הדרישה לוועדת חקירה ממלכתית: מה הנרטיב שאנו מנסים ליצור?

אנו מתחילים להתוודע לסדרת תחקירים שערך הצבא על 7 באוקטובר. הסיפורים מצמררים, ועומק הכאוס והטעויות שאנו נחשפים אליהם מותיר אותנו חסרי אונים ופעורי פה. הדרישות לוועדת חקירה ממלכתית גוברות. כגודל הטרגדיה הקולקטיבית, כך חוזק הזעקה לאמת שתתגלה ותסביר את הסיבות לטבח ולמחדלים של הצבא והדרג המדיני.

בהנחה שאכן אשמה ואחריות תילקח, וכבר נלקחה על ידי שר הביטחון לשעבר, הרמטכ"ל הרצי הלוי ואלופים אחרים, לאיזו מטרה אנחנו חותרים? מה התועלת שהאחריות הזו תביא לנו? כבני אדם, איננו חיים בעובדות אלא בסיפורים. כל אחד עוטף את העובדות בסיפור שמתאים לו, מנחם אותו, נותן מענה לשאלות שלא תבואנה על סיפוקן לעולם, ואולי אפילו יוצר תקווה. כשם שאנו שונים כך הסיפורים שלנו שונים, גם לנוכח אותן עובדות.

החתירה הבלתי נלאית למציאת אשמים צריכה להעלות שאלה קריטית: "מה הנרטיב שאנו מנסים ליצור?"

על העובדה שהיו כאן כשלים חמורים אין עוררים. על העובדה שמנהיגינו כשלו אין מחלוקת. על הצורך בלקיחת אחריות, גם לא נתווכח. ואז מה? לאיזה סיפור זה מוביל אותנו? הסיכון האמיתי נמצא לא באמת שתיחשף, אלא בסיפור שניצור סביבה או בחוסר האונים שהיא עלולה ליצור. האמת הזו שאנחנו מחפשים היא הבסיס לעתידנו המשותף. לאיזה עתיד אנחנו חותרים?

האם אנחנו מנסים לחזור ל־6 באוקטובר או יוצרים סיפור אחר? היכן הדרישה לחקירה משתלבת בפרק הבא בסיפור של העם היהודי במדינת ישראל?

לעיתים החתירה הבלתי נלאית מנותקת משאלת הסיפור, ואיתו העתיד שאנו מנסים לייצר, ובסבירות גבוהה נמצא את עצמנו עם דוחות חקירה שיותירו אותנו בתדהמה על מחדלי העבר ובלי תקווה לעתיד. נתמקד בהאשמות ובהפניות אצבע שישאירו אותנו בתוך סיפור טרגי של עבר והווה בלתי ניתנים לשינוי. אנחנו נקבע את הטרגדיה ואת הרדיפה הבלתי פוסקת אחרי האשמים (ולכל צד בפוליטיקה הישראלית יש את רשימת האשמים שלו), נחייב בקורבנות אך ניכשל בצוואה האמיתית שהנופלים השאירו לנו ושהפצועים בגופם ובנפשם דורשים מאיתנו - להתקיים ולחיות יחד מתוך שיתוף ומשמעות. 

האם אנחנו מנסים לחזור ל־6 באוקטובר או יוצרים סיפור אחר? היכן הדרישה לחקירה משתלבת בפרק הבא בסיפור של העם היהודי במדינת ישראל?

השאלה החשובה שכל דורש חקירה צריך להתמודד איתה היא לא מה האמת, אלא מה אני מתכוון לעשות באותה אמת. לאיזה סיפור אני מתכוון לשייך אותה, מה תהיה השפעת האמת על קיומנו העתידי.

יש הטוענים שהאמת משחררת. במקרים רבים היא כואבת עד היסוד ולא ניתן להתפרק מכבליה המייסרים.  אנשים עם אמת אך בלי תקווה ועתיד מוצאים את עצמם לא אחת במלכוד 22 של כאב האשמה, תסכול, וחוזר חלילה. לופ של חיים כמו בסרט "Groundhog Day", שבו הגיבורים חיים אותו היום לאורך זמן ולא מצליחים לצאת מלופ בלתי נגמר.

בהיעדר פרק חדש הנבנה על הכאב אך מייצר תקווה, אנו עלולים למצוא את עצמנו משחזרים את הפרק הישן אך חווים אותו עם יותר אובדן וכאב.

הכישלון האמיתי שלנו לא יהיה חוסר חקירה ודרישה, בתחום הזה פיתחנו יכולות שלא מתחרות בשום אומה בעולם. הכישלון האמיתי יהיה אם ננתב את האמת לשירות קיום של הקורבנות, אם נהפוך לעם של מאשימים ונמסד את הפערים בסיפורים שכל אחד ייצור מהאמת הכואבת שתיחשף. אך יש אפשרות אחרת שבה נתעלה בזכות האמת הזו שנגלה, על כל כאביה, וניצור עם של גיבורי־על גם כשאנו יודעים שאנחנו ומנהיגינו לא מושלמים ושהאויב ממשיך לשנוא את הערכים שלנו.

כדי להפוך לקורבנות אין לנו צורך לעשות דבר - זו ברירת מחדל אצל בני אדם החווים טרגדיה. להפוך לגיבורי־על מצריך בחירה, החלטה ברורה שלמרות הכאב והתדהמה - האמת תשרת תקווה חדשה אשר נצרבה בחוסן שנוצר מקורבנות החללים, הפצועים, החטופים וכל עם ישראל.

הכותב הוא מומחה עולמי לתהליכי שינוי ומחבר הספר "ליצור את סיפור חייך", הוצאת מטר, 2025