חג החירות הגיע בתזמון מדויק עבור המערכת הפוליטית. מימין ומשמאל היו זקוקים לעצירה ולחישוב מסלול מחדש מטעמים ברורים. השותפות הקואליציוניות היו צריכות את הרגיעה הזו לקראת הימים שיבואו, אך קשה לומר שהיה זה חג מרגיע במיוחד. המצב הביטחוני המידרדר, הפיגועים הקטלניים והתחזיות על מלחמה קרבה העיבו על שמחת החג ועוררו מתח וחרדה בקרב אזרחי ישראל.
ובכל זאת, על האווירה הטעונה והמחלוקת החריפה נשפכו, גם אם לרגע, מים קרים, והשהייה בחיק המשפחה, באתרי התיירות וסביב שולחן החג היתה גלולת הרגעה לעם שנדמה שעומד על הקצה.
השאלה שמהדהדת כרגע בשורות הקואליציה היא מה עכשיו. לכל פסח יש מוצאי פסח, והגיע הזמן להחלטות מנהיגותיות. התעלומה הגדולה ביותר היא לאן תתקדם (אם בכלל) הרפורמה המשפטית. בקואליציה יש כמעט תמימות דעים על כך שהיציאה למאבק מול מערכת המשפט היתה מוצדקת והכרחית, אך נעשתה ללא תכנון מוקדם ותוך קריאה שגויה ולקויה של שדה הקרב.
איש אינו מפקפק ביושרה ובטוהר כוונותיו של שר המשפטים, אך בפרספקטיבה לאחור נראה שלוין לא הבין עד הסוף מה צפוי ומה מכין לו הצד המתנגד לרפורמה. הוא לא העלה על דעתו כמה רחוק ילכו וכמה חוסר אחריות יפגינו המתנגדים, ובראשם אהוד ברק, שעבר מפירוק שעונים לפירוק הסולידריות והחברה הישראלית מבלי להשאיר חלקה אחת לרפואה.
על מי מנוחות
בקרב חברי הקואליציה ורבים ממצביעי גוש הימין שוררת פסימיות בנוגע ליכולת להעביר את השינוי הנדרש במערכת המשפטית. למרות זאת, ההספדים מוקדמים. גם אם דבר לא ייצא מהדיונים בבית הנשיא, שירת הברבור המשפטית של הממשלה טרם נשמעה. בשלב כזה או אחר הרפורמה עשויה לעבור בדרך כזו או אחרת.
כך או אחרת, על שולחן הממשלה והקואליציה עומדות סוגיות קריטיות ודחופות לא פחות, כאלה שדורשות את התערבותו האישית של ראש הממשלה נתניהו. השריפה המסוכנת ביותר היא המצב הביטחוני. על ראש הממשלה לפעול כאן בנחישות. עוד לפני התיקונים הדרושים במערכת המשפטית הממשלה נבחרה לטפל בביטחון האישי. נתניהו מבין שהממשלה נמדדת במעשים, והמצב שבו משפחות נטבחות בכבישים ובתחנות הסעה לא יכול להימשך.
אמנם דעתו של ראש הממשלה אינה נוחה, בלשון המעטה, מהתנהגותו של שר הביטחון גלנט, אבל בצוק העיתים אין מקום לשיקולי נוחות ועלבון, וזוהי עת צרה לישראל. גם מי שאינו שוחה ברזי המהלכים המדיניים והצבאיים המתרחשים מסביב למדינה מבין כי המצב מורכב ומחייב תגובה.
תחום נוסף שבו נדרשת הממשלה להציג תוצאות ולהצדיק את קיומה הוא יוקר המחיה המאמיר. דווקא בשדה הזה נרשמת במסדרונות הקואליציה אופטימיות מוצדקת. בסוגיית תקציב המדינה הדברים מתנהלים בהרמוניה ובקצב משביע רצון. הסכמים חתומים וסיכומים בתהליכי חתימה עם המעסיקים, עם ההסתדרות ועם גורמים נוספים, מבשילים בצורה טובה.
כמו לדרבי, גם לתקציב המדינה חוקים משלו. לקראת ההצבעות במליאת הכנסת הח"כים בוודאי יפגינו שרירים ויפריחו הצהרות ואיומים לאוויר התקשורתי, אבל בשורה התחתונה העברת התקציב צפויה לזרום על מי מנוחות.
האתגרים הכלכליים הם בעיקר חיצוניים ונוגעים להורדה אפשרית בדירוג האשראי לנוכח הוצאת דיבת הארץ רעה מצד מובילי המחאה והמשבר הכלכלי הגלובלי, בייחוד בתחום ההייטק הסובל מהאטה ברחבי העולם.
נורות אזהרה
מעבר לכל אלו מרחפת באוויר שאלת שלמות הקואליציה. נכון לשעה זו, ראש הממשלה מצליח לייצב את המבנה הקואליציוני, והשותפות מבינות את גודל השעה והסכנה. ראשי הסיעות מסתפקים בשלב זה בהבעת תרעומת, ללא נקיטת צעדים שיערערו את יסודות הבית.
למרות זאת, אפשר להבחין בכמה נורות אזהרה, ודווקא מכיוונים שבהם שורר שקט תקשורתי. מדובר בעיקר בגזרת ש"ס ואריה דרעי, שגזר על עצמו שתיקה בשבועות האחרונים.
זו שתיקה רועמת במיוחד לאור העובדה שבהתבטאויותיו האחרונות הסביר יו"ר ש"ס כי העברת הרפורמה המשפטית כפי שתוכננה היתה מביאה להתפרקות הקואליציה. המסר היה חד וברור ונקלט מלשכת ראש הממשלה ועד אחרון חברי הכנסת הנורבגים. ואולם, באופן פרדוקסלי, דווקא הסקרים הלא מחמיאים והטלטלות הפוליטיות מאלצים את כלל השותפים לשמר את הקיים מתוך פחד מפני מה שעלול להתרחש במקרה של קריסת הקואליציה.
חלון הזדמנויות
אלו ימים מכריעים למדינת ישראל ולאזרחיה בגזרות שונות ומשונות, גלויות וסמויות, ביטחוניות ואזרחיות. הממשלה והעומד בראשה קיבלו הזדמנות לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית, לתקן את הטעויות ולסלול מחדש את הנתיב שבו תצעד המדינה.
זוהי ככל הנראה הזדמנות בלתי חוזרת, שתדרוש הליכה בארץ לא זרועה, שיקום האמון בעיקר בקרב מצביעי גוש הימין ופעולה נחושה שתדאג לחיים עצמם, כזו שתטפל בסוגיות המטרידות כל בית במדינה, ללא קשר להשקפתו הפוליטית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו