"משבר עצום עוטף את הכדורגל בחברה הערבית בזמן המלחמה"
בני סכנין ובני ריינה נאבקות מנסות לחסוך ולשרוד בליגת העל • קבוצות של המגזר מהליה הלאומית וליגה א' מתפרקות • וגם "הכסף השחור" תופס לכאורה את מקומו • זעקה לעזרה
בני ריינה מול בני סכנין. קשיים משלהן. צילום: מאור אלקסלסי
החברה הערבית היא חלק אינטגרלי מהכדורגל הישראלי. אף שהיא מהווה כחמישית מהאוכלוסייה הכללית, שליש מהמועדונים בארץ ושליש מהשחקנים מגיעים מיישובים ערביים. במגזר יש תשוקה חזקה ושורשית למשחק ועדיין נראה כי בשנתיים האחרונות חלה ירידה משמעותית בהצלחות של קבוצות המגזר, בעיקר בשל הפגיעה הכלכלית שהגיעה לשיאה העונה.
מצד אחד נראה כי בני ריינה ובני סכנין שומרות על סטטוס קוו בליגת העל, אך בליגות הנמוכות יותר התמונה שונה לחלוטין. הפועל אום אל פחם, שבמשך שנים חלמה על מקום בליגת העל, נמצאת במקום האחרון בליגה הלאומית, תחת מפרק זמני
זה גם מצבה של מכבי אחי נצרת (ליגה א'), שבמשך שנים נחשבה ל'קבוצה של המגזר'. אם לא די בכך, אז דווקא העונה גם שמשון כפר קאסם מליגה א' דרום וגם איחוד בני שפרעם שבעונה שעברה שיחקה בליגה השנייה, הודיעו לפני מספר שבועות על פירוק מיידי.
שחקני הפועל אום אל פחם (באדום). תחת מפרק זמני, צילום: אורן אהרוני
דווקא בצל הפרשה שהתפוצצה השבוע בהתאחדות לכדורגל סביב הטיית משחקים וחוזים כפולים לכאורה, ברור שיש קושי רב במגזר הערבי להחזיק קבוצת כדורגל מצליחה. איש הטלוויזיה, פאדי מוסטפא, ניתח: "אין ספק שמשבר כלכלי עצום עוטף את החברה הערבית בכלל ואת הכדורגל בפרט בזמן מלחמה. רוב התורמים שהיו במשך שנים עובדים בעבודות כפיים, ובעלי קבוצות כדורגל לא פונים בכלל לקבלנים שבעצמם לא עובדים תקופה ארוכה".
בין השאר סיפרו אותם בעלי קבוצות שהקבלנים היו הספונסרים העיקרים שרצו לראות את עצמם מדי שבוע במגרשים אך זה לא קורה.
סיבה נוספת לקושי זאת ירידת העניין המשמעותית בקרב האוהדים שהפסיקו להגיע למגרשים. אם המגרשים כמו טייבה, טירה או כפר קאסם היו ממלאים את היציעים, אז זה נפסק בשנתיים האחרונות, גם בשל הירידה בהישגיות. "הדוגמה הטובה ביותר באום אל פחם שהיו שנים שלא היה מקום ריק באצטדיון וכיום אפשר לספור את האוהדים עם האצבעות", מספר מוסטפא.
סיבה נוספת ואולי המשמעותית ביותר זה ניהול רע במשך שנים רבות, שהסתמך על דחיית תשלומים ותמיכה עירונית. קבוצות רבות מהמגזר היו מקבלות מעל מיליון שקלים מהמועצות המקומיות, ולאחר המלחמה זה נפסק לחלוטין.
הדוגמה הבולטת ביותר היא שפרעם, שם היה קרב ישיר בין ראש העירייה החדש לבין בעלי המועדון, רמי אבו חרב, והעימות בין השניים עוד התחיל בליגה הלאומית כאשר בשנה האחרונה הועברו רק כ-200 אלף שקלים לקבוצה, ירידה של פי 5 מבעבר.
אם לא די בכך אז הקבוצות מהמגזר דחו במשך שנים תשלומי חובה למס הכנסה וביטוח לאומי שגם דרשו את החוב מיידית בזמן המלחמה. "אום אל פחם חויבה לשלם העונה חוב למושיקו מישאלוף שכבר לא משחק שנים במועדון", אמר מוסטפא.
מוחמד אבו יונס. הימר על עונה פיננסית בסכנין, צילום: ברני ארדוב
מי ששינו גישה ועדיין הצליחו להתנהל כהוגן הם דווקא מועדוני ליגת העל, כאשר יו"ר סכנין, מוחמד אבו יונס, דרש מתחילת העונה לתת הזדמנות רחבה לשחקנים בית וסימן את העונה כשנה פיננסית, משמע אם יישאר בליגה אז יסמן וי גדול בסגירת החובות. גם סעיד בסול, האיש החזק בבני ריינה, למרות הונו האישי, הצהיר לא פעם העונה שלא ימשיך לנהל את המועדון ללא תמיכה עירונית רחבה.
אחת הבעיות המרכזיות, לפחות בליגות הנמוכות, היא הגבלת התקציבים שהכריזה ההתאחדות לכדורגל, כועומדות על מיליון שקלים. מוסטפא: "כל מי שחשב שזה יתרום, טעה. אני משדר משחקים ויודע שיש קבוצות עם תקציבים הרבה יותר גבוהים ועדיין ההגבלה גרמה לכסף שחור לכאורה.
"שחקן שמגיע מקבל חוזה נמוך בקבוצה, ומקבל עוד תמיכה כלכלית מספונסר כזה או אחר. יש קבוצות שספונסר אחד מממן שוער, ספונסר אחר חלוץ וספונסר נוסף מאמן. מדובר בשנתיים בעייתיות לכדורגל בכלל ולכדורגל במגזר הערבי בפרט".
