דמוקרטית ליהודים, יהודית לערבים

ועדת המעקב לענייני הציבור הערבי בישראל וועד ראשי הרשויות הערביות פנו למשטרת ישראל בבקשה לאשר קיום הפגנה בסכנין, במחאה על האלימות הפנימית הגואה בחברה הערבית, ובמחאה על המשך המלחמה ברצועת עזה.

בקשה זו היא לגיטימית במדינה דמוקרטית שבה הציבור או חלק ממנו מבקש להביע את מחאתו בעניין כלשהו, והפגנה זו לא שונה במסרים שלה נגד מדיניות הממשלה מכל ההפגנות האחרות המתקיימות בתל אביב, בחיפה או בירושלים. להפך - דווקא במקרה שלנו מסלול ההפגנה ידוע בדיוק, וזמן המחאה והכבישים שאמורים להיסגר ידועים מראש. כאן גם זהות המפגינים ידועה - מתנדבים ערבים. אך למרבה ההפתעה, המשטרה מתנגדת לקיום הפגנה זו.

התנגדות המשטרה היא מעשה אנטי־דמוקרטי המסכן את כל אזרחי המדינה היהודים לפני הערבים. המשטרה מבקשת לקבוע עובדות שאינן מבוססות ואינן נכונות, כאשר היא טוענת במכתב ששלחה למבקשי ההפגנה כי קיים חשש להפרת שלום הציבור וכי קיים חשש שייאמרו דברי הסתה במהלך הנאומים.

משטרת ישראל הפכה למשטרת מחשבות? אם ההפגנה עתידה להתקיים מחר, יום שישי, כיצד קבעה המשטרה מראש שהנואמים ידברו דברי הסתה? אם המשטרה יודעת להשיג מודיעין משובח כל כך - מדוע היא לא פועלת כך בטיפול שלה בפשיעה הגואה, שגבתה 485 קורבנות בשנתיים האחרונות?

בדיוק זו היא הנקודה שבה הציבור הערבי יטען ויוכיח, גם בעזרת המשטרה, כי ישראל דמוקרטית ליהודים ויהודית לערבים. הרי בכל שבוע מתקיימות הפגנות ומחאות בהשתתפות אישי ציבור וחברי כנסת ואנשי ביטחון לשעבר, ולמרות הביקורת הנוקבת שהם משמיעים, ולמרות סגירה של צירי תנועה מרכזיים במדינה, ולמרות העימותים בין מפגינים לשוטרים, המשטרה אינה נחושה למנוע את המחאה. כשזה מגיע לציבור הערבי - פתאום אסור להפגין.

בחברה הערבית נרצח אדם בכל 28 שעות, אך הדבר לא מפריע למשטרה, שהפכה מגוף מקצועי לגוף שכל תכליתו לרצות את השר הממונה ולהתנכל לאזרחים הערבים במעצרי ראווה ובמעצרי שווא, כחלק מהצגת טיקטוק, כדי שהשר יוכל לצייץ "הנחיתי את המשטרה".

רבים מהמבוגרים הערבים מעידים כי השנה האחרונה הציפה בהם זיכרונות מימי השלטון הצבאי שהיה ביישובים הערביים ב־20 השנים הראשונות לקיום המדינה

ועדת המעקב פנתה במכתב למשטרה והודיעה כי היא תפנה לבג"ץ אם ההפגנה לא תאושר, ואין ספק שבנסיבות העניין בג"ץ יאשר את קיום ההפגנה מכמה סיבות. בעיקר, מפני שהיא חלק ממחאה לגיטימית המתקיימת בעיר סכנין ולא בריכוז אוכלוסייה מעורבת, ומפני שהיא בהובלת ראשי הציבור הערבי, ואין כל הוכחה שהנואמים והדוברים עתידים לדבר דברי הסתה נגד המדינה. ואגב, הבעיה היא הממשלה ולא המדינה.

מאז פרוץ המלחמה, משטרת ישראל מנעה את מחאת הציבור הערבי נגד המלחמה ונגד הנעשה ברצועת עזה, ורבים מהמבוגרים הערבים מעידים כי השנה האחרונה הציפה בהם זיכרונות מימי השלטון הצבאי שהיה ביישובים הערביים ב־20 השנים הראשונות לקיום המדינה, אותו ממשל שהתאמץ במשך שנים רבות למחוק את הזיכרון הקולקטיבי הפלשתיני בישראל, והמציא את המונח "ערביי ישראל" כדי להפריד את הציבור הערבי מהעם שלו, העם הפלשתיני.