טל אריאל יקיר

כתבת מוסף "שישבת" משנת 2017, העוסקת בתחומי המשטרה והפלילים, צבא, מגיפת הקורונה וכן בראיונות עומק. החלה את דרכה העיתונאית לפני כ-24 שנים, ככתבת פלילים ומשפט בעיתון "ידיעות תל אביב". לאחר מכן שימשה כעורכת חדשות ברשת "ידיעות תקשורת" וכמשנה לעורך "ידיעות תל אביב". ב-2008 עברה למעריב ככתבת מוסף "סופשבוע" / "סופהשבוע".
לאחרונה שינתה את שם משפחתה מאריאל אמיר לאריאל יקיר.

הכתבות של טל אריאל יקיר

"הם נחטפו יחד ויחזרו יחד": האימהות של גיא ואביתר מחכות לשובם

מתוך דאגה ומצוקה משותפת, משוכנעות אימותיהם של גיא גלבוע־דלאל ואביתר דוד כי הקשר הקרוב וארוך השנים ביניהם מסייע להם לשרוד בשבי חמאס: "כשלאחד כואב, גם לשני כואב. הנפשות שלהם נקשרו מבחירה" • אבל הידיעה על התנאים שבהם מוחזקים השניים והייאוש ששידרו פניהם בסרטון שפורסם לאחרונה לא נותנים להן מנוח, כמו גם החשש מקריסת שלב ב' • מירב גלבוע־דלאל: "אם הלחימה תחזור, אנחנו קוברים את הילדים שלנו עוד קצת. הוריי וסבי עם המספר על היד לימדו אותי שאזרחי ישראל ערבים זה לזה. אפשר לסגור עסקת חטופים"

"כבולים במנהרה שאי אפשר לעמוד בה": השבי של החטופים גיא גלבוע־דלאל ואביתר דוד

שני החברים הטובים מגיל שנה וחצי נחטפו יחד לעזה, ובראיון ל"ישראל היום" מספרות האימהות מירב וגליה מה הן יודעות על הסיוט של הבנים • "המצב הבריאותי שלהם לא תקין" • וגם: מה קרה לפני הסרטון האכזרי שפרסם חמאס?

אחרי הפציעה: יוצאות אל האור, אל חיים חדשים

במרכזי השיקום ובבתי הלוחם הן מנהלות מאבק יומיומי כדי לחזור לעצמן, בגוף ובנפש • חיילות ושוטרות שנפצעו בעת שלחמו בגבורה ב־7 באוקטובר, ולאחר מכן בעזה, לצד אזרחיות שנפגעו בפסטיבל הנובה וביישובי העוטף • לוותר על החלומות? לא בלקסיקון שלהן

"מאז 7 באוקטובר הגשמתי חלומות שבחיים לא ציפיתי שיהיו לי. לחזור מהשבי בחיים ולחבק שוב את סשה"

גם מי שלא מכיר את ספיר כהן לא יכול לפספס את הזוהר הקורן שבוקע מכל נים בגופה • האישה ששרדה 55 ימים בשבי נראית כמרחפת על ענן כשהיא אוחזת חזק בידו של אהובה סשה טרופנוב, ששב אליה אחרי 498 ימים בגיהינום • כעת יוכלו סוף־סוף לפקוד את הקבר של אביו שנרצח, שאליו לא הסכימה אמו ילנה לעלות לפני חזרתו • "את לא מבינה", כתבה במוצאי שבת, שעות ספורות לאחר שנחת בישראל, "אני צריכה זמן לעכל, מותשת, יום מטורף" • טל אריאל יקיר ליוותה אותה בתשעת החודשים שבהם נלחמה ללא הפסקה, עד שחיבקה אותו שוב

"התעלפתי": אמו של החטוף אלון אהל על הרגע ששבר אותה

מצבם של שלושת החטופים ששוחררו בשבת לא מותיר מקום לספק באשר לגיהינום שעובר אלון אהל במנהרות החמאס, אליהן נחטף מהמיגונית ברעים כשהוא פצוע ומדמם • הפסנתר שלו, שנותר לא מכוסה מאז שניגן בו בערב ה-6 באוקטובר, מסמל את התקווה של משפחתו, שקיבלה ממנו השבוע, בסמוך ליום הולדתו ה-24, אות חיים מרגש • "אני מקווה שהוא משמיע לעצמו מוזיקה בראש"

המחבל שאנס אותה איים: "יום יבוא, אשתחרר בעסקה ואגיע לקחת אותך לשכם" - עכשיו הוא יוצא לחופשי

הא היתה בת 19, חיילת־סוהרת צעירה בכלא גלבוע, כשהמחבל מחמוד עטאללה אנס אותה • כעת האסיר הביטחוני המסוכן שאיים עליה ש"יום אחד אשתחרר בעסקה - ואבוא לקחת אותך לשכם", צפוי לצאת לחופשי, חודש בלבד אחרי שהחל משפטו • "אני יודעת שהוא ייצור איתי קשר, ואני יודעת שהוא יחפש את הילד שלי", היא אומרת בפחד ודורשת מהמדינה להרחיק אותו מישראל

זוגתו של מתן צנגאוקר מבטיחה להיאבק עד אחרון החטופים - ומתארת איך היא מדמיינת את המפגש עימו

עסקת החטופים השנייה שיצאה לדרך מאפשרת לאילנה גריצ'ווסקי, בת הזוג של מתן צנגאוקר, קצת לנשום אך החשש שהעסקה תיעצר אחרי השלב הראשון - ושעשרות חטופים יישארו בגיהינום השבי - לא מרפה ממנה, מלווה בסיוטים שמדירים שינה מעיניה לילה־לילה • בראיון היא מספרת על הזוגיות שנרקמה בקיבוץ ניר עוז, על המאבק שהיא מובילה יחד עם אמו של מתן, עינב, ועל החלום לחבק את מתן ולבנות איתו מחדש את חייהם המשותפים • "ביחד נתחיל הכל מההתחלה, ביחד נתמודד עם הסיוטים בלילות, ביחד נצעק באמצע הלילה"

מסוחר סמים בגיל 13 אביאל הפך לוחם בסיירת – עכשיו הוא חזר למתקן הכליאה ששינה את חייו

הסדרה על סיפור חייו של הסטנדאפיסט דניאל חן האירה בזרקור את בני הנוער שנפלטים מכל המסגרות ומוצאים את עצמם במתקן הכליאה "אופק" • רגע לפני הפרק האחרון, חזרנו למקום עם הכלוא לשעבר אביאל לוי, פעם נער עבריין והיום לוחם אש ששירת בשנה האחרונה 300 ימי מילואים בעזה ובלבנון • "חדר פגז יש לכם", הוא אומר לנערים הכלואים שחלק ניכר מחייו הוא מקדיש לשיקומם, "יכולתי בקלות לסיים את חיי כאן, היתה לי הזכות להשתקם"

משפחות המפונים דורשות תשובות - ויש להן מה להגיד למי שמאשים אותן ב"נצלנות"

הנתונים קשים: 64 אלף תושבים פונו במלחמה מיישובי העוטף ומשדרות, ומהם חזרו לבתיהם 53 אלף • בצפון פונו יותר מ־68 אלף איש, ורק 11 אלף שבו הביתה • ארבע משפחות שנתלשו מחייהן בכפייה מספרות על קשיי החיים בצפיפות, על הגעגוע למה שנשאר מאחור ועל העלבון ביחס אליהן כ"נצלנים" • הפסקת האש גם היא לא ממש מצליחה להשקיט את החששות לגבי העתיד "מגיע לנו לקבל קצת חמלה והבנה, לא ביקשנו את הנדודים האלה"

"החלטתי להתגייס כדי ששום אזרח ישראלי לא יחווה את מה שעברתי": החלטה קטנה של מיאה ליימברג ב-6 באוקטובר שינתה את חייה לעד

החלטה אחת בלילה של 6 באוקטובר שינתה את חייה של מיאה ליימברג, שבמקום לחזור לישון בביתה נסעה לדודיה בקיבוץ ניר יצחק - וממנו נחטפה • תמונתה של מיאה יחד עם כלבתה בלה הפכה לסמל של עסקת החטופים שנחתמה לפני שנה, ומאז היא עושה כל שביכולתה כדי להמשיך בחייה • בראיון היא משתפת ברגעי האור שנתנו לה תקווה בשבי ("ראיתי את ההפגנות בכיכר החטופים והייתי בשוק מכמות האנשים. שמחתי שחושבים עלינו ושעושים הכל כדי לשחרר אותנו"), על הכעס כלפי המדינה ("מייד לאחר החטיפה חשבתי לעצמי שלא אשרת בצבא שהפקיר אותי. היום אני רוצה להתגייס לתפקיד משמעותי ביחידה טכנולוגית"), וגם על הרצון להתנתק מעזה ("אם אחשוב כל הזמן רק על 7 באוקטובר או על עזה, אני אפסיק לתפקד")

שבריר שנייה גורלי: ההחלטה הדרמטית של רפ"ק צגאי בקרבות 7 באוקטובר

הוא נלחם שעות מול מחבלי נוחבה, חילץ תחת אש תופת שוטרים ומבלים ממסיבת הנובה, נשבר ליד גופות שניים מחבריו ואז, בסביבות השעה 14:00, היה צריך להחליט אם הוא מסייע לקיבוץ בארי או נענה לקריאות מקיבוץ רעים • בקרב ברעים הציל את חייהם של שני שוטרים וחירף את נפשו כשזחל פעמיים מתחת למבנה ששימש חפ"ק המחבלים והשליך פנימה רימונים • "אני מודה על זה שנותרתי בחיים ויצאתי מהגיהינום", אומר רפ"ק ליג'עלם (מיכאל) צגאי שנה אחרי השבת ההיא, כשהוא חוזר לזירות המדממות שבהן לחם, "אבל אני לא גיבור. עשיתי את מה שמצופה ממני כשוטר וכלוחם"

זה עניין של זמן עד שלמשטרה יהיה 7 באוקטובר

פירוק להב 433, תודעת השירות לאזרח ואיכות ההכשרה: לאן מועדות פניו של הארגון האמון על ביטחון הפנים שלנו בעשור הקרוב? • השאלות רבות, כמעט מבהילות, אבל יש גם תשובות מבוססות, שמיושמות בהצלחה בעולם • "משטרות מובילות נשענות על מיקוד, למידת הבעיה ומניעה, ופחות על שיטת התגובה", מסבירים מומחים • ואילו הפסימיים שבהם מתעקשים: "גם בעוד כמה שנים המשטרה תהיה באותו מקום, יש מנטרה שעוברת ממפכ"ל למפכ"ל"

"ניצחתי את המוות ב־7 באוקטובר, אנצח גם את הסרטן": לרז פרי יש עכשיו רק תסריט אפשרי אחד לגבי עצמו

רז פרי לא תכנן ללכת למסיבת הנובה, אבל הצעיר שמתמודד עם מחלת הסרטן נענה לבקשת חבריו בדרך נקלע למתקפת חמאס ונמלט למיגונית סמוך למפלסים • שם, ביחד עם ארבעה ישראלים נוספים ותחת אש מקלעים ורימונים, נאבק בגבורה במחבל נוחבה, ספג כדור בבטנו, נפצע מרסיסים ונכווה קשות כשרץ בתוך שטח בוער להזעיק עזרה • מי שהיו איתו נרצחו בדם קר ("ייסורי המצפון לא יעזבו אותי לעולם"), ולצד הסיוטים והכאב שלא מרפים, הוא מתמקד כעת בקרב שהחל עוד קודם, מול האויב שבגופו • "הרופאים אמרו שלא אחיה, והנה אני עדיין עומד על הרגליים - ולא מתכוון לוותר"

השורד היחיד ממיגונית המוות: "גם מהחור הכי שחור שהייתי בו, התרוממתי ולמדתי ללכת"

מאז 7 באוקטובר סירב רז פרי לחזור לעוטף עזה או למיגונית המוות בקיבוץ מפלסים, שבה נרצחו ארבעה ישראלים והוא היחיד ששרד • כעת, לראשונה, הוא חוזר למקום שבו נלחם בידיים חשופות עם מחבל נוחבה ונפצע קשה כשרץ בשטח בוער להזעיק עזרה • הראיון המלא - במוסף ראש השנה ובאתר "ישראל היום"

חדורות מטרה: הצלפיות הנועזות שגורמות למחבלים בעזה לחשוב טוב-טוב לפני שהם מאיימים על כוחותינו

הן מסוככות מרחוק על הלוחמים בעזה, מנטרלות בירייה מדויקת מחבלים שמתקרבים, וליבן נחמץ כשהן רואות מבעד לכוונת אישה פלשתינית או ילדה בת 4, שנשלחות כפיתיון כדי "לגרות" לחיצה צה"לית על ההדק • סמ"ר (מיל') ש' וסמ"ר ל', שתי צלפיות מברדלס, חושפות את כניסתן לרצועה ככוח נשי שהתלווה ללוחמי נח"ל ושריון, ומספרות על סכנת החיים מול אויב שעושה מאמצים אדירים להשבית אותן, על האדרנלין שגורם להן לחזור להתייצב "בכל פעם שיקראו לנו", ועל הסיבה שהן מורחות בכוונה לק צבעוני על הציפורניים

"ידענו שאם נפספס מחבל, הוא ימשיך לעבר לוחמי החי"ר": צלפיות צה"ל נחשפות

סמ"ר (מיל') ש' (21) וסמ"ר ל' (20), צלפיות מגדוד ברדלס, חושפות לראשונה את התפקיד המאתגר ומספרות כיצד הרגישו כשחיסלו מחבלים בעזה • הראיון המלא – ביום שישי במוסף כפול ומיוחד של "שישבת" ובאתר "ישראל היום"

רצח מקרבה ראשונה: בתוך חדר החקירות של האמא הרוצחת מהרצליה

"היא צרחה, הדגימה בהנפת ידיים איך נעצה בו את הסכין, ואמרה 'עשיתי לו טק, טק, טק, טק'" • "בכל פעם שאני מוקפץ לשכונת גליל ים זה חוזר אלי. חלמתי על הילד והדם" • "נכנסנו לדירה שיש בה דם וריח של מוות, ומסביב תמונות משפחה ושל ליאם בגן" • "אתה שואל את עצמך איך בן אנוש עושה את מה שהיא עשתה. הרחמים שלי הם על הילד" • השוטר שהגיע ראשון לזירה וחוקריה של סיגל איצקוביץ, שרצחה באכזריות את בנה בן ה־6, משחזרים לראשונה את האירוע המטלטל ואת חקירת האם הרוצחת מהרצליה