לאן מועדות פני המשטרה בעשור הקרוב? הנתונים מדאיגים, מורכבים, השטח בוער, הסכנות רבות ומגוונות. מה יהיה על ביטחון הפנים שלנו, האזרחים? איך נחזיר את אמון הציבור במשטרה, את הלגיטימיות שלה? ומה עם הפשיעה המשתוללת, בדגש על מעשי הרצח בחברה הערבית? בהיעדר טיפול, הזליגה לתוך כל החברה הישראלית תהיה מהירה, עקובה מדם וקשה עוד יותר לשליטה.
השאלות רבות, הבעיות מרובות, כמעט מבהילות. אבל יש תשובות. מפורטות, מבוססות, מרתקות ומיושמות בהצלחה בעולם. אז איך המשטרה שלנו תהפוך ליעילה ומתקדמת יותר, כזו שהאזרח סומך עליה וגם מאמין בה?
פרופ' באדי חסייסי, ראש המכון לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית, חקר רבות את השיטור בארץ ובעולם, ואף סייע למשטרת ישראל. "יש כמה שאלות מרכזיות סביב יעדי המשטרה", הוא אומר. "השאלה הראשונה היא מה הכי חשוב לאזרחים. התשובה: יעילות. שהמשטרה תגן עלי, על הרכוש שלי, על המרחב הציבורי, למרות שהיא לא היחידה שמשפיעה על הפשיעה. גם אם נכפיל או נשלש את כוחה, הפשיעה לא בהכרח תיעלם. גם בעיות תרבותיות וכלכליות משפיעות. אם המשטרה תשתמש באסטרטגיות שיטור נכונות ומתקדמות, היא תוריד את שיעור הפשיעה".
כמו שעשו, למשל, בניו יורק?
"ובמקומות נוספים בארה"ב ובעולם. יש שתי פילוסופיות להתמודדות עם פשיעה. הגישה הקלאסית, שהיתה נהוגה עד תחילת שנות ה־90, היא שיטור שמתאפיין בתגובה. לדוגמה - פרצו לי הביתה, שוטר הגיע ונקט פעולה. המודל מבוסס על מעצר, הבאה לדין וכתב אישום.
"המודל החדשני יותר, שנמצא בשימוש המשטרות המובילות בעולם, נקרא Problem oriented policing, כלומר שיטור מוכוון בעיה. דהיינו, כדי למנוע פשיעה יש להבין את הבעיות לעומק, את המורכבות, ולפעול כתגובה לאירוע.
"מיישמים את זה בכמה במדינות בעולם, זו מדיניות מבוססת נתונים. כשאזרחים מתלוננים על פשע בשכונת מגוריהם, צריך לשאול איפה בשכונה. ככה גילו את המונח 'מיקוד'. פתאום הבינו שהפשיעה לא מתפזרת רנדומלית במרחב.
"למשל, לתל אביב שכיחות הפשיעה הכי גבוהה בארץ. נניח שהפשיעה היא בדרום העיר. אם תפעל בשיטת המיקוד, תגלה שמרבית האזור נקי מפשיעה, אבל יש כמה מוקדים שנקראים בספרות 'נקודות חמות', ושם תמקד את הפעילות. עמיתי, פרופ' דיוויד וייסבורד, זיהה את זה בתל אביב ובערים אחרות בעולם. עם תובנה כזו לא מפזרים ניידות באופן רנדומלי ולא מציפים את דרום תל אביב בשוטרים, אלא מתמקדים במקומות המדויקים".
ומה עם מעשי הרצח בחברה הערבית?
"נניח שמגלים שבכפר מסוים עושים ניסוי בכלי ירי, ומתברר שזה במקום חשוך במיוחד, ללא תנועת אזרחים. אם מציבים שם תאורה ומצלמות - שיבשת את הפעילות העבריינית. זה המיקוד. לא צריך לפרוס תאורה בשווי מיליונים בכל הכפר. כך גם עם סוחרי סמים: אם הם פועלים בתא שטח קטן, שהמשטרה תפעל במקום הזה ותמגר את הפשיעה. לסוחרים קשה לעבור למקום אחר".
יש לך נתונים?
"בניו אורלינס, למשל, המיקוד הוריד את הפשיעה ב־20%, בפלורידה ב־17%, בסן פרנסיסקו ב־32%. בניו יורק, בימיו של רודי ג'וליאני כראש העירייה לא הציפו את העיר בשוטרים, אלא פעלו בצורה ממוקדת. המהפכה קרתה שם אחרי שקיבלו החלטות מקצועיות על בסיס נתונים. הציפייה בשיטור המודרני היא שהשוטרים יהיו עם ראש גדול: שוטר שפותר בעיה, לא רק אוכף חוק; שוטר יוזם, לא רק מגיב. עבודת השיטור מבוססת על מדע, חידושים וטכנולוגיות. לעקוב, לנטר ולהסתייע בסייבר. משטרה שעובדת ללא הגדרת בעיה, שהמניעה היא לא הקו המנחה שלה, היא משטרה פרימיטיבית".
איך ניתן ליישם את השיטה בישראל?
"משטרת ישראל צריכה ללמוד בעשור הקרוב מה עשו משטרות מובילות ומוצלחות בעולם. הן נשענו על מיקוד, למידת הבעיה ומניעה, ופחות על שיטת התגובה. זה עובר מן העולם. לאורך השנים היו ניסיונות לבסס אכיפה על פי נתונים וזה הגיע לשיא בתקופת המפכ"ל לשעבר, רוני אלשיך. על פי מחקר הערכה גדול שביצענו במשך כמה שנים הוא הצליח להוריד את הפשיעה, אך מאז לא פועלים בצורה הזאת".
מה עם בקרה על המשטרה?
"בישראל אין מספיק מנגנוני פיקוח על המשטרה כמו בדמוקרטיות מפותחות אחרות, שם מתאפשר פיקוח יעיל על חריגות של שוטרים. מה אנחנו יודעים היום על השימוש המופרז בכוח ובסמכויות של המשטרה? כמעט כלום.
"בדמוקרטיות מפותחות יש מה שנקרא Police Accountability - דיווחיות של המשטרה. הם הקימו פורומים ציבוריים שמפקחים על פעילות המשטרה, וחשוב שיופעלו מנגנונים כאלה. משטרות מובילות בעולם מפתחות מכשירים מיוחדים שיעניקו להן אינדיקציות לפעילות חריגה של שוטרים, וכך יוכלו למנוע משוטרים המועדים לפורענות לבצע מעשים חריגים".
המשטרה היא לא מדע מדויק. זה שטח בוער ואירועים בקצב אש. איך מסנכרנים בין הדברים?
"אין בעיה להשתמש בשיטה של 'בעל הבית השתגע' ולהציף את הרחובות בהמון שוטרים. זה לא ייתן מענה לטווח ארוך. רק מיקוד יוריד את רמת הפשיעה לאורך זמן.
"ויש עוד דבר: למשטרה יש מעמד עצמאי בדרך כלל, למרות שהיא כפופה למשרד ממשלתי. הלכה למעשה יש לה עצמאות בעבודה. כיום יש מגמה לנסות ולשלוט בה יותר ויותר או לפקח עליה. פיקוח זה לא פסול ויש בו גם יתרונות, בוודאי כגוף המרכז כל כך הרבה כוח. שליטה במשטרה היא בעייתית.
"הדבר הכי חשוב בשיטור הוא שיקול הדעת של המפקדים והשוטרים, זה המשאב הכי יקר. אם שולטים במשאב - נוטלים מהמשטרה את עצמאותה. למעשה עקרת את נשמת השוטר, ואסור להשלים עם זה. אנחנו צריכים לחנך שוטרים לראש גדול, לתת להם מרחב תמרון, לגבות אותם במשאבים, אבל לא לשלוט בהם".
"המטה הארצי מנופח"
לעו"ד פיני פישלר, האיש שגרם למשה (צ'יקו) אדרי להסיר את מועמדותו למפכ"לות ב־2018, אין ספק היכן הארגון נכשל. "בעוד עשר שנים המשטרה תהיה באותו מקום", הוא אומר. "ימנו מפכ"ל חדש ובטקס שלו הוא יעשה 'העתק־הדבק' ויאמר אותם דברים שמצהיר המפכ"ל הנוכחי דני לוי: 'לא נתפשר על השירות, נחזק את אמון הציבור, נביא אמצעים טכנולוגיים ונילחם במשפחות הפשע, ברציחות בחברה הערבית ובתאונות הדרכים'. המנטרה הזו עוברת ממפכ"ל למפכ"ל, ומה שכבר משתנה - משתנה לרעה".
מה, לדעתך, צריך לשנות?
"קודם כל להפוך את הפירמידה. פחות מנהלים, יותר שוטרים ברחובות. המטה הארצי מנופח בתפקידים לא רלוונטיים. משטרה אמיתית צריכה לעבוד בפול ווליום. ככה זה בארה"ב וככה זה באירופה. שם רואים שוטר בכל קרן רחוב. אצלנו תחנות המשטרה מתרוקנות בחמש אחר הצהריים ונשארים רק כוננים וסיור. מה לעשות שהפושעים מתחילים לעבוד בשמונה בערב?"
כיצד משפיעה נוכחות של שוטרים ברחוב?
"שוטר שמסייר הוא קודם כל נגיש לאזרחים. הוא כמו תחנה ניידת ויכול לסייע מיידית. זה יעיל מבחינה מודיעינית, וגם מבחינת אמון ציבור. שוטרים ברחובות מרתיעים פורצים ועברייני תנועה, ויכולים למנוע אירועי טרור או לפחות להגיב עליהם במהירות. זה מה שנקרא מניעה מצבית, אבל היא קיימת רק כסיסמה ולא בפועל".
לא הגיוני שמשטרה תישען רק על אנשי שטח. מה עם חוקרים מקצועיים כמו בלהב 433?
"אני טוען שצריך לפרק את להב 433 ולהזיז את 1,300 הקצינים והחוקרים שלה לתחנות. אין צורך ביחידות ארציות שרק מנפחות את התקציב והמנגנון, למעט היחידה לחקירות בינלאומיות (יאחב"ל). יש יחידות הונאה במחוזות והן אמורות לתת מענה".
אלמלא להב 433, לא היתה החקירה המקיפה לאירוע 7 באוקטובר.
"השבת השחורה היא אירוע קשה, ושום דבר לא צריך לבוא על חשבון טיפול בפשיעה השוטפת. לחקירת 7 באוקטובר אפשר היה לגייס פנסיונרים של המשטרה. אדם בן 70 הוא עדיין פעיל, מתפקד וצלול, ויכול לעבור על חומרי חקירה וסרטונים כמו צעירים ממנו. שופטים בגילו עובדים כמגשרים. צריך לזכור שאנחנו לא בתקופה רגילה, אלא בעת חירום משטרתית ובמצב ביטחוני כאוטי.
"צריך לחשוב מחוץ לקופסה ובצורה יצירתית. נשחרר את הצעירים לשיטור שטח וניקח את הפנסיונרים לתפקידי מטה. אפשר לגייס אותם למילואים, ורובם ישמחו לעשות זאת בהתנדבות וללא שכר".
העיקר לגייס
עו"ד פישלר שירת בעבר כקצין חקירות ביאח"ה ובהמשך שימש מנהל לשכת ראש הממשלה. הוא יו"ר לשעבר של ועדת המשטרה בלשכת עורכי הדין, וכיום נחשב למבקר החיצוני הגדול ביותר של המשטרה. הוא עושה זאת בעזרת עמוד פייסבוק פופולרי, "משטרת לואי דה פינס", שבו מפורסמים פוסטים על החלטות משפטיות כנגד המשטרה, פסקי דין משמעתיים, תמונות של שוטרים אלימים ומחדלי חקירה, תוך קריאה להקים ועדת חקירה ממלכתית כנגד הארגון.
"לפני יותר מ־20 שנה התחלתי להוציא חוברת, גם היא נקראת משטרת 'לואי דה פינס', ובה ציינתי את כל תחלואי המשטרה וכשליה", הוא אומר, "נפגשתי עם מפכ"לים וקצינים בכירים. בודדים באמת התעניינו מה יש בחוברת, וזה מרגיש לי כמו הסיסמה 'חמאס מורתע' - זה רק עניין של זמן עד שלמשטרה יהיה 7 באוקטובר. אירועי שומר החומות ייראו כמו מבוא".
לטענת פישלר, חוץ מהיעדר הממשק עם האזרחים, בעיה נוספת היא שהמשטרה מתרחבת לצדדים ולמעלה, אולם לא מתייעלת מבחינה תקציבית. לדבריו, נפתחו עוד מרחבים במחוזות, אולם עבודת השטח נותרה מצומקת.
"אבן היסוד של המשטרה היא התחנות, אבל אנשים יודעים שאין טעם לגשת אליהן כי הם לא יקבלו מענה. בתקופת המפכ"ל לשעבר קובי שבתאי היתה פרישה המונית מהמשטרה. במקום לבדוק מה הן הסיבות לכך ואיך אפשר לתקן, החליטו במשטרה לפעול עקום כדי לגייס עוד שוטרים: הורידו את תנאי הסף וקיצרו את זמן ההכשרה לשבועות ספורים. זה יוביל בעתיד למשטרה לא חכמה, מסורבלת ולא מקצועית - אפילו יותר מהיום".
אולי אלה שיקולי תקציב?
"עוד שטות שאין כדוגמתה. השר איתמר בן גביר אמנם העלה את שכר השוטרים, אבל לא בדק איפה השומן, היכן צריך להתייעל ולקצץ, ואם יש תוכנית כלכלית. אני אעזור לו: בכל שנה המשטרה משלמת מיליוני שקלים לאזרחים בגלל רשלנות, מחדלים, עצימת עין, מעצרי שווא ואלימות כלפי אזרחים. זה כסף שיכול ללכת לכוח אדם בשטח ולניידות.
"רוצים עוד דרך להשיג תקציב? תשטחו את מבנה המשטרה ותסגרו את מרבית המרחבים. זה מייצר רק עוד דרגות בכירות ועוד תפקידים שאינם תפקידי שטח. למה צריך בכלל סגן מפקד מרחב? למה מפקדי המחוזות אינם יכולים לפקד ישירות על מפקדי התחנות? יש יותר מנהלים מפועלי ייצור.
"ראוי שהמשטרה תעבוד כמו כל חברה עסקית. ניצבים צריכים להגיש דוחות רווח והפסד בכל רבעון, וככה הם יהפכו ליעילים. ברגע שתהיה בקרה על מפקדים והם יידרשו לספק הסברים על כישלונות, המשטרה תהפוך למשימתית".
האם היא מצליחה לייצר הרתעה?
"לא. זה יקרה רק אם יהיו יותר שוטרי שטח, יותר ניידות ויותר רישום של דוחות. אין הרתעה ואין אכיפה".
איך היית מטפל במעשי הרצח בחברה הערבית?
"הפתרון פשוט - נוכחות פיזית בשטח ומודיעין. צריך להשתמש בכלים טכנולוגיים, בסוכנים סמויים ובמקורות. אותו הדבר עם גניבות הרכב - זו עבירת חשיפה כמו סמים. אם לא תפעיל את המודיעין שלך ולא תאתר כנופיות של גנבי רכב, לא תצמצם את הבעיה. בגלל גניבות הרכב ואוזלת ידה של המשטרה, חברות הביטוח מעלות את הפרמיות. זה שלפעמים פושטים על משחטות רכב משול לביקור בבית קברות. לא מנעת מראש, אז האדם נרצח.
"המשטרה לא מבינה את צורכי האזרח. אותו לא מעניין חקירות מתוקשרות, אלא שלא יגנבו לו את הרכב, שלא יפרצו לבית שלו, שיחזירו לו את הטרקטור ששימש מקור פרנסה עיקרי שלו".
מבחינתך, היתה אי־פעם משטרה תקינה?
"כן, בשנות ה־80. היתה אז יחידה ארצית אחת לחקירות הונאה, יחידה ארצית אחת לחקירות בינלאומיות, וכל שאר השוטרים היו בתחנות ובשטח. לא תאמינו, אבל באותן שנים המשטרה עבדה גם בימי שישי. עם ישראל משלם מיסים שמממנים את המשטרה, אבל לא מקבל ממנה תמורה. זה מדיר שינה מעיניי".
השוטר המנומס
זווית נוספת ויוצאת דופן מספקת פרופ' טל יונתן־זמיר, חוקרת במכון לקרימינולוגיה של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.
"התחום שבו אני עוסקת ב־15 השנים האחרונות הוא מערכת היחסים בין המשטרה לציבור בחברה דמוקרטית", היא מסבירה. "זה נקרא 'של העם, על ידי העם, עבור העם' - זה המפתח בחברה דמוקרטית. המשטרה היא שלנו, האזרחים, לא של פוליטיקאים, לא של שליט עריץ. היא מתוכנו, מטעמנו ועבורנו. אם הציבור יגיע למצב שבו הוא יראה במשטרה גורם זר ומרוחק, שלא משרת את האינטרסים שלו ואת סדרי העדיפויות שלו - זו תהיה בעיה גדולה. מאחר שהמשטרה מקבלת את הסמכויות שלה מהציבור, חובה שתיבנה ביניהם מערכת יחסים טובה".
מעבר לסיבות ערכיות, יש פה גם עניין מעשי?
"מערכת יחסים טובה בין המשטרה לציבור צפויה להוביל לחברה בטוחה יותר, עם פחות פשיעה ויותר סדר ציבורי. יש מודל שנקרא 'לגיטימיות המשטרה', שפותח על ידי הפסיכולוג טום טיילר מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת ייל. זהו המודל המרכזי לדיון ולמדידת מערכת היחסים בין המשטרה לציבור.
"בלב המודל נמצא הרעיון של 'לגיטימיות המשטרה'. זו תחושה סובייקטיבית של האזרחים. אם אזרח תופס את המשטרה כלגיטימית, נותן בה אמון ומרגיש מחויבות פנימית לציית לה - תהיה יותר נכונות לקבל את החלטותיה, לשתף עימה פעולה, ואף לציית לחוק.
"זה רצוי למשטרה, כי יותר אנשים יתקשרו אליה וידווחו על פשע שמתרחש, יותר אנשים יהיו מוכנים להעיד במשפט או לשתף פעולה. כך החברה תהיה בטוחה יותר, ותהיה שלנו ובשבילנו".
איך מגיעים למצב שבו המשטרה תהיה לגיטימית בעיני הציבור?
"התפיסה הקלאסית שהיתה קיימת בעבר היא: ברגע שנהיה יעילים, הציבור ייתן בנו אמון. כלומר, נתפוס עבריינים, נחזיר רכוש גנוב, נפחית את האלימות ונתפוס סוחרי סמים. זה נכון, אבל יש משהו הרבה יותר גדול מזה, והוא תפיסת המשטרה כהוגנת על ידי הציבור.
"אם המשטרה תיישם ארבעה רכיבים ספציפיים שמציע המודל, היא תיתפס כהוגנת יותר, ובאופן טבעי אמון הציבור בה יגדל. המרכיב הראשון הוא השתתפות - לאפשר לאזרח המעורב באירוע משטרתי הזדמנות להביע את עמדתו לפני קבלת החלטה בעניינו. אם שוטר שעצר אזרח על עבירת תנועה יפנה באדיבות, ישאל את האזרח אם הוא מודע לעבירה, ישאל מדוע זה קרה ויעניק לאזרח אפשרות להסביר - ייווצרו קרבה ואמון. גם אם הוא יקבל דוח, הוא יחווה את ההליך כהוגן יותר.
"המרכיב השני הוא ניטרליות - השוטר הפעיל שיקולים ענייניים, ולא גרם לנו לחשוד שנעצרנו בגלל צבע עור, מין, גיל, שפה וכדומה. ניטרליות תבוא לידי ביטוי בשקיפות מצד השוטר, בהסבר מדוע הוא עיכב את האזרח ובקבלת החלטות ניטרלית.
"המרכיב השלישי הוא התייחסות מנומסת - על השוטרים להשתמש בסמכותם ולעשות זאת באופן מכבד ומנומס, לא כוחני ומעליב. המרכיב האחרון הוא האמון במניעים של מקבלי ההחלטות - האזרחים רוצים לדעת שהשוטרים פועלים מתוך רצון אמיתי לסייע להם. מניע לא נכון הוא למשל הרצון לסיים את האירוע כמה שיותר מהר, רצון לעמוד במכסת דוחות יומית, או ניסיון לעשות רושם על מפקד או על קולגות".
מה יותר חשוב לאזרחים בהערכת הלגיטימיות של המשטרה - ההישג בהפחתת הפשיעה או האופן שבו השוטרים מיישמים את סמכותם?
"אינספור מחקרים מהעשורים האחרונים, כולל בארץ, מלמדים אותנו שה'איך', האופן שבו השוטרים מיישמים את סמכותם, משפיע יותר על אמון הציבור במשטרה. זה חוזר לעולמות הפסיכולוגיה. ברגע ששוטר שמייצג את המדינה נותן לאזרחים תחושה של ערך וכבוד עצמי, הוא מעביר את המסר שכל אחד חבר בקבוצה. שהוא אזרח ראוי ומכובד בקבוצה, בחברה, במדינה".
כיצד מיישמים את זה בשטח, והאם כוח האדם של המשטרה ואיכותו נותנים את המענה בישראל?
"מיישמים בכמה צעדים חשובים. השלב הראשון הוא אילו שוטרים אתה מגייס ומהם הסטנדרטים שלך. האם הארגון מחפש לוחמי קומנדו, או אולי דווקא אנשים טובים במתן שירות יומיומי, בעלי ויסות רגשי? אפשר לגייס גם כאלה וגם כאלה".
המשטרה דואגת ששוטריה יבצעו את עקרונות המודל הזה?
"ההכשרה צריכה להיות עקבית ומתמשכת. בדקנו במחקר מ־2018 את ההשלכה קצרת הטווח על שוטרים שעברו את ההכשרה במודל ההליכים ההוגנים, הכשרה שהמשטרה יזמה איתי ועם קולגה שלי, ד"ר יעל ליטמנוביץ'. מצאנו שבחלק מהפרמטרים ההכשרה הראתה שיפור בעיקר בגישה של השוטרים. הם הכירו בחשיבות המודל ותמכו במתן יחס כזה לאזרח.
"פרופ' דיוויד וייסבורד וקולגות שלו מצאו ב־2022 כי הכשרת שוטרים במודל ההליכים ההוגנים הובילה לשינוי בעמדות השוטרים ובהתנהגותם בשטח. זה בא לידי ביטוי בפחות אירועי פשיעה ובשיפור בעמדות הציבור כלפי המשטרה. לצערי, בארץ היה קיצוץ משמעותי מאוד בהכשרות השוטרים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו