ביום שלישי בערב אירע פיגוע דקירה בנחלת בנימין, אירוע הטרור השני שמתרחש בדרום תל אביב השבוע. הטרוריסט, אזרח אמריקני ממוצא מרוקאי, נכנס לישראל רק שלושה ימים קודם. בקרי הגבול בנתב"ג התריעו על מסוכנות וביקשו שלא להכניסו לישראל, אנשי שב"כ אישרו את כניסתו. למה? אולי בקרוב נדע את העובדות. נראה שגופי הביטחון בישראל מתקשים לאתר את "תיירות הג'יהאד" בשל ניסיון להמשיך למסגר את הטרור הפלשתיני כמאבק לאומי של התנגדות.
לג'יהאד משמעויות שונות באסלאם, ובימינו המונח מצומצם למלחמת קודש רצחנית. התופעה הבינלאומית של תיירות הג'יהאד היתה אבן דרך בתהליך שבו הפכו מלחמות הג'יהאד ממאבקים מקומיים לשחרור לאומי, לתנועה גלובלית מאוחדת עם פעילים בכל העולם.
המאבק הפלשתיני אף הוא ממוסגר היום כחלק מהג'יהאד העולמי, אף שהחל כמאבק לאומי חילוני להגדרה עצמית ולסיום הכיבוש הישראלי. התנועות החילוניות פת"ח ואש"ף עדיין מנסות לאחוז בנרטיב לאומי, אך לעיניים מערביות זה נראה כמו עטיפה ריקה ויפה. הציבור הפלשתיני מזמן הלך לכיוון אחר - עובדה שברש"פ לא נערכו בחירות כמעט 20 שנה.
אפשר לנסות להסתיר את זה תחת רעיונות אוניברסליים, קריאה להתנערות מדיכוי או מאבק בכיבוש. אבל לתנועות השמאל יהיה קשה להמשיך לעצום עיניים מול השימוש במאבק הלאומי הפלשתיני ככלי בלבד במלחמת הקודש הדתית של מוסלמים ביהודים ובכופרים אחרים
הג'יהאד האסלאמי הפלשתיני מסמל יותר מכל הארגונים את החיבור בין המאבק הלאומי הפלשתיני לבין הג'יהאד העולמי. בדומה לתפיסה בשמאל הרדיקלי, גם הארגון הפונדמנטליסטי חותר לשחרור הנכבש, המוסלמים, מהכוח האימפריאליסטי - המערב וישראל.
לא כל הפלשתינים תומכים במסגרת דתית למאבק, ביניהם קבוצות נוצריות, חילוניות ומוסלמיות מתונות, אבל רוב הציבור עדיין תומך בחמאס, שלוחה פלשתינית של האחים המוסלמים. ביו"ש וגם בעזה, אחרי החורבן וחיסול הנהגת הארגון, רוב התושבים תומכים בתנועה שמלכתחילה ראתה את המאבק הפלשתיני כמלחמת קודש לשחרור אדמות מוסלמיות.
הדור הפלשתיני הצעיר נולד לאידיאולוגיה של ג'יהאד אסלאמי שחוסה תחת נרטיב מגובש של "התנגדות". רק לחשוב על היקף כוח האדם הנדרש כדי לבנות מאות קילומטרים של מנהרות מצוידות; כמה אנשים נדרשו לעבוד בייצור אמצעי הלחימה, כמה שימשו נהגים, בנאים, מהנדסים; כמה החזיקו בביתם נשקים מגוונים, פתחים למנהרות מתחת למיטות תינוק וספרות נאצית עם הדגשות במרקר.
השאיפה הלאומית כבר אינה הכוח המניע של המאבק הפלשתיני, ואולי מעולם לא היתה. המוסדות המדינתיים הקיימים מתועלים לטרור, ובסופה של מלחמת הקודש לא ניצבת מדינה פלשתינית עצמאית, אלא כוח ג'יהאדיסטי שהוא חלק מהג'יהאד העולמי.
רעיון ה"התנגדות״ הלאומית הפלשתינית נשען על תיאוריות פוסט-קולוניאליות, שתופסות את הפלשתינים כקורבן מוחלט של כוח מערבי אימפריאליסטי. הכוח שמולו התגבש "ציר ההתנגדות" הוא ישראל והיהודים, המכונים באופן מניפולטיבי - הציונות.
דבריה האחרונים של חברת הכנסת לשעבר חנין זועבי הם דוגמה להלך המחשבה הרווח בתנועות הפלשתיניות הלאומיות ובשמאל הרדיקלי בישראל. זועבי, אישה חילונית, הסבירה לנוכחים בכנס כלשהו בווינה שב-7 באוקטובר לא חמאס התנגד, אלא העם הפלשתיני. מחבלי הנוחבה לא פלשו, אלא בעצם נכנסו לאדמתם.
חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלשתיני מחוברים לג'יהאד העולמי, מתפקדים כשלוחה שלו ומקבלים את כספם מאיראן, מקטאר וממדינות טרור נוספות. מדובר בארגונים פונדמנטליסטיים אכזריים של רוצחים ואנסים, לא של לוחמי חופש.
הלאומיות הפלשתינית והרעיון הג'יהאדיסטי התלכדו. אפשר לנסות להסתיר את זה תחת רעיונות אוניברסליים, קריאה להתנערות מדיכוי או מאבק בכיבוש. אבל לתנועות השמאל יהיה קשה להמשיך לעצום עיניים מול השימוש במאבק הלאומי הפלשתיני ככלי בלבד במלחמת הקודש הדתית של מוסלמים ביהודים ובכופרים אחרים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו