בשיתוף מא"י מיחזור אלקטרוניקה
בפרק זה אירחה דנה רון את גלעד בן צבי, מנהל המעבדה האנטומולוגית לאקולוגיה יישומית במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב. השניים דיברו על הדרכים לזהות את נמלת האש, הרשויות שמנסות להתמודד עם המטרד, והמאכל המפתיע שעוזר לאתר אותה.
לעין האנושית קשה עד בלתי אפשרי לזהות אותה, שכן גודלה הוא כמילימטר וחצי בלבד. אבל אם בכל זאת הצלחתם לזהות אחת, ככל הנראה זיהיתם קבוצה שלמה. חפשו את המאפיינים הנוספים שכוללים הליכה איטית במיוחד וצבע ג'ינג'י, אם הנמלה שזיהיתם עונה על כל המרכיבים הללו – היזהרו, סיכוי טוב שזוהי נמלת האש.
הנמלה, שכנראה יובאה לראשונה ארצה במשלוח בולי עץ מדרום אמריקה בסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת, היא מין פולש. המשמעות היא שברגע שהיא פולשת למקום חדש, כל הנמלים מתרבות – ובניגוד למה שקורה אצל זנים אחרים של נמלים, הן משתפות פעולה ומקימות מושבת על אחת גדולה.
נמלת האש נעשתה נפוצה יותר, בעיקר בקיץ האחרון, בעקבות שורה של חופים ברחבי הארץ אליהן היא הגיעה, בנוסף לכ-700 ישובים הסובלים מנוכחותה. חלק מהמבלים בחופי כפר נחום או באיזור עין גב, יכולים להעיד שנעקצו מנמלת האש, והתחושה לא נעימה בכלל.
הימצאותה איננה גזירת גורל, וקיימות דרכים להפחית אותה, כמו חומרי הדברה למיניהם – אבל קשה מאוד להיפטר ממנה לחלוטין.
הנתונים על תפוצת נמלת האש נשמעים מלחיצים, כאשר לא יהיה מופרך לציין, טוען גלעד בן צבי, אורח הפרק, כי רוב יישובי ישראל נגועים בה. יתר על כן, הרוב המכריע של משתלות ישראל נגועות – והסיבה לכך היא הקלות בה הן מועברות ממקום למקום. חומרי גינון, עציצים, קומפוסט – כל אלו חומרים המוליכים בתוכם את הנמלה. מכאן, שאם רכשתם עציץ לאחרונה – סיכוי סביר ביותר כי נמצאת בו נמלת אש. כיצד ניתן לבחון את העניין? הפתרון מגיע מכיוון לא צפוי.
"אדם שרוצה לבדוק האם בביתו יש נמלי אש", אומר בן צבי, "צריך להניח שקית במבה בנקודה מוצלת בבית, ואחרי כשעה לבחון את מצב הבמבה." כך נוכל לזהות אם הכנסנו הביתה נמלת אש, ובמידת הצורך להזמין הדברה. סוד הבמבה התגלה בחו"ל, כאשר בבדיקות שנעשו התגלה כי לנמלת האש יש חיבה בלתי מוסברת לחמאת בוטנים.
ומה עושים במידה וזיהיתם נמלת אש? המדינה מבקשת שתדווחו, וכך תעזרו למנוע התפשטות. אך הבעיה היא עמוקה הרבה יותר – הפיקוח על המכס אינו מספק.
נמלת האש היא רק דוגמה אחת לזנים פולשים רבים שממשיכים לחדור ארצה מדי שנה. הדוגמה הקלאסית היא ניו זילנד, שם בודקים בקפידה כל גרגר אדמה בנעליים של תייר שרוצה להיכנס למדינה. הניו זילנדים למדו את זה על בשרם, ומשקיעים מספיק משאבים כדי להתמודד עם הנושא. ולנו? נותר רק ללמוד.
בשיתוף מא"י מיחזור אלקטרוניקה
