ללא רעש וצלצולים, פורש מכהונתו השופט ניל הנדל, המשנה לנשיאת בית המשפט העליון. בלט לעין היעדרו של הטקס המסורתי שבו יושבים כל שופטי בית המשפט העליון באולם המרכזי, השופט הפורש יושב במרכז, מְשַמֵע את פסק הדין האחרון שלו מעל הדוכן, נושא את דברו לאומה וזוכה לשמוע, עוד בחייו, "הספדים" שנאמרים עליו בזה אחר זה, מנשיאת בית המשפט העליון, היועמ"שית לממשלה ואחרים.
הדבר נעשה לרצון השופט הפורש, שביקש באופן נדיר ביותר, להימנע מלהיות כ"צאן לשֶבַח יוּבַל" ברוב עַם. דומה שזו הפעם השנייה בכל תולדות בית המשפט העליון, ששופט הפורש בהגיעו לגיל גמלאות נמנע מקיום הטקס המתוקשר (הפעם הראשונה היתה לפני כעשור שנים, עת פרש מכהונתו השופט אדמונד לוי ע"ה, איש צנוע ונחבא אל הכלים).
בהרבה מובנים, מהלך זה מבליט את ייחודו של השופט הנדל בנוף שופטי בית המשפט העליון. בשונה מבני הדור הראשון והשני שהתחנכו, רובם-ככולם, על ברכי מסורת התרבות והמשפט האירופיים (בעיקר ה"יקית"), או בני הדור שאחריהם, שרובם-ככולם גדלו על מצע ה"צבריות" המחוספסת, השופט הנדל גדל בארה"ב.
גם בחלוף כ-40 שנה מעת עלייתו ארצה, עדיין ניכרים בדיבורו ובהליכותיו גם המבטא וגם הסגנון השקט והמעודן של בני טובים אמריקנים. שקט, נינוחות ומתינות. כך בדין, וכך חוצה לו.
השוני מתבטא במישורים נוספים: השופט הנדל גדל בברוקלין, למד בישיבת פלטבוש ולימים - לצד לימודיו האקדמיים - ב"ישיבה-יוניברסיטי", שם קנה תורה מפי הרב סולובייצ'יק. בשנות ה-30 לחייו נטש את "החיים הטובים" והקריירה מפוארת שהיו צפויים לו כפרקליט מוצלח בניו יורק, ועלה עם רעייתו וילדיו לישראל.
גם כאן לא בחר בדרך הקלה. בשונה מרבים מעמיתיו, שהתיישבו באזורי הנוחות במרכז הארץ, בחר השופט הנדל להתיישב עם משפחתו בבאר שבע, בירת הנגב. לאחר כחמש שנות עבודה בפרקליטות מחוז דרום, התמנה לבית משפט השלום, וממנו המשיך לבית המשפט המחוזי. גם עם מינויו לבית המשפט העליון לפני כ-13 שנה, לא נטש את מרכז חייו בבאר שבע.
לצד פסקי הדין שכתב בכל ענפי המשפט, בלט השופט הנדל בהידורו בשמירה על זכויות נאשמים ובהקפדה על קיום הזכות ל"הליך הוגן וראוי". לא אחת שילב את המשפט העברי בפסיקתו, ופרש את היריעה גם לתחומי משפט השוואתי.
יש לקוות ולצפות שגם לאחר פרישתו ימשיך בית המשפט העליון בשמירתו הקפדנית על זכויות הנאשמים, לרבות עקרון החפות, קיום הליך הוגן והטמעת ערכי המשפט העברי ומקורותיו בפסיקתו כפי שמתחייב גם מן הדין, גם מכוח היותו מיוסד על אדניה של מדינה יהודית ודמוקרטית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו