סעודיה חשובה, אבל עזה חשובה יותר

הנשיא טראמפ הכריז, עוד בטרם כניסתו לבית הלבן, כי המשימה המרכזית הניצבת בפניו במזרח התיכון היא קידומו של הסכם שלום בין ישראל לבין ערב הסעודית - הסכם שירחיב ואף ישלים את "הסכמי אברהם", שאותם הצליח להשיג בשלהי הקדנציה הקודמת שלו.

בעיני טראמפ מדובר ב"עסקת המאה" משופרת, שאותה ניסה לקדם בלא הצלחה בעשור הקודם ושבמסגרתה קיווה לפתור את הסכסוך הישראלי־פלשתיני. ובעצם מדובר לא "בעסקת המאה" אלא ב"עסקת הטריליון", שהרי טראמפ מקווה שהסכם שלום ישראלי־סעודי יביא להשקעות ולקניות סעודיות בהיקף של טריליון דולר בארה"ב, בעיקר בתחום תעשיות הנשק והאנרגיה.

אין כל ספק שעבור ישראל יהווה הסכם שלום עם סעודיה הישג בעל חשיבות, שיחזק מאוד את מעמדה האזורי והבינלאומי. הסכם שכזה עשוי גם להיות בבחינת מסמר נוסף בארון המתים של הדרישה הפלשתינית, הנהנית מתמיכה בינלאומית רחבה, להקים מדינה עצמאית ביו"ש ובעזה.

גם ממשל ביידן ביקש לקדם הסכם בין ישראל לבין סעודיה, ועל פי מקורות אמריקניים עמדו שתי המדינות בקיץ 2023 על סיפה של פריצת דרך במגעים ביניהן. אלא שאז באה מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס ב־7 באוקטובר, שעליה הורה יחיא סינוואר, בין היתר בשל רצונו למנוע השגת הסכם שלום שכזה, מחשש שיפגע בחמאס ובציר הרשע האיראני הניצב מאחוריו.

אלא שמתקפת הטרור של חמאס וכל מה שבא בעקבותיה הם הוכחה לא רק לחשיבות הרבה של הסכם ישראלי־סעודי וליתרונות הגדולים הטמונים בו עבור ישראל, אלא גם למגבלותיו ולחולשותיו. שהרי ההתקדמות בדרך להסכם, ועוד קודם לכן - הסכמי אברהם שנחתמו עוד בספטמבר 2020, לא מנעו את מתקפת חמאס ואת התרחבות הלחימה אל כל רחבי המזרח התיכון (החל בלבנון ובסוריה, עבור בעיראק ובתימן, וכלה באיראן עצמה). ברגע האמת אף הפכו הסכמי אברהם לכאלו שאינם שווים הרבה יותר מן הנייר שעליו נכתבו ונחתמו.

ההסכמים שרדו אמנם את המלחמה, ובכך יש כדי להעיד על עומק האינטרס של מדינות ערב לשמר ולקדם את היחסים עם ישראל, אבל הם הביאו תועלת מועטה לישראל במלחמת הקיום שנכפתה עליה. במלחמה זו היא גברה על אויביה לא בשל הסכמי אברהם, אלא בגלל עוצמתה הצבאית וגבורת לוחמיה, כמו גם הגיבוי שקיבלה מארה"ב.

אסור להתמסר לאשליה כאילו אנו ניצבים בפני מזרח תיכון חדש, נטול אתגרים ואיומים. מזרח תיכון כזה לא הפציע, למרות התקוות וההבטחות, לא אחרי החתימה על הסכמי אוסלו, לא לאחר שנחתמו הסכמי אברהם - ולא יפציע גם לאחר שיחתם הסכם עם סעודיה.

כל זה צריך ללמד אותנו שעם כל החשיבות שיש לייחס להסכמי אברהם או להסכם שבדרך עם הסעודים - במזרח התיכון אין קיצורי דרך. לא ניתן לעקוף או לטאטא אל מתחת לשטיח בעיות יסוד קיומיות, דוגמת שאלת עתיד יו"ש ועזה, האיום שמציב לנו חיזבאללה בלבנון וכמובן האיום האיראני. בעיות אלו לא תיעלמנה או תיפתרנה מעצמן, בין שנחתום ובין שלא נחתום על הסכם עם סעודיה. הדרך שבה נתמודד עימן היא שתקבע את עתידנו, לא פחות ואולי יותר מקידום יחסינו עם שכנותינו הערביות.

על ישראל לנצל את ההזדמנות שפותח בפניה טראמפ לקדם שלום עם סעודיה, אבל לא בכל מחיר. ודאי שלא במחיר קיצורי דרך, דהיינו הסדרים שאינם כוללים פתרון שורש אמיתי לבעיות היסוד שלנו, הסדרים והבנות שיסימו את הלחימה, אך לא בהכרח את המלחמה נגד חמאס בעזה, נגד חיזבאללה בלבנון ונגד איראן.

אסור גם להתמסר לאשליה כאילו אנו ניצבים בפני מזרח תיכון חדש, נטול אתגרים ואיומים. מזרח תיכון כזה לא הפציע, למרות התקוות וההבטחות, לא אחרי החתימה על הסכמי אוסלו, לא לאחר שנחתמו הסכמי אברהם - ולא יפציע גם לאחר שיחתם הסכם עם סעודיה.

על ישראל לנוע אפוא בשני צירים מקבילים ולהתנגד לכל זיקה או תלות ביניהם:

מחד, קידומו של הסכם שלום עם סעודיה, ומאידך, טיפול שורש בבעיות יסוד קיומיות שלנו בחזיתות המאבק שלאורך גבולנו ולמול איראן.