המודל הארגנטינאי: שלום, חאבייר

השינויים המסחררים בארה"ב ובעולם כולו עם תחילת כהונתו השנייה של דונלד טראמפ תפסו את מלוא תשומת הלב והשאירו בצל את העשייה של נון־קונפורמיסט אחר, נשיא ארגנטינה חאבייר מיליי. עם כל הכבוד לארה"ב, ראוי שהישגיו של מיליי, המכהן בתפקיד קצת יותר משנה, ייוודעו ברבים. כדי ללמוד מהם, מן הדרך שהובילה אליהם, וגם כדי להשתכנע שנחישות הופכת את הבלתי מושג - לאפשרי.

מיליי הפך את ארגנטינה למעבדה של יישום תפיסות השוק החופשי, בלי פשרות וויתורים. המדינה שקיבל לידיו היתה על סף התרסקות. מגזר ציבורי ענק ובלתי יעיל, אינפלציה על סטרואידים וגירעון עצום דרדרו את ארגנטינה לעוני, למיתון מתמשך, לבריחת משקיעים ולחובות. חוליים של סוציאליזם ארגנטינאי איימו להכריע אותה סופית.

כמו רופא טוב, הוא רשם למדינתו תרופות מרות אך מצילות חיים, והחשובות שבהן נועדו לקצץ באופן דרמטי בהוצאות מיותרות ולשחרר את המדינה מכבלי ביורוקרטיה. הוא חתם על צו המבטל כ־380 אלף תקנות רגולציה בתחומים שונים, סגר יותר מחצי ממשרדי הממשלה, פיטר רבבות עובדי מדינה לא נחוצים, וניגש באומץ להפריט חברות ממשלתיות.

כצפוי, מתנגדיו ניסו להכשיל אותו באמצעות הפגנות, השבתות, הכפשות ועוד, המוכרות גם במחוזותינו ואשר הוכחו כיעילות מאוד בהגנה על קבוצה פריבילגית שבעה שרפורמות מאיימות להזיז לה את הגבינה. אלא שמיליי לא נרתע, לא נסוג, ואף קיבל מוטיבציה נוספת להוביל את השינוי.

בחלוף שנה, תוצאות מדיניותו מדהימות לטובה אפילו את מתנגדיו. האינפלציה ירדה דרסטית, ומרוץ מחירי המזון נבלם. האחריות הפיסקלית עשתה את שלה, ובמקום להגדיל את הגירעון ולשקוע בחובות - ארגנטינה החלה לשגשג. האמון בכלכלה הארגנטינאית חזר, ועימו חזרו ההשקעות. הפקת הנפט והגז עלתה, תוך חיסכון במט"ח ובייצור של עצמאות אנרגטית. ומעל לכל, לארגנטינאים חזרה התקווה, ולמיליי יש שיעורי תמיכה חסרי תקדים, אף על פי שהוביל תוכנית קיצוצים חסרת תקדים. למיליי יש עוד הרבה עבודה, אך הניסוי האמיץ במעבדה הארגנטינאית מוכיח שדרך החירות הכלכלית עובדת.

מיליי החזיר את השפיות לא רק לכלכלה. הוא השליך לאשפה את האידיאולוגיה הווקיסטית של השמאל, לפני שזו שללה מבני עמו את חופש המחשבה ושטפה להם את המוח בפרופגנדה ניאו־מרקסיסטית. הוא הוציא את ארגנטינה מן החיבוק של משטרים רודניים של ונצואלה, קובה ורוסיה, והחזיר אותה לחיקו של העולם החופשי בהובלת ארה"ב.

אך טבעי שמיליי תומך ללא סייג בישראל, וארגנטינה בהנהגתו עומדת לצידנו, בשעה שמדינות דרום אמריקה שנשלטות בידי מנהיגים מהשמאל תומכות בברברים החפצים בהשמדת ישראל. גם בהקשר זה מושג המפתח הוא חירות.

הנשיא הארגנטינאי, שנוהג לחתום את הנאומים בקריאה "!¡Viva la libertad, carajo" ("תחי החירות, לעזאזל!") יודע להבחין מי במזרח התיכון באמת מגן על הערך המקודש, ולא קונה את הלוקש שהיהודים הם כובשים בארצם, ושוחטי היהודים הם לוחמי חופש.