כמעט לכל בעלי החיים בטבע יש זנב. כמעט. יוצאי הדופן הם קופי אדם ובני אדם. במשך דורות, השאלה מה גרם לשני האחרונים לאבד את הזנב של בני דודים פרימיטיביים יותר סיקרנה מדענים. כעת, מחקר חדש חושף מוטציה גנטית שעשויה להסביר את התופעה. נעזרנו ב-Claude כדי לגלות את התשובה.
המחקר, שפורסם ב-Nature בשבוע שעבר על ידי חוקרים מבית הספר לרפואה על שם גרוסמן באוניברסיטת ניו-יורק, זיהה מקטע של DNA הקיים בגנום של בני אדם, שימפנזים, גורילות וקופי אדם אחרים, אך בולט בהיעדרו בקופים בעלי זנב. מקטע זה, הנקרא AluY, ממוקם באזור המפקח על גן בשם TBXT – בקר ידוע של התפתחות זנב.
כאשר הצוות השתמש בטכנולוגיה לעריכת גנים כדי להכניס את מקטע AluY לגן ה-TBXT של עכברים, צמיחת הזנב נפגמה או נעלמה לחלוטין. הדבר אישש את חשדם של החוקרים כי המקטע הזה הוא שהביא לכך שלבני אדם והקופים הקרובים אליהם אין זנבות. זאת למרות שלפרימטים הקדמונים מהם התפתחו כל המינים הללו לפני כ-25 מיליון שנה היו זנבות.
"המחקר שלנו מתחיל להסביר כיצד האבולוציה הסירה את הזנב שלנו – שאלה שסקרנה אותי מאז שהייתי צעיר", אמר המחבר הראשי, בֹּו שיה, שכיום משמש חוקר בהרווארד ובמכון ברוד.
למרות גילוי המקור לשינוי, הסיבה להתרחשותו נותרה לא ברורה. יש טוענים כי ההיפטרות מהזנב סיפקה יתרון אבולוציוני לחיים על הקרקע לעומת חיים על עצים. מצד שני, היא הגיעה עם מחיר: החוקרים הבחינו בכך שהחדרת המקטע ל-TBXT בעכברים קשורה גם לעלייה קלה במומים בתעלה העצבית, כמו עמוד השדרה.
"ניסויים עתידיים יבחנו אם השינוי הגנטי הזה, שתורם לאובדן הזנב, גם העלה את הסיכון למומים מולדים בצינור העצבי בבני אדם", אמר המחבר השותף איתי ינאי (שכפי שאפשר להבין משמו, הוא ישראלי, ועבד בעבר במכון וייצמן ובטכניון).
בעוד ש-TBXT אינו הגן היחיד המעורב בהתפתחות הזנב, המחקר מספק ראיות משכנעות לכך שהחדרה אקראית של אלמנטים גנטיים ניידים יכולה להיות בעלת השפעות דרמטיות על תהליכים עובריים ושינויים מורפולוגיים גדולים לאורך זמן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו