עושים קולינריה ציונית: שלושה עסקי אוכל שמגישים את הדנ"א שלנו

לפני כעשר שנים נפל משה (מושיקו) דוינו במבצע "צוק איתן". מאז חיפשה אימו, רוחמה דוינו, דרך להנציח אותו. "מושיקו אהב מאוד לפנק, לארח, להאכיל, גם בבית וגם בבסיס, אז מאוד רציתי שההנצחה תהיה קשורה באוכל", היא מספרת. "ביקשתי מהרב השכונתי שלנו, אור זיו - הרב של חב"ד קטמון, שיעזור לי. אחרי כמה שנים הוא הגיע אלי ואמר: 'יש לי רעיון'".

השניים החליטו להקים יחד "פאן טראק". מעין פוד טראק שאיתו הם נוסעים לבסיסים בכל רחבי הארץ כדי להגיש לחיילים, לוחמים וללוחמות, ארוחות מפנקות. "הוא אמר לי: 'נעשה ארוחות גדולות עם מנגלים, סלטים, קינוחים וככה תוכלי להביא גם את המאכלים שמושיקו אהב לאכול", נזכרת דוינו. החזון התגשם לאחר מסע של גיוס תרומות ולפני כשנתיים התחיל הפאן טראק לפעול עם 87 מתנדבים ו-17,365 מנות שסופקו לחיילים וחיילות עד היום.

"לצערנו הרב, ב-7 באוקטובר הדרישה הפכה להיות הרבה יותר גבוהה. מצאנו את עצמנו נוסעים פעם, פעמיים ביום לבסיסים", אומרת דוינו, שמשתדלת להגיע עם המשאית לרבים מהאירועים הללו.

מה מניע אותך בעשייה המבורכת הזאת?

"לבוא לספר על מושיקו ולראות את האושר של החיילים והחיילות כשאנחנו נמצאים איתם. יש בזה משהו מהרוח שלו - ככה הוא היה. הוא שירת בהנדסה קרבית והצמ"הייניקים ידועים כאוכלי בשר ופותחי מנגלים - מספרים שהוא היה פותח מנגל בבסיס, ומפנק ככה את כולם", אומרת דוינו בקול מעט שבור ומוסיפה: "החיילים שלנו, החיילות שלנו - הם בעצם הציונות שלנו. אנחנו נלחמים כדי להגן על הארץ, על המדינה שלנו, על עצם היותנו יהודים. אומרים שהצבא צועד על קיבתו ואני לא חושבת שיש דבר ציוני יותר מלפנק את הלוחמים והלוחמות שלנו. ככה אני מרגישה שאני עושה משהו למען המדינה".

"אנחנו ממשיכים להיות פה" - בר היין "ארגמן" בניר עם

לא רבים מחברי קיבוץ ניר עם חזרו ליישוב מאז ה-7 באוקטובר, רק כמה עשרות מאכלסים אותו בימים אלה. ובכל זאת, אפשר להגיע אליו בימי שישי ושבת כדי ליהנות קצת מהווייב המיוחד שיש לבר היין "ארגמן".

את המקום פתח עופר ליברמן יחד עם שתי בנותיו הבכורות לפני כשנה וחצי משתי סיבות "אני אוהב יין ואני אוהב אנשים. זה מקום שמשלב את שניהם", הוא אומר. היום בתו עדן ליברמן מנהלת את המקום. לצד פיצה ופלטות של גבינות מקיבוץ בארי, אפשר לשתות כאן יין מצוין מחמישה יקבי בוטיק ישראלים: "רמות נפתלי", "לה פורה בלאנש" בחבל יתיר, "כרם ברק" שנמצא במושב בקוע בגבול הרי יהודה, "יקב גלאי", שנמצא בניר עקיבא ויקב "כרמים".

"יצא שיש כאן יינות ממגוון אזורים בארץ - גליל עליון, הרי ירושלים, אזור צפון הנגב ודרום הר חברון", אומר ליברמן ומוסיף: "אני יודע שאם אני אביא יינות מיובאים אני ארוויח הרבה יותר, אבל האג'נדה היא ציונות. אם הגעת ולא הכרת אף יקב שאני מוכר את היין שלו, מבחינתי ניצחתי".

כבר בחודש נובמבר 2023 חזרו ליברמן ואשתו לקיבוץ שעודנו מפונה. הם הורים לארבע בנות, השלישית מבינהן היא ענבל ליברמן, שהתפרסמה בזכות סיפור האומץ והתעוזה שלה ב-7 באוקטובר כרבש"צית של הקיבוץ. "את המקום החלטתי לפתוח לפני ארבעה חודשים. אמרתי לעצמי: 'מי שרוצה יבוא, מי שלא, לא'. כמובן, לא עשיתי מסיבה גדולה, אבל אנשים צריכים אסקפיזם וזה כיף לי גם אם יגיעו רק שלושה או ארבעה אנשים", אומר ליברמן. בינתיים ישנן שבתות בהן מגיעים בין 60-80 ויש כאלה בהן תמצאו בבר רק עשרה. "זה תלוי במזג האוויר ובדיווחים על המצב הביטחוני", הוא מסכם.

אתה מרגיש שיש קשר בין פתיחת המקום לבין עשייה ציונית?

"בוודאי. אני חי בניר עם - זאת ציונות. יש לי דגל ישראל תלוי בבית מאז ומעולם. ככה גם חינכתי את הבנות שלי. מבחינתי המשמעות היא, שגם בתקופה הזאת באזור שלנו, אנחנו פה. אנחנו ממשיכים להיות פה, אנחנו חיים את המקום, אנחנו ממשיכים לפתח את המקום".

"אי אפשר שכל ישראל תהיה בין חדרה לגדרה" - "מדבר יין" 

"מדבר יין" הוא בר יין במצפה רמון, שמציע רק יינות מהמדבר הישראלי שנפרש מעוטף עזה ועד אילת. את המקום פתח לפני כשנה וחצי גבריאל טנא (29), שעלה לארץ מקוסטה ריקה כדי להתגייס לצה"ל והחליט להישאר ללמוד באוניברסיטת בן גוריון ולעבור להתגורר במצפה רמון, יחד עם שחר סבן (25), שהגיעה למצפה רמון לפני כשלוש שנים מעכו. שניהם חלמו ליישב את הנגב ולפתח בו את תחום היין.

"אנחנו צעירים שעברו למצפה רמון ולאט לאט התגלגלו להיות יזמים ולפתוח מקום ברובה הבשמים של מצפה רמון - עיירה שאין בה יותר מדי דברים. הלקוחות שלנו מגיעים בעיקר מתיירות פנים ואין יותר מדי קהל, למרות שבתקופה האחרונה המקום פרח בגלל המצב", אומר טנא ומוסיף ש"מבחינה כלכלית ועסקית זה אולי לא הדבר המתבקש, אבל זה חלק מחזון גדול יותר. אפשר לפתוח בר יין בתל אביב וכנראה שיהיה לו טראפיק די גדול, אבל אי אפשר שכל ישראל תהיה בין חדרה לגדרה. זה פשוט לא אפשרי בטווח הארוך, ומישהו צריך להתחיל את זה".

היין שהם מגישים במקום הוא יין שגדל ובוקבק בנגב, בין הגבולות של ערד במזרח עוטף עזה במערב ועד ליקב הים האדום באילת. "יש מעל שלושים יקבים היום בנגב והרוב המוחלט נמצא אצלנו במדפים", אומר טנא ומוסיף: "אני חושב שאנחנו המקום היחידי בכל ישראל ואולי אפילו בעולם שמאגד יין מדברי. זה חשוב לנו כי אזור היין הזה הוא שלנו והוא מלווה בהיסטוריה. גם לפני 1300 גידלו כאן יין ועכשיו מגדלים כרמים באותם המקומות".

לצד היין תמצאו אוכל קל דוגמת קישים, לזניות ופלטות גבינות. "חוץ מזה אפשר למצוא כאן גם אומנות מקומית, שמני זית ועוד. אנחנו מעלים פה גם הופעות של מוזיקאים מהאזור ותערוכות בשיתוף עם בית ספר לאומנויות שממוקם בירוחם", מוסיף טנא.

עם איזה אתגרים התמודדתם?

"האתגר הכי גדול בלעבור למצפה הוא הפרנסה. אין הרבה עבודות איכותיות במצפה רמון. אני חושב שעידוד יזמות יכול למשוך הרבה יותר צעירים לגור כאן".