מי המציא את הנשיקות, ולמה? התשובה מפתיעה

מחקר חדש מאוניברסיטת וורוויק בבריטניה מציע תיאוריה מפתיעה באשר למקורן של נשיקות: התנהגות שהתפתחה מהקופים. נעזרנו ב-Claude כדי ללמוד איך נשיקות נוצרו.

המחקר, שפורסם בכתב העת Evolutionary Anthropology בחודש שעבר, מציג תיאוריה שמאירה באור חדש את אחת ההתנהגויות האנושיות האינטימיות ביותר. פרופ' אדריאנו למיירה וצוותו טוענים כי לנשיקה שורשים קדומים, לאחר שבחנו את ההתנהגויות החברתיות של שימפנזות ובּוֹנוֹבּוֹ – בעלי החיים היחידים מלבדנו שמבצעים פעולות דומות לנשיקה.

לדבריהם, הנשיקה התפתחה בהדרגה. זה החל בהתנהגויות חברתיות ליצירת קשרים, שכללו הבלטת שפתיים ויניקה קלה להסרת לכלוך מגופו של עמית ללהקה. עם התמעטות השיער בגוף האדם, פחת הצורך בביצוע הפעולה הזו לטיפוח פיזי. עם זאת, היא הפכה למחווה סמלית לקרבה ושימרה את התפקיד החברתי של חיזוק קשרים, גם כשהפונקציה ההיגיינית נעלמה.

המחקר מדגיש כי רק שימפנזים ובונובוס, קרובינו האבולוציוניים הקרובים ביותר, מתנשקים כמו בני אדם. בעלי חיים אחרים מפגינים התנהגויות חברתיות שונות לחלוטין. לדוגמה, קופי קפוצ'ין מביעים חיבה על ידי תחיבת אצבעות בעיניים ובנחיריים של חבריהם.

גם בקרב בני אדם, נשיקה אינה רק מחווה רומנטית; מחקר משנת 2015 שפורסם ב-American Anthropologist ובחן 168 תרבויות גילה כי רק 46% מהן רואות בנשיקה מחווה רומנטית. יתר על כן, רוב תרבויות הציידים-לקטים אינן מתנשקות כלל, וחלקן אף רואות בכך מעשה דוחה. כמו כן, נמצאו תתי-פירושים שונים לנשיקות: למשל, ברומא העתיקה הבחינו בין שלושה סוגי נשיקות – ה"אוסקולום" (נשיקת לחי), ה"בסיום" (נשיקת שפתיים לא ארוטית) וה"סביום" (נשיקה ארוטית); באירופה נהוגות שתיים או שלוש נשיקות לחי כברכה, בעוד שבבלגיה מסתפקים באחת; בעומאן, לחיצת יד בין גברים עשויה להסתיים בנשיקה מהירה על האף.

החוקרים ממליצים על כיווני מחקר עתידיים, כולל תיעוד מפורט של התנהגויות טיפוח בקופים גדולים, בחינת דפוסי טיפוח באוכלוסיות עם עובי פרווה שונה ומעקב אחר ההתפתחות האבולוציונית של התנהגות הנשיקה. הם מדגישים את הצורך להיגמל מ"אתנוצנטריות מערבית" בהבנת התנהגויות אנושיות נפוצות. כפי שתחיבת אצבע באף נראית מוזרה לנו אך טבעית לקוף קפוצ'ין, כך הנשיקה – שנראית לנו טבעית – עשויה להיראות מוזרה בתרבויות אחרות.