו רשום במפורש שהחברה קיבלה אינפורמציה ממקורות לא רשמיים המורים שניתן אישור דומה על ידי שלטונות ישראל לייסוד עסק אחר בתחום הצמיגים".
"ג'נרל טיירס" שינתה את שמה ל"צמיגי שמשון", וב־1980, לאחר שנים רבות של תחרות, נרכשה על ידי "אליאנס", שנרכשה בתורה ב־2016 על ידי תאגיד יפני בתמורה ל־1.2 מיליארד דולר.
חוף נתניה צפוף מדי
באמצע יולי 1952 נמסר מנתניה ש"כבר שבועות, ובקצב הולך וגובר, אנו עדים לגידול משמעותי של מבקרים בחוף ימה של עירנו, עד כי הלחץ על החוף ומתקניו בסופי שבוע הפך לבלתי נסבל. קייטנים רבים טוענים שהבילוי בחופה של נתניה הפך לחוויה בלתי נעימה של צפיפות, דוחק ועצבנות". אנדרה אלפסי, שהגיע עם משפחתו מפריז לחופשה בנתניה, אמר בזעם ש"כדי להרגיש כמו סרדין במים, לא הייתי צריך לעשות את כל הדרך הארוכה מצרפת עד הנה". ראש עיריית נתניה, עובד בן עמי, דרש מאגף הפיקוח "לצאת ולבדוק את תלונות התושבים ולשוב עם פתרונות יעילים בתוך שבוע". הפקחים גילו לתדהמתם שחלק גדול מהרוחצים הם תושבי תל אביב, שבאו לחוף בנתניה ברכבם הפרטי או בהסעות מאורגנות, מכיוון שבתל אביב החוף מזוהם בביוב והרחצה בו אסורה.
מהפכת קצינים במצרים
דקות ספורות אחרי השעה 7 בבוקר, 23 ביולי 1952, עלה לשידור ברדיו קהיר גורם שהגדיר עצמו "מפקד הצבא החדש". הגורם הודיע ש"כל ניסיון לערער על הסדר החדש ייענה מייד בכוח זרועו של הצבא". לאחר מבוכה שנמשכה כשעה מסר הרמטכ"ל, יגאל ידין, לרה"מ ושר הביטחון, דוד בן־גוריון, ש"במצרים פרצה הפיכה" - שלימים נודעה כ"מהפכת הקצינים החופשיים", ושבמהלכה הודח המלך פארוק ואופייה של מצרים שונה לבלי הכר. בעקבות הודעתו זומנו שרי ממשלה אחדים לפגישה בהולה בקריה בתל אביב, ביחד עם ידין ובן־גוריון, לדיון במצב המדאיג.
"לא רוצים התיידדות"
המגעים בין ישראל לגרמניה בנוגע להסכם השילומים הגיעו לישורת האחרונה, וב־22 ביולי 1952 נמסר ש"ההסכמות מועלות כעת על הכתב לקראת טקס החתימה". למחרת פנו נציגי גרמניה לנציגי ישראל במו"מ על השילומים והזמינו אותם "לקיים ב־10 באוגוסט טקס חתימה רשמי בבון (בירת גרמניה באותה עת)". הנציגים הישראלים דחו את ההצעה מייד ודרשו שהחתימה על ההסכמים תתקיים בהאג שבהולנד, "ושלא יהיו בה כל גינוני התיידדות בין הצדדים".
מרד קייטנות בקיץ - "בגלל 55 פרוטות"
בעונת הקיץ של 1952 הקימו כמה בתי ספר בירושלים קייטנות לילדי העולים, אולם ביום פתיחתן לא התייצבו יותר מתריסר ילדים לכל אחת מהן. התברר שהעולים סירבו לשלוח את ילדיהם לקייטנה בשל הדרישה לשלם 55 פרוטות (מחיר שתי כוסות גזוז באותם ימים) ליום בעבור כל ילד,
לכיסוי חלקי של הוצאות ארוחות הבוקר והצהריים בקייטנה. אחד העולים הסביר ש"אם יידעו שיש לי 55 פרוטות לשלם לקייטנה – אני אאבד את הפטור המלא מתשלומים לשירותים שונים לילדים בבית הספר".
הנעלמים / עסקים שהיו פעם
ספריית וידאו
בני הדור הצעיר לא מכירים את קלטות הווידאו בעלות הפס המגנטי, ולא יודעים שעד סוף שנות ה־90, כשרצינו לצפות בסרט קולנוע בבית, נדרשנו לגשת לבית עסק שהשכיר קלטות פלסטיק גדולות שהוכנסו למכשיר רועש ומגושם, ובעזרתו צפינו בסרט באיכות לא משובחת ובצבעים דהויים ברוב המקרים. ספריות הווידאו נפתחו בישראל בתחילת שנות ה־80, אך מחזור חייהן היה קצר, שכן הדי.וי.די, ובהמשך הסטרימינג באינטרנט, הפכו את השירות שלהן לארכאי ולמיותר.
הצרכנייה / פריטים מפעם
משחת שיניים עם פסים
בתחילת שנות ה־70 רכשה חברה חיפאית זיכיון מקולגייט העולמית לייצור משחת שיניים בשני צבעים, ששווקה כאן בשם "זברה" והיתה בעלת "הפעולה הכפולה" - אם כי איש לא הבין את משמעותה של הפעולה. הגימיק עבד זמן מה, עד שהתברר שרוב המשחה בוזבזה על ידי הילדים, שנהנו לראות את ה"פלא בצבעים" שנפלט בכל לחיצה על השפופרת הגמישה. מכירות "זברה" הלכו וירדו - עד שנעצרו לבסוף לחלוטין.
