"שכל העולם ישמע": הנשים שזועקות בשם קורבנות פשעי המין של חמאס

ב־4 בדצמבר 2023, כשהעולם עוד לא נחשף לגודל הזוועות שביצע חמאס בישראל, מורן זר קצנשטיין וענבל גלבוע־אמיר נסעו לאו"ם לייצג את נשות המדינה. הימים היו עדיין ימי כאוס, אבל אהדת העולם לישראל החלה להתערער. מורן, מייסדת תנועת "בונות אלטרנטיבה", וענבל, מנכ"לית התנועה, ראו מטרה אחת לנגד עיניהן: להיפגש עם אנשי מפתח באו"ם, ולקחת חלק בחשיפה של פשעי המין שביצעו חמאס בנשים הישראליות בפני הארגון העולמי וארגוני הנשים.

"היה לנו חשוב להראות מה עשו לאחיות שלנו", מסבירה ענבל. "הרגשתי שאני יוצאת לשליחות של המדינה, ושאנחנו יכולות לייצג את המדינה בצורה הכי טובה שאפשר. להשמיע איזה קול שלא הושמע על ידי גוף ממשלתי. כשהגענו לבית הלבן, מישהי בכירה שאלה למה אנחנו אלו שמעבירות לה את המידע, ולא הממשלה. אז באנו עם השליחות הזו של הפצת המידע גם בארה"ב. וכשהגעתי לניו יורק, שם גרתי בעבר, ראיתי את הדיסוננס הזה בין החיים שהיו לי פעם לחיים שיש לי עכשיו בישראל - ונפל לי האסימון של מה שחווינו בארץ".

עוד לפני המלחמה הן היו שם, בצמתים הכי חשובים של נשים במדינה, אבל גם עוררו לא מעט ביקורת בשל הסגנון שבו בחרו להעביר מסרים אשר היה לדעת רבים בוטה מדי. כך למשל בימי המחאה נגד המהפכה המשפטית ארגנה העמותה את "מיצג השפחות" כדי להמחיש שהרפורמה תגרום לפגיעה בזכויות נשים, אולם המיצג הפך שנוי במחלוקת.

עם הזמן, יותר ויותר נשים הצטרפו אל הקבוצה הקטנה שרצתה לעשות שינוי, והיום התנועה מונה כ־100 אלף נשים ברחבי הארץ ובעולם, במטרה לקדם את אחיותיהן בפוליטיקה ובכל תחום אחר בחיים. חברות התנועה גם דואגות לעורר מודעות לפגיעה בזכויות נשים ולפעול לשינוי.

"כשפתחתי קבוצת ווטסאפ קטנה שנועדה לדבר על נשים בפוליטיקה, כיוונתי גבוה - אבל לא חשבתי שנגיע לממדים שאליהם הגענו היום", מתגאה מורן. היא בת 42, נשואה ואם לארבעה בנים, ואת הקבוצה פתחה כדי למצוא אלטרנטיבות נשיות בסבבי הבחירות האינסופיים. מהר מאוד הקבוצה פתחה שלוחות בכל הארץ, והיתה פעילה בלא מעט יוזמות ופעולות מחאה נגד אלימות כלפי נשים וכדומה.

"הבסיס שלנו הוא שכל אחת יכולה להיות יוזמת ולהוביל", אומרת מורן, "ואנחנו מעודדות כל אחת לפעול, כי אנחנו רוצות לשמור על זכויות הנשים. אני רוצה שאישה תדע שיש לה גב, ושתדע אל מי לפנות כשהיא מרגישה שזכות בסיסית שלה נפגעת. שנשים יגידו 'טוב שיש אותן'. מנסים לשייך אותנו רק למחאה פוליטית, אבל בכל המלחמה הפעילות שלנו היתה מול העולם ובחמ"לים של סיוע.

הפכנו לאחד ממקורות הסיוע והתמיכה הגדולים בישראל, ונלחמנו כדי להראות לעולם את פשעי חמאס. מאות נשים הפעילות בתנועה השתתפו בפעולות מול מטה האו"ם, והיו שותפות לפרסום בטיימס סקוור וב'ניו יורק טיימס'. הגענו למקומות שרצו לשמוע אותנו ולדבר איתנו. באנו עם האמת שלנו, וקיבלנו תגובות טובות".

"שכל העולם יידע"

כבר בשעות הבוקר המוקדמות של 7 באוקטובר, הקבוצות השונות של "בונות אלטרנטיבה" החלו לפעול כדי לפתוח חמ"לי תרומות וסיוע. ענבל (40), שהיתה בכלל בקמפינג בכרמל עם בעלה ושלוש הבנות, חזרה מייד לחמ"ל במרכז. בעלה נסע למילואים, והיא יצאה למילואים אזרחיים בתנועה. היא צמחה מהר בתוך התנועה, ועד לפני שנתיים כיהנה כסמנכ"לית כספים בחברה והחלה להתנדב במחסן של התנועה. ביוני האחרון היא מונתה לתפקיד המנכ"לית.

יחד איתה בחמ"ל התייצבה גם עומר שטיינמץ הסקל (44), ממייסדות העמותה. עומר, נשואה ואם לשלושה, מגדירה את עצמה "מתנדבת סדרתית" במגוון מסגרות. אבל בחודשים האחרונים היא מנהלת קריאייטיב והשפעה בתנועה, כדי להסביר לנשים בכל הארץ שלכל מה שקורה מסביב יש השפעה גם עליהן.

"אנשים שמעו עלינו יותר כחלק מהמחאה הפוליטית, כי נלחמנו כדי להראות שברפורמה המשפטית יש פגיעה בזכויות נשים", מסבירה עומר, "אבל ב־7 באוקטובר תפסנו את גודל האירוע די מוקדם, והבנו שאין מחאה, ואנחנו מתגייסות לעזור למפונים ולכל מי שצריך. פתחנו את המחסנים שלנו וניהלנו חמ"ל מרכזי, שקיבל פניות מכל הארץ וריכז אליו תרומות של ביגוד, אוכל, חיתולים, ציוד - מה שצריך. אני ממש זוכרת שירדתי למטה מהמטה שלנו בתל גיבורים בתל אביב, וכל הרחוב היה מלא באנשים שבאו לתרום ולהתנדב. זה היה מטורף".

מורן זר קצנשטיין: "יש פה נשים דתיות, ימניות, חילוניות - כולן. בסוף, כנשים, אנחנו מבינות זו את זו, יודעות מה זו אפליה. חשוב לנו ייצוג שווה של נשים בכל המפלגות"

חברות התנועה נרתמו מייד. לי הופמן אגיב, מנהלת המאבקים בתנועה, הובילה את השתתפות החברות במאבק להשבת החטופים. כמו כן, הן המשיכו לפעול לטובת קידום נשים בכל התחומים. למשל, ליאור רותם גורדון מובילה פרויקט פיתוח קהילות נשים מקצועיות בחברות הגדולות במשק, ורו"ח קארה גולדמן מרכזת את תחום הרשויות המקומיות, ואחראית על פיתוח שיתופי הפעולה בין העמותות לרשויות.

כשהחלו להישמע העדויות על פשעי המין שביצעו אנשי חמאס, הלב התנפץ. חברות התנועה רביד מנשה ואיה דבורין החליטו להקים מטה הכרה בינלאומי, שמטרתו לחשוף לעולם את פשעי המין של חמאס.

מעבר לפן המשפטי, לחשיפה היתה חשיבות עילאית, מכיוון שחמאס עדיין החזיק אז בנשים צעירות בשבי מורן וענבל נסעו לאו"ם, ובתנועה ארגנו שלט מחאה בטיימס סקוור, ואף פרסמו מכתב פתוח למנויי ה"ניו יורק טיימס", שבו חשפו את הזוועות. "התפיסה שלנו היתה שאנחנו צריכות להפיץ את המידע הקיים כדי שהעולם יידע את זה, ואז כל ארגוני הנשים יידעו את זה ויתקוממו", אומרת מורן. "ואז הבנו שאין אותן. שארגוני הנשים וארגוני זכויות האדם לא מכירים בכלל בפשעי המין. הבנו שיש לנו הרבה עבודה כדי לחשוף את מה שקרה. פתחתנו בקמפיין גדול עד שהארגונים גינו את המעשים".

ענבל גלבוע־אמיר: "מנהיגות זה לא רק במוקדי מפתח. מישהי שבעלה פוגע בה והיא מחליטה לצאת למקלט היא אישה שמקבלת אחריות. אנחנו רוצות שהקול של כל אחת יישמע"

"לא הקשיבו לקול הנשים"

באופן כללי, אם תשאלו את "בונות אלטרנטיבה", במלחמה הזו הנשים נמצאות בפרונט. הן בטנקים, בחמ"לים, טסות בשמי האויב. "נשים גילו את המנהיגות שלהן ברגעים הכי קשים, בחזית ובעורף", אומרת עומר. "חלק מהעיקרון של התנועה הוא להגיד שהנה - זה הקול שלנו. אנחנו רוצות שלנשים יהיה טוב יותר. כשיש יותר נשים בארגונים, החברה היא שוויונית יותר, דמוקרטית יותר וסובלנית יותר. וזו התמה המרכזית שאנחנו רוצות לייצר כאן".

גם התצפיתניות, שבימים הראשונים למלחמה ספגו עלבונות והאשמות, הפכו לבנות חסותן של "בונות אלטרנטיבה".

"הרגשנו שהן נשכחו מאחור", מחדדת מורן. "מישהי סיפרה שהבת שלה תצפיתנית בדרום, ודי שכחו אותן. עשינו גיוס מהיר לטובת התצפיתניות, ודאגנו להן לבגדים להחלפה, לציוד - הכל. לפני כמה שבועות פגשתי את אחת האימהות של התצפיתניות, שאמרה שהיא זוכרת שהצלחנו להגיע לבסיס.

"הן דוגמה להשתקה של נשים, כי ב־7 באוקטובר לא הקשיבו לקול של הנשים. באופן כללי, התצפיתניות חוו עוול מתמשך, כי היחס אליהן לא השתפר אחרי 7 באוקטובר, ועד היום לא מקשיבים להן, או לנשים בכלל. אין נשים בצוות המו"מ, כמעט אין נשים בקבינט, והייצוג שלנו לא בא לידי ביטוי. ולנו, כאימהות וכנשים במדינה הזו, חשוב לתקן".

עומר שטיינמץ הסקל: "פתחנו את המחסנים שלנו וניהלנו חמ"ל מרכזי שקיבל פניות מכל הארץ. אני זוכרת שירדתי מהמטה שלנו, וכל הרחוב היה מלא באנשים שבאו לתרום ולהתנדב"

"אסור לנרמל פגיעה בנשים"

התנועה, חשוב להזכיר, לא פועלת רק במלחמה. אף שהן מצהירות על עצמן שהן משתדלות להתרחק מפוליטיקה, חברות התנועה פועלות גם לקידום נשים בפוליטיקה המקומית או הארצית, ולקדם נשים באשר הן. כשיצא חוק ההסדרים בסוכות, היו אלה חברות התנועה שפירקו את הסעיפים שעלולים לפגוע בנשים והצליחו לשנות אותם. הן גם עומדות מאחורי הורדת הפגיעה במענק העבודה במס הכנסה, מתוך הבנה שנשים עלולות להיפגע מהמהלך.

"אנחנו שמות דגש על להפסיק לנרמל את הלא נורמלי, ולא לקבל את המציאות שבה נשים נפגעות", מדגישה רעות. "בתוך המלחמה, הדיון על אלימות נגד נשים קצת ירד מהכותרות - אבל אסור לשכוח אותה ואסור לנרמל אותה".

לדבריה של מורן, המחאה על הרפורמה המשפטית מיקמה אותן כתנועה פוליטית, אך לא זו היתה כוונתן. "יש בתנועה דתיות, ימניות, חילוניות - כולן. בסוף, כנשים, אנחנו מבינות זו את זו. כל אישה מבינה מה זו אפליה נגד נשים, מה זו אלימות נגד נשים. חשוב לנו ייצוג שווה של נשים בכל המפלגות, שמחצית מאנשי הדירקטוריונים יהיו נשים, וכדומה. אנחנו רוצות לבנות ולקדם את המנהיגות הבאות שלנו".

ענבל: "ומנהיגות זה לא רק במוקדי מפתח. מישהי שבעלה פוגע בה והיא מחליטה לצאת למקלט היא אישה שמקבלת אחריות על החיים שלה. כמו שאנחנו גילינו את הקול שלנו - אנחנו רוצות שהקול של כל אחת יישמע ויתחזק ויתייצב". 

מורן זר קצנשטיין תהיה בין מעניקות אות "ישראל היום" לנשים בולטות בישראל, בערב "הבמה שלהן"