"השאלה איננה אם נופתע שוב, אלא איך בונים את הכוח": בין מלחמת יום הכיפורים - לעימות הבא

בקרוב תציין ישראל שנים לאחת הטראומות הקשות ביותר שידעה. ביום שבת, 6 באוקטובר 1973, מעט לפני השעה 14:00, צבאות מצרים וסוריה פתחו במתקפת פתע מתוזמנת בשתי חזיתות בו־בזמן. צה"ל נתפס כשהוא לא ערוך לפלישה, ובאוויר ריחפה אז תחושה של איום קיומי ממשי.

ב־18 ימי לחימה עקובים מדם, לוחמי צה"ל הצליחו להפוך את הקערה על פיה. הצבאות הערביים נבלמו, הקרבות עברו לשטחי האויב ולבסוף המצרים והסורים חתמו על הסדרי הפסקת האש החדשים שהוכתבו להם.

לכל הפודקאסטים בפרויקט המיוחד לציון 50 שנה למלחמת יום הכיפורים מבית "ישראל היום" - הקליקו כאן

בתום המלחמה הזעזוע העמוק נתן את אותותיו בחברה הישראלית. למעשה, תחושת המורל הירוד לנוכח המחדל הקשה והתנהלות הצמרת המדינית־ביטחונית, היתה אחד מהגורמים שהכשירו את המהפך השלטוני ב־1977. בהמשך, תוצאות המלחמה הניעו את התהליכים שהביאו להסכם השלום ההיסטורי עם מצרים.

גם היום, 50 שנים לאחר מכן, השלכותיה של המלחמה ההיא מלוות את מערכת הביטחון וצה"ל. באגף המודיעין מכשירים את הקצינים הצעירים לאור לקחי המחדל החמור. הסיבה ברורה: כל המידע המודיעיני היבש שהעיד על הכנות למלחמה במצרים ובסוריה היה בידי צה"ל. אף על פי כן, בכירי אמ"ן, בראשות האלוף אלי זעירא, היו שבויים בקונספציה שהובילה אותם לקבוע כי "הסבירות למלחמה נמוכה".

הערכה זו של זעירא ואנשיו, שהרדימה את צמרת הדרג המדיני והצבאי לנוכח הסכנה הקרבה, התקבלה אף שבצבא הסורי זוהתה היערכות לחירום, וגיחות הצילום בחזית המצרית העידו על היערכות חסרת תקדים ותגבור כוחות נרחב בסוללות הארטילריה. ערב המלחמה החזיקה ישראל במידע ממשי גם על קידום מטוסי התקיפה הסוריים והמצריים לשדות קדמיים יותר, ועל פינוי משפחות היועצים הסובייטיים. כמובן, לא ניתן שלא להזכיר את ההתרעה האסטרטגית המפורסמת שהעביר ראש המוסד צבי זמיר מהסוכן המצרי אשרף מרוואן.

בגלל הפקת לקחי המלחמה, בכירי אמ"ן מעריכים כיום שהסיכוי שישראל תופתע שוב ממתקפה משולבת הוא נמוך מאוד. עם זאת, הפתעה תמיד יכולה להתרחש

ובכל זאת, זעירא ואנשיו לא שינו את קביעתם שלפיה מצרים לא תצא למלחמה לפני שתצטייד במטוסי קרב־הפצצה, שיוכלו לתקוף בעומק ישראל, וסוריה לא תצא למלחמה ללא מצרים. בפועל, הערכת המודיעין היתה אינטואיטיבית, והיתה קשורה לאופי הפרסונלי של הבכירים, שהתקשו לשנות את תפיסותיהם גם כשהמציאות - והידיעות - השתנו והצביעו על מצב אחר.

כששואלים את בכירי אמ"ן הנוכחיים האם גם כיום ייתכן שצה"ל שבוי בקונספציה כשהוא מעריך את כוונות ויכולות האויב, הם משיבים שהפתעה תמיד יכולה להתרחש, אך משום שלקחי המלחמה ההיא עדיין מהווים נר לרגלי אגף המודיעין, הסבירות לכך שבבת אחת תופתע ישראל מירי משולב בכמה חזיתות - נמוכה מאוד.

הודות ליכולות הטכנולוגיות המרשימות של אמ"ן, ישראל נהנית מעליונות מודיעינית מרשימה, טובה בהרבה מזו שהיתה לה בתחילת שנות ה־70.

כיום, בניגוד לאז, לכל אחד מהחוקרים יש גישה כמעט לכל המודיעין. כמו כן, מחלקת "איפכא מסתברא" (תחת רמ"ח בקרה), שהוקמה כלקח מאותה המלחמה כדי לנסות ולאתגר את התפיסות השליטות באגף, מציגה הערכות שנועדו לסתור את הדעה השלטת. מחלקה זו היא חלק מרכזי בהערכת המצב באמ"ן.

נוסף על כך, בניגוד ל־1973, היום כל קצין צעיר יכול להביע את דעתו גם אם היא סותרת את התפיסות המקובלות. יחד עם זאת, גם היום, בדיוק כמו אז, מי שמכריעים בסוגיות הם ראש חטיבת המחקר וראש אמ"ן, שנדרשים להציג את הערכתם בפני הדרג הצבאי והמדיני הבכיר.

ועדיין, ההפתעה יכולה להתרחש בעיקר בשל פירוש שגוי של המידע, שכן כמו לפני 50 שנה, הפרשנות תלויה בסוף באדם שיכול לטעות. עם זאת, ניתן להניח שהסבירות שישראל תופתע על ידי מתקפת פתע בתרחיש רב־זירתי איננה גבוהה במיוחד, וסביר יותר שתמצא את עצמה בעימות שכזה כתוצאה מהתגלגלות האירועים בשטח.

העימות הבא

נקודה אחרת היא ש־50 שנים לאחר מלחמת יום הכיפורים, שנחשבה למלחמה הרב־זירתית האחרונה, העימות הרב־זירתי שב אל השולחן. לראשונה מאז המלחמה ההיא, באמ"ן סבורים כי קיים סיכוי גבוה שהמלחמה הבאה תתרחש ביותר מזירה אחת. על פי ההערכות העדכניות, אם יפרוץ עימות עם חיזבאללה בלבנון - גם ארגוני טרור בעזה יצטרפו, וכך גם גורמי טרור פלשתיניים ביו"ש.

ב"שומר החומות" התברר שגם חלק מערביי ישראל הם בעיה שצריך להביא בחשבון בעימות כזה. כמו כן, לא נפסלת האפשרות שאיראן או שלוחותיה במדינות אחרות במזרח התיכון ינסו לשגר לישראל כלי טיס בלתי מאוישים או אמצעים אחרים.

אף שבזיכרון הקולקטיבי, הכשל הגדול במלחמת יום הכיפורים היה הכשל המודיעיני, זהו בוודאי לא הכשל היחיד. יש הטוענים שלא מדובר אפילו בכשל העיקרי.

"מאוד נוח להטיל את האשמה על המודיעין, כי הוא עשה פאדיחה, מישהו לא עיבד נכון את הנתונים שהתקבלו והיה זחוח", הסביר ל"ישראל היום" אלוף (מיל') גרשון הכהן, שהיה האלוף האחרון במטה הכללי של צה"ל שהשתתף במלחמה ההיא בתור חייל צעיר.

"לפי ההסבר המקובל, המלחמה פרצה בהפתעה ואנחנו ניצלנו כי היינו טובים, אבל זה לא ככה. הראשון שהבין את זה היה משה דיין (שר הביטחון דאז, ל"ש). ב‏־7 באוקטובר הוא הבין שהיה פה הרבה מעבר לכשל המודיעיני, שכן הכוח בשנים שקדמו למלחמה לא הוכן נכון, גם בהיבטי התפיסה המבצעית השגויה, וגם בהיבט תפיסת המגננה שלא היתה. כך, למשל, חיל האוויר נערך לתקיפת שדות התעופה כמו במבצע מוקד ב־67', בעוד שבפועל, כל המטוסים היו ממוגנים בדת"קים (דירים תת־קרקעיים) מבוטנים. מי ממשיך לתכנן כך כשכל המטוסים ממוגנים?".

לדברי הכהן, מוכנות צבא היבשה לא היתה בשיאה בערב המלחמה. צה"ל אמנם החזיק בחטיבות טנקים, אך כוחות היבשה לא היו בנויים בצורה מיטבית. הרובים היו מיושנים והציוד היה דל. "צה"ל פעל לא נכון מבחינת רעיון הפעולה והמימוש שלו, ולא קלט מה זה אומר להתמודד עם חי"ר בהצפה", הוא מספר.

גם היום, אף שצה"ל מנסה לטאטא את הבעיה אל מתחת לשטיח, מוכנות צבא היבשה אינה בשיאה. אין זה סוד שבשנה וחצי האחרונות צה"ל עסוק בלחימה בשטחים, וכתוצאה מכך, האימונים שלו למלחמה נפגעו. אך מעבר לכך, יש הטוענים שהמבנה של צבא היבשה מותאם למלחמות העבר ולא לעימותים העתידיים.

"צריך לתת קרדיט רציני לרמטכ"ל לשעבר אביב כוכבי, שחזונו ורעיונותיו פורצי הדרך בנוגע לכוחות רב־ממדיים וללחימה רב־ממדית העידו על כך שהוא זיהה בעיה רצינית. אם ננסה להשתמש בתפיסת התמרון הקלאסית, שבונה על כוח מחץ משוריין ומהיר - נתרסק מול חיזבאללה. כוכבי זיהה את זה, ומתוך כך ניסה לבנות היגיון טקטי חדש להפעלת הכוח של צה"ל. אבל הוא הניח את אבני הדרך הראשונות, ובעיקר נתן דיאגנוזה נכונה לפער", סיפר הכהן.

"השאלה החשובה היא לא רק אם נופתע במלחמה הבאה, אלא אם בנינו את הכוח בצורה נכונה, בתמהיל הנכון של איזונים, ואם יש לנו רזרבות מתאימות. אני סבור שלצה"ל אין היום מספיק כוחות ביבשה, ואין לו גם רזרבות מספקות של ארטילריה וטנקים".

מציאות חדשה

אחד הדברים החשובים שעלו בדיוני ועדת אגרנט שחקרה את המלחמה, נגע להפרדה בין יכולות האויב לבין כוונותיו. "הקונספציה אז נטתה להערכת כוונות האויב", אומר הכהן. "אם צה"ל היה עובד לפי זה היום, הוא היה חייב להחזיק עכשיו כוח על־אוגדתי בריכוזים גדודיים בצפון. הצבא לא עושה את זה, כי גם היום הוא בונה על המודיעין".

בשורה התחתונה, צה"ל ניצח במלחמה למרות ההפתעה והעובדה שכוחותיו לא היו מצוידים כהלכה. סביר להניח שאחת הסיבות המרכזיות לכך היתה הרוח, והעובדה שכל אזרח חש שגורל המדינה נמצא על כתפיו. באוקטובר 1973 הישראלים נלחמו כדי לתרום את חלקם להצלת המולדת, דחפו זה את זה כדי למצוא לעצמם מקום במטוס שיביא אותם למלחמה, וחיפשו טנקים לא מאוישים כדי להגיע איתם לחזית.

אלוף (מיל') גרשון הכהן: "אם ננסה להשתמש בתפיסת התמרון הקלאסית, שבונה על כוח מחץ משוריין ומהיר - נתרסק מול חיזבאללה. כוכבי זיהה את זה, וניסה לבנות היגיון טקטי חדש"

היום, כך נדמה, המציאות שונה, גם ללא קשר למשבר החברתי שעימו מתמודדת ישראל בחודשים האחרונים. בשנים האחרונות הישראלים לא חשים את תחושת האיום הקיומי ההיא, והדעה הרווחת היא שצה"ל חזק וכל־יכול. רבים מהאזרחים חשים שהמלחמות "קטנות" על הצבא, ואף אחד לא מרגיש שהניצחון או ההפסד במלחמה מונח על כתפיו האישיות.

המשבר האחרון, שגרר אחריו אלפי הודעות אי־התייצבות למילואים, רק החריף את המצב הבעייתי ממילא. נדמה כי הלכידות החברתית ותחושת הערבות ההדדית שאפיינו את ישראל במשך יותר משבעה עשורים נסדקות.

בעיה חמורה לא פחות נוגעת לאמון בהנהגה. ככלל, במלחמת יום הכיפורים הציבור האמין בהנהגה שלו, ולכל האזרחים היה ברור כשמש שישראל נקלעה למלחמת אין ברירה. בחודשים האחרונים תחושת האמון בממשלה פוחתת. למרבה הצער, אפילו במבצע האחרון בג'נין בחודש שעבר היה מי שטען שהממשלה ניצלה את ההזדמנות כדי לפגוע בפעולות המחאה החריפות שתוכננו ליום שבו החל.

כיום ברור שלמועד תחילת המבצע לא היה אפילו קשר קלוש למחאה, והשיקולים לקיומו היו ענייניים לגמרי. ואולם, העובדה שהתהייה הזו חלפה במוחם של אנשים היא מטרידה. מי מבטיח שאם מחר בבוקר יפרוץ עימות עם חיזבאללה (ולא חסרות סיבות לכך שזה יקרה), לא יהיה מי שיטען שהממשלה מדרדרת את המדינה למלחמה כדי להיחלץ מהמשבר שאליו נקלעה?

עם ובלי קשר למחאה, ישראל שוב נמצאת במצב ביטחוני מדאיג, שכן האיום הרב־זירתי חזר לשולחן. אז הצליחה ישראל להפוך את הקערה על פיה ולנצח. לרוח הישראלית ולהתגייסות המילואימניקים היה חלק גדול בכך. במצב כיום, אף שעל הנייר צה"ל חזק יותר מכל הצבאות וארגוני הטרור שמסביב, אם המשבר החברתי יחריף ויעמיק, כלל לא בטוח שישראל תוכל לשחזר את אותו ניצחון מזהיר של 1973.